עין איה על שבת ב פז

(שבת כח:): "מקרין תרתי משמע, א"ר נחמן כ"י מקרן כתיב".

ההתפצלות מהנטיה הטבעית החומרית שהתגברה על האדם בהיות דרכי חייו פשוטים, ואין עמו מקום לחשבונות הרבים של הרע שיתפצלו ויתפרדו בהתרבות, מוכנת היא בחיוב בהיות רק זה הכח שמור ו(אינו) נגדר. שאותה הנטיה בעצמה כאשר יתרבה המין האנושי וצרכיו יתרבו, אז זה הכח הבהמי בעצמו יתפצל ויבקש לו דרכים של הפסד לבא למטרתו מכל צד, עד שממילא מאותו הכח הפשוט של קרן אחת שבמצחו יולדו קרנים שכבר יצר להן המקום במצח המכוון רק נגד הרע הגלוי והפשוט, כ"א ג"כ יבקש לו דרכים צדדיים בהתרחבות לנגח קדמה (ומזרחה) ימה צפונה ונגבה. ע"כ אם אמנם הכתיבה הגלויה היא מקרן, להורות על התחלת הנטיה בעוצם פשיטותה, היא נקראת במסורת מקרין, כי ברבות הדורות הנטיה היחידה והפשוטה, כיון שעכ"פ לא הומרה בשלמות אנושית, תגבר חילים להרבות קרנים לנגח ולהזיק. ע"כ גנוזה היא ההשפעה של מקרין במערכת הגלוי של הכתיב לפנינו מקרן כתיב.

<< · עין איה על שבת · ב · פז · >>