עין איה על שבת ב פח

<< · עין איה על שבת · ב · פח · >>

(שבת כח:): "ולפשוט מינה דמין כהמה הוא, כיון דאיכא קרש דמין חיה הוא ול"ל אלא חד קרנא, איכא למימר מין חיה הוא".

ההשלמות העתידות למין האנושי ע"י אורן של ישראל, יש לציירן בשני אופנים כאשר ביארנום כבר במק"א': או ע"י האופן היותר נעלה שיהיה לע"ל שיתרומם קרן ישראל במעלה רוממה וגם הערך האנושי יתנשא בכללו, עד שכל בני אדם יהיו מוכשרים לקבל הוד האמת כפי מה שהיא נשאבת מבאר ישראל בדרך ישרה. ולפי זה יהיה כל המין האנושי באמת נכלל בשם ישראל ושואב ממעיינו. אע"פ שההדרכות הפרטיות הלא על פי התורה עצמה צריכות להיות משונות בעמים אחרים מבישראל, כפי הפרטים שצריכים להתברר במשפטי גר תושב, שיסוד הדבר הוא דעת שם ד' אחד ודרכיו, מ"מ כ"ז שאין שם מבוע אחר כ"א ממקור ישראל ועל ידי ישראל, הרי הכל נכלל באופן גלוי באורח טפל לישראל, וזהו ערך מליצת מין בהמה, על הכללת הגוונים השונים שאמרנו. אמנם עד הזמן שעדיין לא הוכשרו ישראל בכללם, ולא נתקן ג"כ העולם כולו שיהיה גם הוא ראוי להיות שואב מי דעת-את-ד' מכלי ראשון ממעיינם של ישראל, עד העת ההיא, הנה חליפות וצבא תלך התולדה בדרכה, ותקרב בזלע עמים רבים ליסודי תורת אמת ועיקריה, מוסריה הנעלים והרבה מדעותיה האמיתיות, ע"י שאיבה של כלי שני, הנה המה יסודי הדתות שנסמכו על דרכי תוה"ק, שעיקר הדבר נעשה בהשגחה מופלאה ע"פ חכמת אדון כל המעשים ה"מגלה עמוקות מני חושך" . ואלה ההדרכות הנכללות בשרשי הדברים שנלקחו ממוצא התורה האלהית, אע"פ שנתרחקו הרבה מהמקור, וכפי ריחוקן נשתנו, עד שאלה העמים ההולכים בדרכיהם אינם מכירים איך אור ישראל רודה בם ומנהיגם. ולפעמים, והפעמים הן תדיריות הרבה בימי מרודינו בגלות החיל הזה, הדברים נהפכים לנו לרועץ, למקור משטמה ובוז, מאותם עצמם שמתחממים כנגד אורנו, מ"מ סוף כל סוף שההנהגה הזאת תכשיר את הלבבות להיות מוכנים להאור היותר מזוקק ויותר צרוף, שבו יהיה בגלוי "אור ישראל לאש וקדושו ללהבה'". אבל כ"ז שההליכה להכנת המעלה העתידה הולכת באורח מסותר, כמסתיר פנים ממנו, "נבזה ולא חשבנוהו" , הרי המונהגים, המון גוים, דומים לחיה ביחש האדם הפנימי, שאף שבאמת היא טפילה אליו ונזקקת להשפעתו לעתיד לבא כאשר ביארנו במק"א , מ"מ אין הדבר ניכר, והיא מדברית ורחוקה מחוגו, לא כבהמה הביתית הנטפלת לקונה ואבוס בעליה. והנה בהיות הדבר מסופק ע"ד התעודה שהוכנה ברישומה ע"י המשכן, אם ההכללה הכוללת עוברת היא את הגבול היותר אחרון ויותר נשגב, דהיינו נשיאת אורם של ישראל בגלוי, והטפלת האומות כולם בריבוי כוחותיהם ונטיותיהם להאומה האלהית באופן לאומי ג"כ, או שזה החזון העליון הוא התכלית בעצמה שאינה צריכה מצדינו לשום הכנה ופעולה, וכל פעולתנו, גם היותר רוממה, היא רק להישיר את הדרך לבא לתעודה זו הרוממה, והישרת הדרך הרי היא עסוקה במצב שקודם המטרה האחרונה אלא שהיא סמוכה לה ומביאה אליה, ע"כ בתעודת המשכן וכללות גוניו נרשם הדרך המביא לידי התכלית האחרונה והוא מצב מין חיה העומדת לעצמה, ומ"מ היא מושפעת מהאדם הפנימי שבמציאות ותתעלה על ידו, עד ש"לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי" , "ואריה כבקר יאכל תבן" . ובאופן זה נרשמו ג"כ הדרכים שנתנו מקום לההדרכות שנתרחקו מהמקור הראשון האלהי ומ"מ הם מביאים אליו, כדברי הר"מהמפורסמים, ביחש להדברים שיצאו ע"פ ערכה של תורה להשפיע לעמים רבים ע"פ מדותיהם, שיש בזה מן ההשגחה וההכנה לאורו של עולם העתיד לבא בתכלית האמת והטוב, והרחיב הדברים הרמב"ן בדרשתו . והנה אותו הרושם שהונח בצביון ההכללה, שאין להזניח ולהכיר באופן הראוי להשלל כ"א הדברים שעומדים לשטן באורח מכוון לבלע כל יסוד הטוב, קרן אחת שבמצחו, אבל מקום רחב ראוי להניח להדברים הצדדיים, מפני שסוף כל סוף שינויי הדרכים יביאו את העושר היותר גדול בהתאחדות כל הכחות השונים לתכלית היותר טובה ויותר עליונה בהיותם חוזרים להכרת האחדות האמיתית הנובעת מדעת ד' אחד יחיד ומיוחד ב"ה, ע"כ אין שם הקרנים הצדדיות. והנה לפי הנראה הכרה עליונה כזאת של השארת מקום לכל דבר וענין גם הנראה רחוק ויוצא מגבול האמת והשלמות, מפני כח האחדות השולט שהכל יוחזר לטוב השלם, היא נובעת רק מעומק העתיד שאז ימלא כבוד ד' אלהי ישראל את כל הארץ, "ועמדו זרים ורעו צאנכם" , "והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך"; א"כ כח הטפילה לישראל בגלוי, צריך שיהיה כלול עם נטיה הרוממה הזאת שהיא בעצמה התמצית של התכלית האחרונה, א"כ תפשוט מינה דמין בהמה הוא. אבל השיב שעדיין הדבר שקול, שאולי זה היסוד היותר אחרון שחוזי קודש חזו עליו, הוא עצם יסוד המעלה ותכלית העליונה שאותה אין אנו צריכים להתקינה בפועל ידינו, כי היא כבר עומדת ימוכנה, רק האמצעיים של הדרך עלינו להתקין, אשכחן תורה דאיקרי דרך. וגם המשכן בהיותו ממצותיה של תורה, ויסוד ההדרכה המעשית היותר קדושה, הוא צריך להבליט מתוכו את יסוד העבודה האלהית. העבודה היא הפעולה, ולא הפועל והתכלית עצמה, שהוא כבר מדת קיבול השכר והמטרה העליונה. ע"כ י"ל שהדרכים הוכנו ג"כ לרשום אורח זה שהוא מוקדם להתכלית היותר אחרונה. ואורח המנהל לדרך מקור האורה הלא הוא גם מדת חיה, שאמנם יתנהלו לאומים ע"פ נטיותיהם ולא יתכנסו עדיין להכלל לגמרי גם בלאומיותם של ישראל וכללותם; אבל עם שהם מדמים שעומדים הם ברשות עצמם במושג הרוחניות והשפעת המוסר והאלהות, אינם מכירים שממקור ישראל הם עושים כל היסודות הנכונים שרכשו להם. והנה באשר זה המצב המצוייר במושג החיה, עם שאינו היותר תכליתי ושלם, מ"מ בהיותו מביא אל התעלות היותר שלמה הוא ג"כ ראוי להיות נשמר, וביחושו יש ג"כ אותו הענין בעצמו של מניעת ההתנגדות הצדדיית מפני ההכרה הכללית שהדברים החיצונים ישמשו בסוף לתכלית הטוב. והיותר מובלט בזה הוא, כי הנה יסוד האמת חותמו של הקב"ה היא תורתינו הקדושה, וישראל הם "זרע אמת" בנים לא ישקרו, ויהי להם למושיע", אדון כל המעשים, השומר אמת לעולם"הוא לבדו "ואין עמו אל נכר" אמנם כדי להכשיר לב המון עמים אל דרכי האמת, "ניתן הסכל במרומים"ורשות נתנה ג"כ לתערובות השקר להתפשט בעולם כדי שע"י ההכנה של התלבשות יסוד האמת בסעיפי שקר, יכנסו דרכי האמת בלבבות ערלי לב רבים שלא יוכשרו כלל להציץ באור האמת המזוקק, אור ישראל והדרו. והנה בכללות האותיות כבר נרמזו אתוון דשק"ר במציאותן, אמנם השקר בהיות ג"כ מקרבן מיליה, וע"ז היא קרובה ורחוקה, מ"מ האותיות הסמוכות כסדרן, קר"ש, אינן מבליטות את השקר, שמצד השפלות ההמונית שבאומות היה מ"מ צריך שאמר הרוח אצא ואהיה רוח שקר א"ל הקב"ה צא ממחיצתי כי לא יגורך רע וכת שקרים