ספר יראים/רצב

ו"ו החמישי
לאוין מאה ושבעה ועשרים לא תשחט על חמץ דם זבחי לא ילין חלב חגי לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב אל תחלל את בתך להזנותה לא ילין לבקר ולא ילין מן הבשר לא תוציא מן הבית ועצם לא תשברו בו לא תותירו ממנו עד בקר שאור לא ימצא לא יראה שאור בגבוליך לא יראה חמץ לא תעשה בו מלאכה בראשון ובשביעי של פסח ועצרת ויום הזכרון וראשון ושמיני של חג הסוכות לא תבנה אתהן גזית לא תעלה במעלות על מזבחי לא תבשל גדי בחלב אמו לא תעשה כמעשיהם ובחוקותיהם לא תלכו לא תכרות להם ולאלהיהם ברית לא ישבו בארצן לא יסורו ממנו לא יזח החשן בכנפיו לא יבדיל מעיל לא יקרע כל שאור וכל דבש לא תקטירו ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום לא יטמא בעל בעמיו לא קרחה קרחה ופאת זקנם לא יגלחו לא ישרטו שרטת ולא יחללו שם אלהיהם כהן גדול מן המקדש לא יצא לאביו ולאמו לא יטמא לא יחלל את מקדש אלהיו לא יחלל זרעו בעמיו מום בו לא יקרב לא יגש להקריב אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש בהמתך לא תרביע כלאים לא תלבש שעטנז לא יעלה עליך לא תנחשו ולא תעוננו לא תקיפו פאת ראשכם לא תשחית פאת זקניכם ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתובת קעקע לא תחנו אותו ואת בנו לא תשחטו לא תחללו את שם קדשי עורת או שבור לא תקריבו מעוך כתות ונתוק לא תקריבו לא תעשו בארצכם מיד בן נכר לא תקריבו כל מום לא יתן בו בשביעית לא תזרע כרמך לא תזמור ספיח קצירך לא תקצור ענבי נזירך לא תבצור ביובל לא תזרעו לא תעשו לכם אלילים לא תקימו מזבח אל תפנו אל האלילים אבן משכית לא תשתחוה עליה לא יבואו לראות כבלע נזיר תער לא יעבור על נפשות מת לא יבוא לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא לוי לא יעבוד לא תתורו אחרי לבבכם לא יהיה כקרח ועדתו לא תגורו מפני איש פן תשכח את הדברים אל תשכח את ה' לא תנסו את ה' לא תחוס עינך עליהם לא תחמוד כסף וזהב תועבה לא תביא לא תקשו ערפיכם לא תעשו כן לה' אלהיכם לא תעשו ככל אשר אנחנו וגו' לא תשמע אל דברי הנביא לא תתגודדו לא תשימו קרחה בין עיניכם לא תוסיף עליו לא תגרע ממנו לא תבנה וגו' בקדשים לא תעבוד ולא תגוז לא תקים מצבה לא ידבק בידך מאומה מן החרם לא תטע לך אשרה לא תזבח לה' אלהיך מלך לא ירבה לו נשים לא ירבה לו סוסים לא ירבה לו כסף וזהב לא תשחית את עצה ולא תכרות לא יעבד ולא יזרע לא תלין נבלתו לא יהיה בלי גבר על אשה לא ילבש גבר שמלת אשה לא תקח האם על הבנים לא תחרוש בשור וחמור לא תזרע שדך כלאים לא יבוא אל תוך המחנה לא יראה בך ערות דבר לא תאחר לשלמו השמר בנגע הצרעת לא תחסום שור בדישו לא בערתי ממנו בטמא לא נתתי ממנו למת לא תניף עליהם ברזל לא תסור מן הדברים סימן רצב (תו)
