עין איה על ברכות ט קד

(ברכות נו.): "אמר מאי אעביד גמירי דקללת חכם אפי' בחינם היא באה כו'".

ההשגחה העליונה אינה מחסרת שום ענין הנחוץ להשלמת המציאות, כשם שאין בה מחסור מצד התנאים הדרושים להשלמת המציאות החומרי. כן, ועוד ברב יתרון, לא יוכל שיחסר שום תנאי הדרוש להשלמת המוסריות והרוחניות. ע"כ באשר בנ"א צריכין להיות מודרכים ע"פ חכמים, וההדרכה באשר יורו חכמי הדורות היא עמודו של עולם, וכאשר האדם באשר הוא אדם ראוי הוא לשגיאה לפעמים. ע"כ ודאי העמידה ההשגחה האלהית כח שלטון החכמים באופן כללי, בערך כזה שגם משגיאותיהם יש אחרית וטובה אל המציאות, ותועלת הגדלת דבריהם והוקרתם בערך ובפועל היא גדולה ומכרעת יותר מכל הפסד שתוכל לגרום שגיאה שלהם המזדמנות לעתים רחוקות. ומצד זה קללת חכם אפילו בחנם היא באה, כדי שירשם שהשמיעה לדברי החכמים צריכה להיות מתיקרת לא מצד ערך כל דבר בפני עצמו, כ"א מצד הערך הכללי הגדול היוצא משמירת דבריהם, וההפסד הגדול הנוגע עד נפש הכלל כולו היוצא מהפרצה בדבריהם. ע"כ לא הפרט הוא העיקר כ"א הכלל, ומצד הכלל יש ערך נשגב גם אל כל הפרטים. ומצד ההשגחה העליונה שאינה עוזבת כל דבר פרטי קל וקטן כבר הוכן תועלת ומקום של ערך גדול לכל הפרטים, גם להדברים הבאים מצד הכשלון והחלישות האנושית ודילוגו עלי אהבה.

<< · עין איה על ברכות · ט · קד · >>