ספר יראים/שלד

סימן שלד שלה (פט)
לא תנחשו ולא תעוננו. (ויראת מאלהיך והתמם מעשיך לפניו) דכתיב בפ' קדושים לא תנחשו ולא תעוננו ותניא בת"כ לא תנחשו כגון אלו המנחשים בחולדה ועופות ובככבים וכל כי"ב לא תעוננו כגון אלו אוחזי העינים והא דתניא בסנהדרין בפ' ד' מיתות (סנהדרין ס"ז א') האוחז את העיגים פטור פי' מסקילה אבל בלאו חייב והא דמדמי ליה (ס"ז ב') להלכות שבת דהוי פטור אבל אסור לאו דוקא אלא ה"ק שלש מדות בזה כמו בזה אי נמי תנאי נינהו. ור' ישמעאל אומר לא תעוננו זה המעביר שבעה מיני זכור על גב העין ור' עקיבא אומר אלו נותני העונות כגון אלו האומרים לימודי ערב שביעיות להיות (חיטין) יפות ועקורות קטניות להיות רעות ותניא בסנהדרין בפ' ד' מיתות (סנהדרין ס"ה ב') מנחש זה האומר פתו נפלה מפיו מקלו נפלה מידו בנו קורא לו מאחריו עורב קורא לו מלפניו צבי הפסיקו בדרך נחש מימינו שועל משמאלו אל תתחיל בו שחרית הוא מוצאי שבת הוא ואינו טוב נקרא מנחש אלא אם כן יסמוך הוא על דבריו שיניח מעשיו עבור נחושיו דאמר רב בפרק גיד הנשה (חולין צ"ה ב') כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וביונתן בן שאול אינו נחש פי' סומך ובוטח מיהו ההוא דיהונתן בן שאול לא ניחוש הוה שאם היה ניחוש לא היה עושה יהונתן מאי טעמא דלא הוי ניחוש אלא דבר בלא טעם אבל יהונתן נתן טעם לדבר על הירידה. שלא לשמוע אל מעוננים וקוסמים. דכתיב בפ' שופטים כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך והמונע עצמו מן הניחוש ומלשמוע אל הקוסמים ואל המעוננים נקרא תמים דכתיב בההוא עניינא תמים תהיה עם ה' אלהיך. המשביע את החולה לשוב לאחר מיתה להגיד לו אשר ישאל לו אין זה דורש אל המתים דדורש אל המתים פירש דורש לגופו של מת ומדבר ע"י כשוף כגון בעל אוב אלא שבעל אוב מעלהו מקברו וזה דורש בו בעודו בקברו אבל דורש לרוחו אין זה דורש שהרוח אינו נקרא מת ולהכי אמרינן בברכות (י"ח ב') בהסיד אחד שהלך ולן בבית הקברות שמע שתי רוחות מספרות זו עם זו ואמרינן נמי התם בההוא פרקא דמי שמתו שמואל שאל מאביו על מעות יתומים ואמרינן נמי במוע"ק פ"א (כ"ח א') א"ל ליתחזי מר לי איתחזי ליה.