ספר יראים/רצג

סימן רצג (רז)
לא תביא אתנן זונה. צוה יוצרנו בפרשת כי תצא שלא להביא אתנן זונה ומחיר כלב לבית ה' אלהיך דכתיב לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה"א לכל נדר. ותנן בתמורה פ' כל האסורין (תמורה כ"ט א') האומר לשפחתו הי לך טלה זה בשכרך אפילו מאה כולם אסורים וכו' האומר לחבירו הי לך טלה זה ותלין שפחתך עם עבדי רבי אומר אינו אתנן וחכ"א אתנן ומוקמינן לה בגמרא באסור לאו ודלא כר' אלעזר דאמר בהבא על יבמתו (ס"א ב') פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה הלכך לא מקריא זונה אלא באסורה לו ומוקמיגן בגמרא עבד עברי ואין לו אשה ובנים ובהא פליגי רבי סבר אע"פ שאין לו אשה ובנים מותר בשפחה כנענית ורבנן סברי אסור כדתניא יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית ואמרינן בב"מ בהשוכר את הפועלים (צ"א א') ובב"ק במרובה (ע' ב') אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו וטעמא מפרש בב"ק דאע"ג דפטריה קרא בתשלומין רמו עליה בדיני שמים ומנלן דאמרינן הכי ולא אמרינן פטריה קרא אפילו מדין שמים ולא ליתסר אתנן מבא על אמו דתניא בספרי אין לי אלא אתנן זונה כל העריות מנין ת"ל אתנן מכל מקום פי' אפילו במקום דקם ליה בדרבה מיניה והיינו טעמא דאצטריך למעוטי בב"ק בפ' כיצד (כ"ו א') אדם פטור מכופר מדכתיב בכל אשר יושת עליו עליו ולא על האדם הלכך אע"ג דקיי"ל בכתובות פ' אלו נערות (כתובות ל"ה א') דחייבי מיתות שוגגין פטורים מן התשלומין דקים ליה בדרבה מיניה איצטריך למיפטריה מדיני שמים והיינו טעמא נמי דאיצטריך למעוטי אתנן כלב כדתניא בשלהי כל האסורין (ל' א') אתנן כלב ומחיר זונה מותרין שנים ולא ארבעה. ובמחיר כלב תנן (שם) איזהו מחיר כלב כגון האומר לחבירו הי לך טלה זה תחת כלב זה ותניא נאמר כאן תועבה ונאמר להלן תועבה מה תועבה האמור להלן בשם זובח אף תועבה האמור כאן בשם זובח פרט לנדר הנדור לכל נדר לרבות במה שאסורה. בב"ק במרובה (ס"ה ב') ובהגוזל עצים (צ"ג ב') ובתמורה בפ' כל האסורין (תמורה ל' ב') אמרינן נתן לה חטים ועשאן סולת זתים ועשאן שמן ענבים ועשאן יין תני רב יוסף דמן צפורי ב"ש אוסרין וב"ה מתירין ואמרינן טעמא דב"ה דשינוי קני פי' נתן לה חטים באתננה ואמר לה כשאבא אליך יהיו לך באתננך ולא חל איסור אתנן עד שיבא עליה ועשאן סולת קודם ביאה ומאחר דקננהי בשינוי לא נתחייבה כי אם דמים ובשעת ביאה נתחייבה לו דמים ולא חייל איסור אתנן על הדמים כדתנן בכל האיסורין (ל' ב') נתן לה כספים הרי אלו מותרין כך נראה לי פירוש עיקר אע"ג דהם ולא שינוייהם ולא ולדותיהם אין פירושם שוה אין בכך כלום והמפרש ועשאן סולת לאחר שחל עליהם איסור אתנן לא יתכן טעם דשינוי קונה וכי בשביל שקנאם בשינוי יהיו מותר או אסורים איני יכול ליישב הטעם אל לבי לכן נראה פירוש הראשון נכון. ומקשינן התם לב"ה הא כתיב גם קשיא. יש לתמוה קצת בב"מ באלו מציאות (כ"ז א') (דאמר רבא) חמור דבור לר' יהודה ושה דאבידה לד"ה קשיא אמאי לא אמר נמי גם לב"ה קשיא דההוא סוגיא דב"ק רבא איירי בה ויש לומר שאינו כולל אלא מילי דמתני עיקרא דידהו בב"ק אבל ההיא דאתנן עקרה בתמורה.