לא תשחט על חמץ דם זבחי. את ה' אלהיך תירא ותעבוד. צוה יוצרינו שלא לשחוט את הפסח בי"ד בניסן על החמץ דכתיב בפ' ואלה המשפטים ובפ' כי תשא לא תשחט על חמץ דם זבחי מנין שבפסח הכתוב מדבר צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר למד מענינו במה הכתוב מדבר בפסח דכתיב בסיפא דקרא לא ילין לבקר זבח חג הפסח ועוד איזה קרבן שקרב ביום איסור חמץ הוי אומר זה פסח, מנלן דבי"ד קאמר דכתיב לא תשחט על חמץ ודרשינן בפ' תמיד נשחט (פסחים ס"ג ב') לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך דעברי עליה בלא ילין אלמא בקרבן כשר מיידי דעבר עליה בלא ילין ואילו פסח שלא בי"ד פסול הוא ולא עבר עליה בלא ילין ותנן בתמיד נשחט (ס"ג א') השוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה ר' יהודה אומר אף התמיד ר"ש אומר הפסח בי"ד לשמו חייב ושאר כל הזבחים בין לשמן בין שלא לשמן פטור ובמועד לשמו פטור ושלא לשמו חייב ושאר כל הזבחים בין לשמן בין שלא לשמן חייב חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה וטעמא דר' יהודה ור"ש מפרש התם בגמרא וקיי"ל כרבנן דאמרי לא הזהירה תורה אלא על הפסח בלבד ותניא בתמיד נשחט (ס"ג ב') השוחט את הפסח על החמץ הרי זה עובר בלא תעשה אימתי בזמן שיש לאחד מבני חבורה היה לאחד בסוף העולם אין זקוק לו, אחד השוחט ואחד הזורק והמקטיר אבל המולק את העוף פטור ומסקינן כר"ש דפטר בשאר זבחים בי"ד ולאו דוקא נקט עוף וה"ה לשאר זבחים וטעמא מאי חייב בכל הני דתניא הא לא תשחט כתיב כדבעיא מיניה ר' אושעיה מר' אמי אין לו לשוחט ויש לו לאחד מבני חבורה מהו א"ל מי כתיב לא תשחט על חמצך על חמץ כתיב א"ל אי הכי אפילו אחד בסוף העולם נמי א"ל לא תשחט ולא ילין לא תשחט על המץ דהנך דעברו עליה בלא ילין וכל בני חבורה עוברין עליה בלא ילין (שכולן מצווין לאוכלן) אמר רב פפא הלכך כהן המקטיר את החלב עובר בל"ת הואיל וישנו בכלל הלנת אימורין והכי דרשינן לא תשחט ולא ילין כל העומד בלא ילין בהאי זבח בלא תשחט מוזהר במעשיו שלא לעשות על החמץ כשוחט ומהאי טעמא עומד נמי זורק דהא קאי בהלנת אימורין ועוד במכילתא מרבינן זורק מדכתיב דם ואם שחט והחמץ אינו עמו בעזרה בכל מקום שיהיה לשוחט או לאחד מבני חבורה חייב דקיי"ל כר' יוחנן דלא בעי על בסמוך דאיתמר בתמיד נשחט ובמנחות בהתודה (ע"ח ב') אמר ר"ל לעולם אינו חייב עד שיהיה לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה ועד שיהיה עמו בעזרה ור' יוחנן אומר אפילו שאין עמו בעזרה ואמרינן בעל בסמוך קא מיפלגי. יש לשאול אמאי לא מקשינן לר' יוחנן מדתניא במנחות בפ' כל המנחות באות (ס"ב א') ר' חנינא בן חכינאי אומר מניח שתי הלחם בין יריכותיהן של כבשים ומניף ונמצא מקיים שני מקראות הללו לחם ע"ג כבשים וכבשים ע"ג לחם אמר רבי לפני מלך בשר ודם אינם עושין כן לפני מלך מלכי המלכים עושין אלא מניח זה בצד זה ומניף והא בעינן "על" אמר רב חסדא ואמרי לה רב המנונא רבי לטעמיה דאמר על בסמוך דתניא ובו' עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר סמוך ומר סבר ממש אבל שלא בסמוך כ"ע לא פליגי דלא אמרינן. ואיכא למימר דשאני לענין כבשים דבענינא דקרא משמע דלא אמרינן שלא בסמוך כיון דכתיב והניף אותם הכהן על לחם הבכורים כשאר תנופות דהוו בסמוך משמע והיינו טעמא דלא מקשינן מדכתיב ועליו מטה מנשה ומתרגמינן ודסמכין עלוהי כיון דבענינא דקרא מוכח לא פליגי ויש על דהוי שלא בסמוך דברי הכל כגון וכפר הכהן על הנפש וגו' דבכל היכא דמוכח ענינא דקרא לא פליגי.