עין איה על שבת ו נא

<< · עין איה על שבת · ו · נא · >>

(שבת סג.): "אמר רב כהנא, כד הוינא בר תמני סרי שנין, והוה גמירנא ליה לכולי תלמודא, ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מדי פשוטו עד השתא".

מאי קמ"ל, דליגמר איניש והדר ליסבר. התכונות החמריות והרוחניות, הולכות תמיד בהתאמה בהתפתחותן, והערכים נלמדים על כן זה מזה מפני סוד האחדות ההולך וחורז את כל המציאות, שעל כן כל מה שיש באחד מחלקיה יש ג"כ דוגמתו בכולו, אלא שהם משתנים זה מזה ע"פ חילוקי המצב שביניהם. החומריות והרוחניות, הן באות יחד תחת ההקפה הכללית של המציאות, וכל מה שמתגלה באחת מתגלה בשניה, אלא בניכוי של השינוי הבא מצד חילוק המהותים, אבל כשנעמד ערך נגד ערך, ילמד זה מזה באופן היותר טוב. השכלול החמרי צריך שיגמר בשלמות עצמו, בגידול האדם, ורק אז כשהסכום של המנות החמריות וכחותיהם הנם כבר ערוכים וגמורים, אז יבא התור הנכון להוסיף פרי חיים. בן שמונה עשרה לחופה 1 , ואז באדם המעלה ראוי שיאסף ג"כ הרכוש הרוחני כולו, שהיא הידיעה הזכרונית המבוססת על כל מה שהוא נלמד ע"פ הזכירה והקבלה, כולי תלמודא , שרק אחר העושר הסכומי במדה כללית ראויה היא ההפריה הרוחנית לבא, למסבר אחר המגמר, אז תבא ברכת החידוש גם היא בכל מעדניה, בכל בריאותה ובהירותה, שהסימן היותר יפה שלה הוא במה שידע המחדש, הרוחף בשמי שמים של הרעיונות היותר רוחניים ומפרים, שהבסיס הפשטי, שהיא ההבנה היותר פשוטה וברורה, הוא היסוד שעליו נבנה הכל. כל מה שהוא עליון ונשגב, הוא מובן יפה וברור כשהפשט הוא ברור, כשהידיעות הראשונות הן מושכלות בכל פשטיותן הבריאה. אמנם עליה גדולה היא לאדם ההבנה של יקרת הפשט והכרתו החודרת, איך כל מה שהוא יותר רוחני מהפשטיות, הכל הוא צומח יפה כשהפשטיות היא מתבררת יפה, כשהמדרגה היותר נמוכה, שהיא הקרקע הרוחנית, אינה נשמטת מתחת מעמד הרגלים. ע"ז צריך העמקה גדולה, להבין את כל הענינים הרוחניים והעליונים, לא רק כמו שהם עומדים כ"א בפ"ע, כ"א גם כמו שהם קשורים זה בזה מתחילת צמיחתם עד הפרחתם היותר עליונה, ורק אז יוכר איך שע"י הבירור של המדרגה התחתונה הפשטית הכל מתקשר בקשר מלא חיים, באגד של אמת וקיום. ובראשית תלמודו של אדם לא יוכל לבא לידי מידה זו, ע"כ לא יוכל להשיג את ההוד והזוהר שבפשטיות, ואת השפע הגדול של חיים שהוא משפיע בכל השדרות העליונות של ההבנה, ע"כ לגמר אינש והדר ליסבר , והסברא שבאחרית תחכימהו לדעת מה רעננה ויפה היא הגמירה הפשוטה, עד שתביאהו לידי ההכרה העליונה שאין מקרא יוצא מידי פשוטו ._ נא. .1 אבות פ"ה מכ"א._

<< · עין איה על שבת · ו · נא · >>