ספר יראים/תכז
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
סימן תכז (קכו)
שמחה בג' רגלים. יתברך שם יוצרנו נצח צוה שישמחו ישראל בג' רגלים דכתיב בפ' ראה אנכי ועשית חג שבועות לה"א וגו' ושמחת לפני ה"א וגו' ובחג הסוכות כתיב ושמחת בחגך, בחג המצות לא מצינו שמחה אבל מצינו גז"ש בשבת בפ' ר"א (קל"א ב') דגמרי חמשה עשר חמשה עשר מחג הסוכות ועי"ל מדכתיב שלש רגלים תחוג לי בשנה למדנו מצות חגיגה בחג המצות ומדכתיב ושמחת בחגך י"ל שכ"מ שיש חגיגה יש שמחה ומה היא מצות שמחה כדתניא בערבי פסחים (ק"ט א') חייב אדם לשמח את בניו ואת בני ביתו ברגל שנאמר ושמחת אתה ובנך ובתך ועבדך ובמה משמחן ביין ר"י אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן מאי בבבל בבגדי צבעונים בא"י בבגדי פשתן המגוהצין ותניא ר"י בן בתירה אומר בזמן שבהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ועכשיו אין שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש. למדנו מכאן שכל שמחה הראויה לאדם לכל דבר המשמחו חייב לעשות ברגל וכל דבר שבלבו מוצא בו שמחה וקורת רוח באכילה ובשתייה ובכל דבר ששמחה היא לו חייב לעשות ברגל וכשם שחייב לשמח עצמו כך חייב לשמח את בניו ובני ביתו דכתיב ושמחת בחגיך אתה ובנך וגו'. תנן בסוכה פ' לולב וערבה (סוכה מ"ח א') ההלל והשמחה שמונה מלמד שחייב אדם בהלל ובשמחה ובכבוד יו"ט האחרון של חג בשאר ימות החג ותניא והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון או אינו אלא לרבות לילי יו"ט הראשון אמרת מרבה אני לילי יו"ט האחרון שיש שמחה לפניו ומוצא אני לילי יו"ט הראשון שאין שמחה לפניו ומהאי טעמא מרבינן לילי שאר ימים טובים שהרי יש שמחה לפניהם: