עין איה על ברכות ה קכא

<< · עין איה על ברכות · ה · קכא · >>

(ברכות לד:): "ואר"ח ב"א אריו"ח, כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא למשיא בתו לת"ח ולעושה פרקמטיא לת"ח ולמהנה ת"ח מנכסיו אבל ת"ח עצמו, עין לא ראתה אלהים זולתיך".

השלימות העליונה שבהנהגה וחסד אלהים היותר נעלה, היא הבאה לא לפי סדרי ההדרגה כ"א לפי עוצם היכולת הגמור כדביארנו, ואז היא נעלה מחק הנבואה שהיא מסודרת ע"פ חוקי ההדרגה. ולהכשיר האדם עצמו לקבל הטוב היותר עליון ההוא, צריך שיוציא הוא את חלק השלימות היותר עליון שבו, שהוא ג"כ נעלה מכל סידור. וזהו שלימות השכל הגמור, שנותן אומץ להשלמת החופש האמיתי להיות משוכלל בכל צדדיו, וע"י יעלה האדם אל שלימות נשגבה מכל הדרגה. אמנם כל דרכי הכשרון של מעשים מוסריים, אף שיהיו בתכלית המעלה, יקבילו רק לפי סדרו והדרגתו של האדם בפרט והמציאות בכלל. רק תורת ד' התמימה שהיא מושיבה את העוסקים בה לשמה ברום המעלה, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים, לה העז והגבורה להרים את הת"ח ההוגה בה באמת למעלה משלימות של כל הדרגה, ולעשותו ראוי לחסד עליון היותר נפלא, שהוא נעלה מראיית הנביאים כולם. והנה החלק היותר מרומם במעשים טובים הוא החזקת ת"ח והדביקות עמם, שהוא הגורם לאור האלהי להופיע בעולם ביתר תוקף. והיחס לת"ח יצוייר בעצם החיים במשיא בתו לת"ח, ובפעולות החיים עושה פרקמטיא לת"ח, ובקנינים שהם מסעיפי מכשירי החיים ומחוללי הפעולות מהנה ת"ח מנכסיו. מ"מ כ"ז שלא עלה האדם אל מעלת רוממות השכל האמיתי, הוא לעולם קשור תחת סדרים מודרגים ומעלתו היא אמנם רוממה אף מתאחדת עם הדרת הנבואה. אבל ת"ח עצמם עין לא ראתה אלהים זולתיך, שאין לחסדו מצד עצמו יחש מחוייב עם כל סדר וסבה, כי מי בכל מעשי ידיך בעליונים או בתחתונים שיאמר לך מה תעשה.

<< · עין איה על ברכות · ה · קכא · >>