ספר יראים/שלג

סימן שלג (סא)
לא תלבש שעטנז. ויראת מאלהיך להזהיר מדברים שיצר הרע משיב עליהם (יומא ס"ז ב') דכתיב בפ' כי תצא לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו וכתיב בקדשים תהיו ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך ותנן במס' כלאים (רפ"ט) אין אסור משום כלאים אלא צמר רחלים ופשתן בלבד אבל צמר גמלים וצמר ארנבים מותר ומנלן דצמר דקרא הוא צמר רחלים דילפינן סתום ממפורש בירושלמי דכתיב במלכים (ב' ג' ד') ומישע מלך מואב היה נוקד והשיב למלך ישראל מאה אלף אילים צמר אלמא של אילים נקרא צמר ועוד כדתניא (נגעים פי"ד מ"ו) איזוב ולא איזוב יון ולא איזוב כחלי ולא איזוב רומי ולא כל איזוב שיש לו שם לווי אלמא קרא כי כתיב סתם לאו בשם לווי איירי וכל צמר יש לו שם לווי לבד מצמר אילים ורחלים שנקרא הוא צמר סתם. תנן במס' כלאים. שעטנז שוע טוי ונוז ואמרינן בנדה פ' האשה (ס"א ב') אמר מר זוטרא כולהו בעינן שוע טווי ונוז ואתקפיה רב אשי אימא או שוע או טווי או נוז והלכתא כמר זוטרא מדאפקיה רחמנא בחד לישנא כולהו בעינן פי' שוע ירפי"ש בלע"ז טווי פיל"י בלע"ז נוז טור"ש בלע"ז ובלשה"ק משזר. אם הצמר לבדו שוע טווי ונוז והפשתן לבדו שוע טווי ונוז והן מחוברין באריגה או בתכיפת שתי תפירות דמיקרו יחדיו אז הזהירה תורה עליהם דכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו פי' צמר שעטנז ופשתים שעטנז לא תלבשם יחדיו. ולשוע טווי ונוז יש פירושים אחרים כי יש מפרשים שוע טווי ונוז שצמר ופשתים שועים וטווים ונוזים יחד פי' שזורין יחד זה פירוש רש"י ז"ל בנדה ולא נזהר שתשובתו בצדו וזה תשובתו בצדו מדאמר בנדה האי מאן דאיתבד ליה חוטא דכיתנא בגלימא ונתקיה ולא ידע אי נתיק אי לא נתיק שפיר דמי מ"ט שעטנז אמר רחמנא שוע טווי ונוז ומקשינן עלה אימא או שוע או טווי או נוז אלמא אי אמרינן או הוי חוטא דכיתנא בגלימא דאורייתא והנהו לא נישועו ולא ניטוו צמר ופשתים יחדיו וגם יש מפרשים שוע צמר בפני עצמו ופשתן בפני עצמו וטווי בפני עצמו ונוז מחובר פי' היו שועים וטווים צמר ופשתים כל אחד בפני עצמו ואחר בן חברו הרי כלאים דאורייתא וזה פירש הערוך בפנים האחד דשני פנים פי' ועל זה הפי' קשיא נמי מההיא דהא חוטא דגלימא שועים וטווים צמר ופשתים כל אחד בעצמו ולא הוו כלאים דאורייתא אך זה הפי' דנוז (שזור) זה הוי עיקר וכן פי' בעל הערוך באחד מן הפנים שפי' שני פנים וראיה לדבר שאין (כלאים אלא במשזר) דתניא בת"כ אמרה תורה תן לבן בציצית ותן תכלת בציצית מה תכלת טווי ושזור אף לבן נמי טווי ושזור פי' בתכלת פשיטא לן שהוא טווי ושזור דתכלת עמרא כדאמרינן בשמעתא דיבמות (ד' ב') מדשש כיתנא תכלת עמרא ומדאיצטריך קרא למשריה בציצית מסמוכין שמעינן שהוא טווי ושזור שאלמלא לא היה כן לא אצטריך קרא למשרייה למדנו שאיסור כלאים בשזור תלוי ורגילים היו לעשות סדיניהן של פשתן שזורין ולהכי איצטריך למשרייה. (תניא בת"כ בגד כלאים) מה ת"ל לפי שנאמר לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו יכול לא ילבש גיזי צמר ואניצי פשתן ת"ל בגד אין לי אלא בגד מנין לרבות שאר דברים ת"ל שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז פי' אע"פ שאינו נקרא בגד שהוא מועט שאין בו שלש על שלש ר"ש בן אלעזר אומר נו"ן ולמ"ד מתחלפין ונלוז ומליז הוא לאביו שבשמים אע"פ שפירש נוז משזר הרי תרווייהו נפקי מינה שקולים הם ויבואו שניהם. תניא בספרי לא תלבש שעטנז אין לי אלא שלא ילבש שלא יתכסה מנין ת"ל לא יעלה עליך יכול לא יפשילנו בקופה לאחריו ת"ל לא תלבש שעטנז לבישה בכלל היתה