עין איה על ברכות ט רמו

(ברכות סב.): "אביי מרביא ליה אמיה אמרא כו' ולרביא ליה גדיא, שעיר בשעיר מחלף".

האדם בעת שפלות ערכו, ביחוד בנטייתו לצד בהמותו, אינו ראוי כ"א לחברה בהמית ולא לחזקים שבבהמות. כי מצד בהמותו הוא ממין החלש והירוד שבבע"ח, כבהמה דקה נחשב. ע"כ תהי' זאת לו לעדה כי לא עליו לעזוב את השלימות השכלית והמוסרית האנושית ללכת בדרכי הבהמה, באשר בשלימות האנושית הלא הוא יהי' הרודה בבע"ח הנאזר בגבורה ועז. ומצד ערכו הבהמי בהיותו נוטה כולו לגשמות, מה כחו וגבורתו ואיזה ערך יהי' לו במערכת החי, כאחד החיים היותר חלשים. ע"כ נאה יותר הרושם מבע"ח שפל ונדכא כאמרא. אמנם הגדיא, ההומיה המרעשת ומשערת, בה יוכל האדם עוד לטעות, כי זה הוא ג"כ חיים של עז שראוי לו לבחור בעדו, לחיות חיי שעה של הוללות שפלה, גם בהיותו משפיל עצמו אל מדת הבהמות. שעיר בשעיר מחלף, השעיר של בית הכסא, הנטיה הגסה הבהמית, שמתכנסת רק בחמדה גסה פעוטה ופחותה ועוד מרעשת ומעלה תנועה, בה יוכל האדם להמשך אחר דמיונו לבלי לקחת את הלקח הראוי לו, איך להתנהג עם הבהמה שבאדם ואיך להעריכה, לבל ישכח כמה רם ונשא הוא בנטותו אחר אנושותו וכמה שפל וחלש הוא בנטיתו אחרי בהמותו. כן כשאנו מציירים לנו חזיונות החלישות האנושית הבאה לרגלי ההשפלה אל הבהמית למען נוסיף כח להחזיק במעלות הקודש, חלילה לנו להטעות עצמינו בהטעיות של מציאות איזה קורת רוח וגבורה דמיונית גם בחיי הבהמות, ולהחליט בשביל כך כי זהו אושר האדם, אשר באמת אין זה כ"א מקור משחת. אשרי טהר ידים אשר ישרה נפשו בו וינצל מאלה השחיתויות שאינם מוכנות כ"א לרגלי סכלים וקצרי דעת.

<< · עין איה על ברכות · ט · רמו · >>