ספר יראים/רסט
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
סימן רסט (טו)
ברכת כהנים. צוה הב"ה את הכהנים שיברכו את ישראל באמור להם דכתיב בפ' נשא דבר אל [בני] אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם ותרגום אונקלוס כד יימרון להון. ותנן בסוטה פ"ז (ל"ב א') ואלו נאמרין בלשה"ק ברכת כהנים וטעמא כדתניא (ל"ח א') כה תברכו בלשה"ק אתה אומר בלשה"ק או אינו אלא בכל לשון נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך את העם מה להלן בלשה"ק אף כאן בלשה"ק ר' יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר כה תברכו עד שיאמר בלשון הזה. ותניא אידך כה תברכו בעמידה אתה אומר בעמידה או אינו אלא בישיבה נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך את העם מה להלן בעמידה אף כאן בעמידה ר' אומר אינו צריך הרי הוא אומר לשרתו ולברך בשמו מה להלן בעמידה אף כאן בעמידה ושירות גופא מנלן דכתיב לעמוד ולשרת ואע"ג דאיתקיש שירות לעמידה לא אמרינן דאיתקוש לכל חומרא דשירות לפסול בלילה ובעל מום. דאמרינן בתענית פ' ג' פרקים (כ"ו ב') שכור אסור לישא כפיו דאיתקיש לנזיר ומותר בחרצן דאיתקש למשרת ופרכינן מה משרת בעל מום לא אף מברך בעל מום לא. דהא איתקיש לנזיר ומאי חזית דאקשת לקולה אקיש לחומרא. ומתרצינן אסמכתא דרבנן היא ולקולא הלכך שכור לא מיתסרי בנשיאת כפים.
נעילה אין בה נשיאת כפים אלא מדרבנן ותניא בג' פרקים שהרית ומוסף ומנחה יש בה נשיאות כפים נעילה אין בה נשיאות כפים דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר שחרית ומוסף יש בהן נשיאת כפים מנחה נעילה אין בהן נשיאת כפים. ואמרינן טעמא דר' יוסי משום דמנחה איתא כל יומא שכיחא שכרות נעילה דליתא כל יומא לא שכיחא שכרות לא גזרינן ומסקינן הלכה כר' יוסי.
תניא אידך כה תברכו בנשיאות כפים או אינו אלא שלא בנשיאת כפים נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם מה להלן בנשיאות כפים אף כאן בנשיאות כפים. ר' יונתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר הוא ובניו כל הימים מקיש בניו לו מה הוא בנשיאות כפים אף בניו בנשיאות כפים (ו)כתיב הוא ובניו כל הימים. ומה היא נשיאת כפים. כדתנן בסוטה באלו נאמרים ובמס' תמיד פ"א במדינה כהנים נושאים את ידיהם כנגד כתפיהם ובמקדש למעלה מראשיהן חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ ר' יהודה אומר אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. וטעטא במקדש שריא על ידי הכהנים ונאה הדבר שתהא שריית שכינה למעלה מראשיהם ובמדינה אין שכינה שורה ע"י הכהנים הלכך כנגד כתפיהם שאחרי שצריך נשיאת כפים כבענין הזה נקרא נשיאות דבר המקובל ונאה דאלו למעלה מכתפיו נראה כשוטה בעמידה וכתיב זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות (שבת קל"ג ב').
יש לתמוה. על הא דתנן חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ כהנים נמי איכא תפילין ומצינו שהחמירו חכמים על בזיון תפלין יותר מן הציץ. דאמרינן בשבת פ"א (י"ב א') חייב אדם למשמש בתפליו כל שעה ק"ו מציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפלין שיש בה הזכרות הרבה לא כל שכן דלא חמירי תפלין מטעם רבוי אזכרותיו אלא משמוש שהצריכו להזהר בהם שלא יפלו וירמסם ברגליו על ענין דריסת הרגלים לא מהני חיפוי עור של בתים אבל לענין שאר בזיונות וחסרון קדושות מהני להו לקדושות חיפוי עור הבתים ואין הקפדה בקדושות אזכרות שבתפלין המחופות שלא מתוך הזכרת שדי לבד העשויה בבתים ובקשרים שאינם מחופים עור. ומנין לנו דחיפוי עור מינן ומפסיק על קדושת בתים. דאמרינן בבמה אשה יוצאה (ס"ב א') שקמיעות המחופין עור אע"פ שיש להם הזכרות הרבה מותר להכניסם בבית הכסא הלכך מניח חיפוי עור לכל דבר חוץ מדריסת רגלים הלכך לענין משמוש אתיא לק"ו מציץ.