פי' בכלל העלאה ולמה יצאת להקיש אליה ולומר לך מה לבישה מיוחדת שהיא הנאת הגוף אף כל שהיא הנאת הנוף. יכול חלוק של צמר על גבי חלוק של פשתן ושל פשתן על של צמר יהא אסור ת"ל יחדיו ר' חנינא בן גמליאל אומר מנין שלא יקשור סרק של צמר בשל פשתן לחגור בו מתניו אע"פ שהרצועה באמצע ת"ל יחדיו מכל מקום קסבר ר' חנינא בן גמליאל חיבור ע"י דבר אחר הוי חיבור ותניא נמי בשלהי תוספתא דמס' כלאים ר"ח בן גמליאל אומר סרק של צמר וסרק של פשתן לחגור בו אע"פ שהרצועה באמצע והא דתניא נמי התם בתוספתא חלוק שכולו צמר גמלים וצמר ארנבים וארג בו חוט אחד של צמר בצד זה וחוט אחד של פשתן בצד זה אסור ההוא ר"ה בן גמליאל הוא דסבר חיבור ע"י דבר אחר הוי חיבור ורבנן פליגי עליה ואחר שרבים חלוקים עליו כרבים עבדינן דסברי חיבור ע"י דבר אחר לאו שמיה חיבור ואהא סמכינן לתפור עורות התפורות בפשתן בטליתות של צמר שהוא חיבור ע"י דבר אחר ואין לומר דהלכה כר' חנינא דסתם לן תנא כוותיה דתנן במס' כלאים (פ"ט מ"ט) לא יקשור אדם סרק של צמר בשל פשתן לחגור בו מתניו ואע"פ שהרצועה באמצע משם אינה ראיה דהא יחידאה הוא דר' יוסי קתני לה דר' יוסי איירי לעיל דהא תנן ר' יוסי אומר משיחות של ארגמן אסורות מפני שהוא מולל עד שלא קושר לא יקשור סרק של צמר בשל פשתן לחגור בו מתניו אע"פ שהרצועה באמצע וכולה מילתא ר' יוסי קתני לה ויש לומר אחרי שר' יוסי ורחב"ג קיימי בחדא שיטתא רבים נינהו והוו רבים ורבים יש לומר דרבנן הוא ובשל סופרים הלך אחר המיקל ועוד יש לומר דאפי' לר"ח (ולר"י טליתות) שלנו המחוברות בעורות התפורות בפשתן מותרות (שלא אסרו) אלא בכלאים דאורייתא שוע טווי ונוז כמו שפרשתי למעלה וטליתות שלנו אינם משוזרין הלכך אין בהם כלאים אלא מדרבנן כדפרישית לעיל דכולהו בעינן כמר זוטרא. תניא בתוספתא בגד שיש בראשו אחד כלאים לא יתכסה בצד השני אע"פ שהכלאים מונח בארץ. לובש אדם שני חלוקים זה על גב זה אפי' שאפונדתו חגורה עליו בחוץ ובלבד שלא יתן המשיחה ויקשור בו בין כתפיו. תנן במס' כלאים פ"א צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר ואם רוב מן הרחלים אסור מחצה על מחצה אסור מפרש בתוספתא בד"א בזמן שהביא פשתן וטרף ביניהם אבל הביא חוטי צמר רחלים וטרף בין חוטי צמר גמלים אסור וטעמא דחוטין חשיבי ולא בטלי וכאשר פירשנו למעלה דתניא חלוק של צמר גמלים וצמר ארנבים וארג בו חוט של פשתן מצד זה וחוט של צמר מצד זה וכו'. תולדות הכלאים. או שוע או טווי או נוז כל אחד לבדו כדתנן בשלהי כלאים הלבדין אסורין מפני שהן שועין ואמרינן בנדה פרק האשה (ס"א ב') האי מאן דאיתבד ליה חוטא דכיתנא ונתקיה ולא ידע אי נתיק אי לא נתיק שפיר דמי מ"ט שעטנז אמר רחמנא שוע טווי וגוז אלמא אע"ג דלא הוו כולהו אי ודאי לא נתקיה אסור. ותניא בת"כ ומייתינן לה בביצה שלהי פ"א (י"ד ב') ובמסכת תמיד פ"א לא יעלה עליך אבל אתה רשאי להציעו תחתיך אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שלא תהא נימא אחת על בשרו. וכאשר חתרנו בפסחים בפ' כל שעה (פסחים כ"ו ב') ובשבת בפ' במה מדליקין (שבת כ"ט ב') להעלות עליו כלאים כשאין מתכוין דקיי"ל כר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר כדתניא מוכרי כסות מוכרין כדרכן כך התרנו לבישה כלאים כשאינו מתכוין כדתניא בב"ק בהגוזל בתרא (קי"ג א') לא ילבש אדם כלאים להבריח את המכס ור' יהושע ור' יהודה אומרים לובש אדם כלאים להבריח את המכס ואמרינן בדבר שאינו מתכוין פליגי פי' אינו מתכוין ליהנות הלכך לא הוי דומיא דלבישה אע"פ שלא נהנה בודאי דכל לבישה איכא כוונת הנאה הלכך לא דמיא ללבישה.