אינם מקבלים פני שכינה. אבל השקר שמצד השפלות ההמונית שבאומות היה מ"מ צריך להתכונן, הוא מוכרח להחליף האותיות ממתכונתן. אמנם להשאיר הנקודה האמצעית היסודית על מכונה, אבל להשפיל את הגבה ולהגביה את השפל, לעשות האחרון ראשון וראשון אחרון, היפוך מהאמור בישראל שנקראים תרומהשנאמר קודש ישראל לד' ראשית תבואתה", "מלאתך ודמעך לא תאחר"שלמדנו מזהשלא לאחר את המוקדם ולא להקדים את המאוחר. כך הוא משפט זרע אמת, הכולל הכל, ראש תוך וסוף כסדרן האמיתי והנכון, שהכל בכלל מיד ד' אלהי אמת עליהם השכיל. אבל השקר יקח לו אותיותיו שהן הוכנו לבנינו כפי ההכרח, קר"ש, ויקדים את המתאחר ויאחר את המוקדם, יסרס ויהפך הענינים, ויניח ג"כ מקצת אמת מקור הראשית, שאמנם יוכל להיות ג"כ ע"י דרכי עקלקלות יסוד הרשע על מכונו, ויצא עגל השקר. אבל מה שהוכן ע"ז בקדושה ביסוד המשכן ע"י מדת אריכת אפים לכל הדברים היותר זרים שמ"מ יתעלו וישמשו לתכלית הטוב והמקודש, הוא היחש למצב ההכנה שאפשר לקחת יסודות לבנות בהם ע"י הקילקול והפיכת הסדרים בנין של שקר, אבל בעצם כפי הראוי הוא רק קר"ש אתוון דשקר שכבר נגנזו באלפ"א בית"א היסודית הקדושה. ישרים דרכי ד' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם"והנה הקרש ג"כ אית ליה חד קרן, וכיון דאיכא קרש דמין חיה הוא, האופן שיתפתח ע"י הבנין שנבנה מאותיות כאלה שעכ"פ בסירוסן אפשר לבנות בנין של שקר, שמ"מ בהיותו קבוע בסדרו בשרשו, יהרסו כל בניני השקר וישובו הסדרים לאיתנם, כי "שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר"מ"מ ע"י היותו מתדמה בסגנון לתחש הכולל גוונים רבים במה שעם דמין חיה הוא, וע"י היסודות ששבשום יצאו להם למחיצה בפני עצמם, כיכולים לשאוב מכלי שני מבלי זקיקה אל המבוע ומקור החיים, אבל מ"מ לית ליה אלא חד קרנא, כי גם מצד המושג של הכנת מציאות כזו ראוי לסבול כל ההתנגדויות הצדדיות, ולחכות באורך רוח על התקנת הטוב שיהיה יוצא מעומק ההסתרה שכבר קלטה עמה מ"מ איזה יסודי אורה. ע"כ א"א להכריע על יסוד התחש ומה שהוכן ממנו במטרת המשכן וא" ל מין חיה הוא. ע"כ עד עת קץ כך הוא תיקון הדברים שישאר הדבר בלא הכרעה, למען יהיה מקום ג"כ לאלה ההסתעפויות שיתרחבו. ועם שרבו הסיגים המעורבים, הרי אין ההמון האנושי מוכשר עדנה לקבץ את ההדרכה הטובה לפרטיה ע"י האמת היותר טהורה, חוץ מזרע אמת, החיה האחת שישראל שמה שיש ברקיעשאמת ואמונה על מצחה חקוק והיא היא קרן אורה ומעוזה. "ונגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עזו" כי ע"י מה שהעז הוא חבוי יופיעו הקרנים, והנגה המעורב במחשכים יהיה לאור גמור, ויכירו הכל וידעו את הנעוץ במערכת ההבדל שבין הטמא לטהור שחיה בכלל בהמות, שור בר מין בהמה הוא כדברי הירושלמי ביכורימימהכא הוא וערק לתמן, "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך. ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני. בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני. מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ. כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלהים לעולם. כי הנה רחקיך יאבדו הצמתה כל זונה ממך. ואני קרבת אלהים לי טוב שתי בד' אלהים מחסי, לספר כל מלאכותיך"

<< · עין איה על שבת · ב · פח · >>