עין איה על ברכות ג נג

<< · עין איה על ברכות · ג · נג · >>

(ברכות כד:): "לא פסק מאי. אר״מ בר ברי׳ דריב״ל עליו הכ״א "וג״א נתתי להם חוקים לא טובים וגו׳". ר״א אמר, "הוי מושכי העון בחבלי השוא". ר״א ב״א אמר מהכא "כי דבר ד׳ בזה"".

עיקר פעולת התורה ומצותיה על נפש האדם באה רק כשיכיר עם עשייתן רוב ערכם והדרת כבודם. שאם לא יעשו רושם של כבוד אלקי על נפשו, לא ישיג לעולם מהם הכונה התכליתית. והנה החסרונות שבאות ממי שלא נזהר בהליכותיו לתן כבוד הראוי לתורה, ועי״ז מתרשם בנפשו מבט של חסרון כבוד, המה שלשה מהקל אל הכבד. האחד הוא שמתוך שלא רשם בנפשו ערך כבודם, אין פעולתן עליו פעולה אמתית להטיב לנפשו ולהחיותה בנעם החיים כראוי לעוסקי תורת ד׳, א״כ מניעת הטוב הוא חסרון נמרץ. והב׳ גרוע מהראשון, שמתוך שנפשו ריקנית מהרגיש כבוד דרך הטוב והמצוה, ממילא מתוך הריקות נמשכת נפשו לכל חטא ופשע. כי יקר המצות וכבוד התורה המצוייר בנפש מונע כל נטי׳ לעון וחטא להתפרץ בה. וזה מתוך שהריק מנפשו רגש הכבוד הראוי לדרך ד׳, ע״י הליכתו עמהם באורח בוז. ממילא תמשכהו נפשו לכל חטאת האדם. והשלישית רעה עוד מזאת, כי בשעת העסק בתורה ומנהיג בה מנהג של מניעת כבוד, מתרשמת בנפשו הנטי׳ לבזות חלילה דבר ד׳, ובזה יבא להיות משונאי תורה, ומזה פתח לחטאת מרי ופריקת עול מלכות שמים בכלל. ע״כ נגד השלילה של הטוב המגיע מהמצות והתורה בהעשותן בכבוד, אמר¹ "וגם אני נתתי להם חקים לא טובים", משוללים אצלם לפי רע הנהגתם מהטוב והחיים. ועל הרע הבא ממילא בעקב העדר הטוב, אמר² "הוי מושכי העון בחבלי השוא". אמנם כל אלה המה רק גורמים לדבר. ע״כ אמר ר״א ב״א מהכא, שמזה באה הרעה לשעתה וגדולה היא מאד "כי דבר ד׳ בזה"³, ומקנה בנפשו קנין מבט בוז לדבר ד׳ שהוא אורו וחייו של עולם.

<< · עין איה על ברכות · ג · נג · >>