עין איה על שבת ו נד

(שבת סג.): "יכול אפילו שלא לשמה, ת"ל ע"ד אמת".
חלק קטן מאד של החשכה שבא ברצון, כשהוא יורד מטהרו, מאפיל הרבה על הטהרה של הדעה וההגיון הישר, אשר לא יוכר כ"כ בהיותו עסוק במשפטים פשוטים שההבנה בהם מפולשת, והמקומות של היושר אל נקודת האמת או הטעות יכולים להיות בהם גלויים ובלתי צריכים חשבונות רבים. אבל במערכה של הרכבה שכלית, שם החלק המחשיך פועל את הרשמת השקר על כל חלק מחלקי ההרכבה, ומוסיף הוא כח רב ע"י הכפלתו במשפטים שונים הבאים להוציא ע"י הסתבכותם משפט אחד, עד שאין לשער כמה גדולה היא האפלת האמת המסוכנת מאד, הבאה מנטיה רצונית בלתי רצויה ביסוד הנטיה לבנין הרוחניות ההיא. ע"כ, כמה שמפסיד הוא הרעיון של שלא³לשמה בכל התעסקות של תורה, הוא כפול בכפלים רבים מאד בההתעסקות של החידוד בהלכה, עד שהוא גורם לא להוציא את האמת המסתתרת תחת העב של המשפטים המ[ו]רכבים הסבוכים, אלא לסבך אותה יותר ולהסתירה. ע"כ לא יהיה ראוי אז העיסוק בזה לבא למדת ההצלחה האלהית של אור האמת, ולא להרוממות של ההנהגה הכללית, שהיא צריכה בראש לכל, אמת צרופה המתפלשת גם בין סבוך גדול של משפטים מתנגדים, הבאים מתוך השינויים הרבים העלולים לבא בחיי הציבור החמריים והרוחניים. ע"כ לא יהיו ההצלחה והגדולה נכונות כ"א לעוסקים לשמה בחידודם של ההלכה, כאמור ע"ד אמת._
<< · עין איה על שבת · ו · נד · >>