עין איה על שבת ב כא

(שבת כג.): "אמר רב הונא כל השרפים יפים לדיו ושרף קטף יפה מכולם".

יש בזה סמוכות ג"כ להערה מועילה. ישנם ספרים נכתבים מידי מחברים כאלה שהמקצוע שהם כותבים איננו עיקר עסק שלהם בעיון, והם ברב הפעמים אינם משובחים ועלולים לשגיאות, לטעות ולהטעות. אמנם על מה יש לתן ערך מובחר, על הידיעות הנחקקות בספר, שבעליהן שם עיקר מעינו בכל כחותיו על החכמה שבה יכתב ספריו, הידיעה הזאת מועילה מאד להשמר ממכשול לב, כי מפני החציפות הנמצאת בהרבה אנשים מושכי בשבט סופר, לחות דעתם בדבר שאינם מומחים לו, כמו עניני התורה, האמונה, דרכי היראה והמוסר וכיוצא באלה, יצא משפט מעוקל. ע"כ אף כי לפעמים יצא לקח טוב ג"כ ממי שלקח לו מועד לחוק בספר דברי חכמה חוץ לתכליתו הנועדת לו, אבל כיון שהדבר אצלו טפל אין זה מן המובחר. והמובחר יצא רק מהשמים לילות כימים על עסקי תורתם המיוחדת להם. ובעניני תורה, כשנשים נגד עינינו רק אותן הידיעות הבאות לנו מחכמי תורה האמיתים, שכל שיחם ושיגם וכל עמלם מנעוריהם רק בתורת ד' הוא, נדע שאנו נהנים עצה ותושיה כדת של תורת אמת. השרף יוצא מן העץ, גם כשהוא עושה פירות אחרים, ואין זה עיקר ליחו, יפים הם לדיו, יתפרשו דברים, יבאר כ"א השגתו וחכמתו, "ישוטטו רבים ותרבה הדעת". ולפעמים גם מידיעת הטעות והמכשול תצא תועלת, שחכמים אמיתים יכירו מקום הפצע והפרצה לרפאות ולתקן. אמנם המובחר הוא שרף קטף, שאמרו עליו בפ"ק דנדהג, קטפו זהו פריו. כלומר הדברים המתבארים ונרשמים מפי אותם החכמים, שהוא עיקר פרי חכמתם, מה שהעלו על ספר חקה, ושרף קטף יפה מכולם, מפני שהוא פריו המיוחד לו.

<< · עין איה על שבת · ב · כא · >>