ספר יראים/רע
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
עמוד השביעי
איסורים שאינו נעשה רע לבריות כי אם לשמים ואינם תלויות בדבר ויש בהן ו' ווין.
סקילה. הרג. כרת. מיתה. לאו. ועשה. סקילה ו'. הרג בא'. כרת ט'. מיתה ח'. לאוין קכ"ז. עשה פ'. סקילה ו'. עובד ע"ז. נותן מזרעו למולך. בעל אוב. וידעוני. מחלל שבת. בן סורר.
סימן רע (עח)
עובד עבודה זרה.
ואהבת את ה' אלהיך ויראת מדבריו. הזהיר בעשרת הדברות ראשונות ואחרונות לא תשתחוה להם ולא תעבדם גם בפ' ראה אנכי (דברים י"ב ל') ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני ואמר ר' אילא (סוטה ה' א') כ"מ שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה וענש בפ' שופטים דכתיב וילך ויעבוד אלהים אחרים וישתחו להם ולשמש וגו' וכתיב והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא. וסקלתם באבנים. ותנן בסנהדרין בפ' ד' מיתות (סנהדרין ס' ב') אלו הן הנסקלין העובד ע"ז אחד העובד ואחד הזובח ואחד המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחוה ואחד המקבלו עליו באלוה והאומר לו אלי אתה ומפרש בגמרא אמר ר' ירמיה ה"ק אחד העובד כדרכה ואחד המנסך ואחד המקטר והמזבח והמשתחוה אפילו שלא כדרכה מנה"מ דת"ר אילו נאמר זובח לאלהים יחרם הייתי אומר בזובח קדשים בחוץ ת"ל זובח לאלהים בזובח לע"ז הכתוב מדבר אין לי אלא זובח המקטר המנסך מנין ת"ל לה' לבדו ריקן כל העבודות כולם לשם המיוחד לפי שיצאת זביחה לידון כגון עבודת פנים מנין לרבות המשתחוה ת"ל לא תשתחוה לאל אחר יכול שאני מרבה המגפף והמנשק והמכבד והמרבץ המרחץ. הסך והמלביש ת"ל זובח זביחה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה ולומר לך מה זביחה מיוחדת שהיא עבודת פנים וחייבים עליה אף כל שהיא עבודת פנים וחייבים עליה והיינו קיטור וניסוך יצאת השתחויה לידון בעצמה יצאת זביחה ללמד על הכלל כולו. למדנו למזבח למקטר למנסך למשתחוה אפילו שלא כדרכה חייב סקילה. ובשאר עבודות כדרכן למדנו אזהרה מדכתיב ופן תדרש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את וגו'. וכל דבר הנקרא כדרכה עבודה בכל עבודות ושלא כדרכה באותן ארבע חייב הכתוב סקילה דכתיב וילך ויעבוד וגו' וסקלתם באבנים ואמרינן בסנהדרין בד' מיתות (ס"ד א') הפוער עצמו לפעור ואע"ג דמכוין לבזויה והזורק אבן למרקוליס אע"ג דמכוין למירגמיה חייב לכן צריך אדם להזהר מע"ז כדרכה שלא יכשל אע"פ שאינו כגון שנושאין אליל על כתפיהן ומהלכין אחריהם גוים לקלון ע"ז הליכתה זו היא עבודתה הלכך צריך להזהר שלא ילך אחריהם אפילו הוא צריך לילך למקום אחד שהרי מכ"מ הולך הוא והליכה עבודה היא ואע"פ שאינו דומה לפעור דהתם לע"ז קא מכוין והכא ללכת לצורכו ודומה כסבור בית הכנסת והשתחוה ונמצא ע"ז דאמרינן בשבת פ' כלל גדול (שבת ע"ב ב') דלא מחייב משום דלבו לשמים אע"פ שכופף קומתו מאחר שכוונת כפיפתו לשמים פטור מ"מ צריך אדם להזהר ולא אשנויי סמכינן. תנן בסנהדרין פ"ד מיתות (ס' ב') המגפף המנשק המכבד והמרבץ המלביש הסך המגעיל הרי אלו בלא תעשה פי' רבותינו בלאו דלא תלכו אחרי אלהים אחרים א"נ מאל תפנו אל האלילים ואני אכתבם במספר הלאוין ואיסור ע"ז ותשמישה ותקרובתה ונוייה והזכרת שמה כבר פירשתי למעלה . מה היא ע"ז שהזהירה עליה התורה בלא תעבדם ולאסור כל דבר הראוי להאסר מכה ע"ז כל דבר שקבל עליו אלהותו או עבדה אדם לשם אלהות. ועצמות פגריהם אע"פ שאין בהם שום אלהות כיון שהם עובדין אותה והואיל ולקלון ע"ז אלהות הם עובדים להם עבודה לעבודה זרה וכל משמשיהם ונוייהם ותקרובתם נידונין כשל ע"ז לבד הזכרת שמותם שלא אסרה תורה אלא הזכרת ע"ז שניתן לשם אלהות כאשר פירשתי ואינו דומה לנויי ומשמשי ותקרובת ואני צריך לפרש. ע"ז שהגוים מקבלים עליה אלוהות מחמת יראת אדם או אהבתו ואין בלב עובדיה כוונת אלהות ולא