תנן בתמיד ובסוטה [בג' המקראות] לג' המקראות יברכך יאר ישא ג' ברכות ובמקדש ברכה אחת ומפרש טעמא בסוטה (מ' ב') לפי שאין עונין אמן במקדש (במקדש) ככתבו במדינה בכנוי וטעמא כדתניא (ל"ח א') כה תברכו בשם המפרש אתה אומר בשם המפרש או אינו אלא בכנוי ר' יונתן אומר הרי הוא אומר בכל שמי המיוחד לי בשם המפרש יכול אף בגבולין כן נאמר כאן ושמו את שמי ונאמר להלן ושמי שם מה להלן בבית הבחירה אף כאן בבית הבחירה ובמדינה בכנוי ר' יונתן אומר הרי הוא אומר בכל המקום אשר אזכיר את שמי הרי מקרא מסורס בכל המקום שאני נגלה עליך שם תהא מזכיר שמי והיכן אני נגלה עליך בבית הבחירה אף אתה לא תהא מזכיר שמי אלא בבית הבחירה מכאן ששם המפרש אסור לאומרו בגבולין. כה תברכו את בני ישראל אין לי ברכה אלא לישראל לגרים ולנשים ולעבדים מנין ת"ל ואני אברכם. למעלה בעמוד דקדקתי בבני ישראל שיש מקום שגרים בכללן ויש מקום שצריך רבויין.
תניא אידך. כה תברכו את בני ישראל פנים כנגד פנים אתה אומר פנים כנגד פנים או אינו אלא פנים כנגד העורף ת"ל אמור להם כאדם שאומר לחברו. כה תברכו את בני ישראל יכול בינו לבין עצמו ת"ל אמור להם שיהא כל הקהל כלו שומע. מנין שקוראין וחזן הכנסת אומר להם ת"ל אמור להם ואמר אביי נקטינן לשנים קורא כהנים לאחד אינו קורא. שנאמר אמור להם מיהו עיכובא לא הוי שלא לברך אע"פ שחזן אינו חייב לומר לו לברך חייב לברך. אמר ר' יהושע בן לוי (ל"ח ב') כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בג' (עשה) שנאמר כה תברכו ושמו את שמי ואמור להם. ואמר ר' יהושע בן לוי כל כהן שאינו עולה לדוכן בשעה שהגיע שליח צבור בעבודה. שוב אינו עולה שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים מה להלן בעבודה אף כאן לדורות בעבודה. ותניא ר' אושעיה אומר לא שנו אלא שלא עקר את רגליו אבל עקר את רגליו עולה. פי' עקר רגליו בברכת עבודה אע"פ שלא הגיע למעמד שהוא מברך. ואמר ר' שמעון בן פזי כל כהן שלא נטל את ידיו לא ישא את כפיו שנאמר שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. מאי מברך אמר ר' זירא אמר רב חסדא אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. כי עקר כרעיה מאי אומר יהר"מ ה"א ואלהי אבותינו שתהא ברכה שצויתנו לברך את עמך ישראל בלא מכשול ובלא עון כי מהדר אפיה מאי קאמר פי' לאחר סיום ברכת כהנים אדכריה רב יוסף לרב עוקבא ודרש רבון של עולם עשינו מה שגזרת עלינו עשה כה שהבטחתנו כדכתיב ואני אברכם. ואמר רב חסדא (ל"ט ב') אין הכהנים רשאין להתחיל עד שיכלה אמן מפי הקורא ואין הצבור רשאין לענות עד שתכלה הברכה ספי הכהנים ואין הכהנים רשאין להתחיל ברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי ש"צ בשים שלום. ובשעה שהנהנים מברכין את העם במקדש מה היו אומרים מפרש בסוטה פ' אלו נאמרין מאי קראי אמרי ולא פרשתים אחרי שבגבולין אינן נוהגין דא"ר חייא (מ' א') כל האומרן בגבולין אינו אלא טועה. וחילוק אצבעות ידי כהנים לא ידעתי מהיכן אך בקבלה נהגו כן ושמעתי שיש במדרש מציץ מן החרכים מבין חרכי אצבעות ידי כהנים.
הרי אלו ל"ו מצות התלוין (בדיבור) וסימן לדבר כאשר דבר ה' ביד משה לו ל"ו בגימטריא הכי הוו.