עין איה על שבת ה פא
<< · עין איה על שבת · ה · פא · >>
(שבת נו:): "אר"ש ב"נ אר"י, כל האומר יאשיהו חטא אינו אלא טועה, שנאמר "ויעש הישר בעיני ד' וילך בכל דרך דוד אביו", אלא מה אני מקיים "וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב וגו'", שכל דין שדן מבן ח' עד בן י"ח החזירם להם".
שמא תאמר נטל מזה ונתן לזה, ת"ל "בכל מאדו", שנתן להם משלו. הנטיה הטובה של הנפש הכשרה והטובה תנחה פעמים רבות את האדם בדרך ישרה אפילו במה שלא למד, אע"פ שא"א שתוכל לכוין את פסיעותיה בדיוק האמיתי שע"פ המחוגה האלהית שע"פ התורה, אבל מ"מ לא תרחיק ללכת מאד, וגם השגיאות היוצאות מלב טהור ונפש זכה מפאת מיעוט הלימוד והידיעה, יש להן ערך מוסרי, מפני שבהן חקוק רושם של מוסר ויראת אלהים טהורה. ע"כ, הבדל יש בין מי שכחותיו הנם נכונים לטוב וליושר, לקדושה ולתפארת, אלא שחסרה לו אורה של תורה להאיר דרכיו ולחזק פעמיו, בין מי שהוא מעצם טבעו שקוע בכחות רעים, והרשעה תקנן בו להטותו מדרך הטובה. אע"פ שבשניהם, אחר שתאיר התורה את מחשכיהם, תפעל עליהם שיהפכו לאנשים אחרים בדרכים חדשים ומחשבות חדשות, עיקר ההבדל הכללי יהיה ניכר בזה, שמי שעצם אורח החיים שלו הוא מעוות ביסוד מגמתו, כשתאיר לו אורה של תורה ויכיר את עיוותיו, תהיה המטרה הישרה הראשית לעקר משורש את כל העבר, למחות אז זכר הדרך המלאה אפלה מנודח שעליה הלך חשכים. ואם היתה פעולתו גדולה ורחבה מאד כמלך העוצר בעמו, תהיה מגמת פניו לעקר את כל רשמי השפעותיו שעברו, ולנטע במקומם חדשים לגמרי, אשר יישירו את כל מה שנתעוות מהעבר וימחקו את זכרו. לא כן הוא דרך האיש שמעודו בתומו התהלך, ואור המוסר והרגש הטוב של הלב הטהור היה נר לרגליו, אע"פ שלא ראה את האור הגדול באורה של תורה, וממילא הלך מחשכים בפרטים רבים בחיי עצמו ובהשפעתו על זולתו, אבל דרכו הכללית דרך ישרה היא, ובה צפון הרבה מהאור והטוב, הוא אסור לו להשתדל למחות את הרשמים של עבר, כ"א להיטיבם ולהאירם, להסיר מהם כל מחשך, לפתחם ולהרחיבם, ע"פ עומק האורה האלהית של תורת אמת. יאשיהו, שכתוב בו שדרכו היתה מעודו ככל דרך דוד אביו, נפש גדולה המתנוססת בהוד כזה, לעולם נכח ד' דרכה, גם טרם למדה וידעה את תכנית החיים הטובים והרצויים לפרטיהם. גם שגיאותיו, אם שצריכות תיקון, מ"מ רושמן הוא רושם טוב מפני שבלוע בהן אור הטוב והצדק הכללי. כל האומר שהוא חטא אינו אלא טועה . הוא לא חטא בכללות, לא היה צריך להיות סותר כל אשר
בנה, לא היה צריך להפוך עיקר מגמת פניו שהיה לטובה ולברכה מעיקרו, כ"א הגדיל לעשות, לתקן את העיוותים ברב חסד וגדולה מבלי לנגע בהעבר. לא נטל מזה ונתן לזה . כל אשר עשה ע"פ הכרתו הפנימית, ואהבתו את היושר והצדק מדעת עצמו, הניח שיהיה עשוי מצד עצמו, כי הרושם הפנימי שלהם מועיל ומבורך הוא. אמנם למלא את הפגימה הפרטית, שצמחה מחסרון הלימוד המוכרח להיות מחובר עם הרצון הטוב, "ולא ע"ה חסיד , תיקון כזה הוא מוכרח להיות באופן המתעלה על הירוס העבר. לא נטל מזה ונתן לזה , דבר מלך שלטון שצדקות אהב נשאר בהודו ותקפו, אבל הוא תיקן את המעוות שהיה עפ"ז פרטי יותר מכללי, ע"י כל מאודו, שנתן להם משלו.
פא. ישעיה ח, כב. אבות פ"ב, מ"ה. קהלת ח, ד. תהילים יא, ז.
<< · עין איה על שבת · ה · פא · >>