עבדה אדם כי אם מיראה ומאהבה כהמן דכתיב וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך אם אותה נקראת ע"ז לחייב עובדיה בלא קבלת אלהות ולהקראות ע"ז לאסור משמשיה ונוייה ותקרוביה בזה נחלקו אביי ורבא בסנהדרין פ' ד' מיתות (סנהדרין ס"א ב') דאיתמר העובד ע"ז מאהבה ומיראה פי' העובד בדבר הנקרא ע"ז שלא נעבדה מעולם כי אם מאהבה ומיראה אביי אמר חייב רבא אמר פטור וכן פירשתי למעלה באיסורי הנאה (סי' ק') ורבותינו פי' העובד ע"ז מאהבה ומיראה בע"ז ממש שנעבדה לשם אלהות אך זה העובדה עתה אין בלבו אלהות להכי פטר רבא פי' זה אינו נראה לי מכמה תשובות חדא דתנן (סנהדרין ס' ב') הפוער עצמו לפעור והזורק אבן למרקוליס חייב ומפרש בגמרא (ס"ד א') אע"ג דמכוין לבזויי ולמירגמא אלא שמעינן אע"פ שאין בלבו אלהות חייב. ועוד אמרינן (שם ע"ד א') בע"ז יהרג ואל יעבור ואין לך מיראה גדולה מזה ועוד דמייתי בסנהדרין על פלוגתא דאביי ורבא ההיא דתניא להם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה לאדם שכמותך יכול אפילו נעבד כהמן ת"ל וכו' והא המן מיראה הוי ואין להרהר כי בכל מקום שנחלק אביי ורבא קיי"ל כרבא בר מיע"ל קג"ם ועל עבודת ע"ז וקבלת אלהות אפילו בצינעה אמרו חז"ל יהרג ואל יעבור דקיי"ל כר"י דאמר בסנהדרין בסוף פ' בן סורר (סנהדרין ע"ד א') משום ר"ש בן יהוצדק נמנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד כל עבירות שבתורה יעבור אדם ואל יהרג חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים והתם מוקמינן לה אפילו בצינעה ואמר דב דימי אמר ר"י לא שנו אלא שלא בשעת השמד אבל בשעת השמד יהרג ואל יעבור כי אתא רבין אר"י אפילו שלא בשעת השמד ל"ש אלא בצינעה אבל בפרהסיא אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור ומפרשינן בסנהדרין (שם ע"ב) מאי פרהסיא י' בני אדם. ולאיסור ע"ז הוסיפו חכמים. תולדה (ראשונה). דתנן (ע"ז ב' א') לפני אידיהן של גוים ג' ימים אסור לישא וליתן עמהם להשאילן ולישאל מהן להלוותן וללות מהן לפורען ולהפרע מהן ר' יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא מיצר אמרו אע"פ שהוא מיצר שמח הוא לאחר זמן וקיי"ל כרבנן ופי' רבא (ו' ב') למשנה זאת כולה משום דאזיל ומודה הוא הלכך אפילו אית ליה בהמה לדידיה דליכא ולפני עור לא תתן מכשול אלא יום אידם בלבד והאי איסורא התירו חכמים במקום דאיכא איבה כדאמרינן בפ"א דע"ז. (ו' ב') ההוא מינא דשדר דינרא קורדנייא לר' יהודה נשיאה ביום אידיה אמר היכי אעבד אשקליה אזיל ומודה לע"ז לא אשקליה הו"ל איבה אלמא במקום איבה וע"ז סמכו לישא וליתן עמהם ביום אידם שאלמלא מונעים איכא איבה וסמך קטן הוא זה שיש משא ומתן דליכא במניעתו איבה. והירא דבר ה' ינוח נשמתו בארצות החיים שניה. דתנן (י"א ב') עיר שיש בה ע"ז מהו לילך לשם בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור פי' שנראה כהולך לעבודה ואם היה יכול לילך במקום אחר מותר. שלישית. שאין מוכרין להם כל דבר שיעבד בו ע"ז דתנן (י"ג ב') אלו דברים אסור למכור' (לנכרי) איצטרובלין ובנות שוח בפטוטרותיהן ולבונה ותרנגול לבן ושאר כל הדברים סתמן מותר פירושן אסור למדנו שצריכין ישראל להזהר שלא ימכרו לע"ז כל שהוא צריך לע"ז ולתשמישה או לעבודתה כגון גביעין ששותין בהן יי"נ לקלון ע"ז שקורין כלכך ומחתות או מעילים לקטר או לעטר בהן ע"ז ויכרת לאיש אשר יעשנה ותנן (י"ט ב') אין עושין תכשיטין לע"ז קטלאות ונזמים וטבעות ואין לך עושה גדול ממוכרם לע"ז. ורביעית. דתנן (ט"ז א') אין בונין עמהם בסלקי וגירדום איצטבוריא ובימה מאחר שמסייע נחשב כעובד. חמישית. דתנן (י"ב א') ישב לו קוץ בפני ע"ז לא ישוח ויטלנו מפני שנראה כמשתחוה לע"ז ורמז מן המקראות הללו לאלו התולדות וחייתם נקיים מה' ומישראל. ואלה התולדות יורו על שאר דברים הדומים להם ללמוד להם.