עין איה על ברכות ט רמז

(ברכות סב.): "רבא מקמי דהוה רישא מקרקשא ליה בת ר"ח אמגוזא בלקנא, בתר דמלך עכדא לי' כותא ומנחא ידא ארישי'".

לעולם צריך האדם ברדתו למצב בהמיותו, בין מצד ההכרח הטבעי בין מצד סבה אחרת, שזו שע"י הכרח הטבעי ראוי ללמד על הכלל כולו, שאף שהוא נמצא כעת במצב הבהמות אבל הד קול האנושיות הרמה צריך שתגיע לאזניו, ואז הוא ניצול מהמזיקין, הפגעים הדמיונים, שהם אבות כל נזק בין בציור בין בפועל כאשר ביארנו. ההד קול, די לו אמנם לאיש פרטי, שרשאי להתרחב בחוג של בקשת חומריותו גם מצד השפל האנושי לפי הערך, שלא יפסיד לרוממות נפשו בהגיעו למצב האנושיות הרמה. אמנם האיש המתעלה להיות מנהיג כללי, אשר כבודו גדול ואחראי הוא בעד הכלל, חומריותו צריכה להיות נדחקת ביותר מסבל הרוחניות והצד המעולה האנושי, "אל למלכים שתה יין" . ע"כ לא רק הד קול ממצב האנושיות דיה לו, כ"א חלון אורה צריך לפתח לו, שלעולם יזרח לפניו התכלית המעולה של ההנהגה השלמה של אדם המעלה. והפעולות הקדושות שממצב אנושיותו הרוממה צריכות כ"כ לפעול עליו גם בעת הירידה, עד שהרעיון המלא עז וגדולת נפש מעולם לא יהי' בפועל זז ממנו, גם בעתות הירידות החומריות. הסייג להירידה המוסרית שלא תבא היא חיי המשפחה הטהורה, ע"כ המשל נמרץ ורושם הגון מאד, שחלון האורה שע"י קדושת חיי המשפחה מופיע בפועל על ציור הירידה האפשרית לבא מצדו השפל של האדם, מצדו הבהמי. והיד השלוחה מצוהר האורה, המעשים הטובים הנובעים ומסתעפים ממנו, הם שולטים על רעיון האדם והלך רוחו בעת הירידה הבהמית, עד שתמיד יפנה רק למעלה להשכיל ולהיטיב. ומה שדי לאיש פרטי בהערה קלה, צריך איש המעלה הכללי להרחיב קדושתו עד מעלת אכילת חולין בטהרה לכל מעלותיהם, טהרת חולין, טהרת תרומה, טהרת הקודש וטהרת חטאת. כל אלה חלונות הנה מלאות אורה מאור החכמה וההישרה האלהית שתשגב ישע, "לא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו" .

<< · עין איה על ברכות · ט · רמז · >>