ספר יראים/פ
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
סימן פ (שיט)
לחים ויבשים חרצנים וזג לא יאכל. הזהיר הכתוב על הנזיר בפ' נשא מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל. וכתיב לעיל מיניה וענבים לחים ויבשים לא יאכל. ותניא לחים להביא אח הבוסר, מכל אשר יעשה מגפן היין בא הכתוב ללמדך שאם אכל כזית מכולם שהוא לוקה את ארבעים, ומכאן אתה דן לכל איסורים שבתורה, ומה היוצא מגפן שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאחר איסורו מצטרפים זה עם זה, שאר איסורים שבתורה שאיסורן איסור עולם ואיסור הנאה ואין להם היתר לאחר איסורן דין הוא שיצטרף זה עם זה בכזית. מכל אשר יעשה מגפן היין, שומע אני אף העלין והלולבין במשמע. ת"ל מחרצנים ועד זג, מה הפרט מפרש פרי ופסולת פרי אוציא את העלין ואת הלולבין שאינם פרי ופסולת פרי. ר' אליעזר אומר כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין אף העלין והלולבין במשמע מחרצנים ועד זג לא יאכל מיעוט חרצנים שנים וזג אחד דברי ר' אליעזר החרצנים אלו החצונים והזגים אלו הפנימיים דברי ר"י ר' יוחנן אומר שלא תטעה כזוג של בהמה החיצון זוג הפנימי ענבל:
תניא בנדרים פ"א (י' א') ר"א הקפר אומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, וכי באיזה נפש חטא, אלא מכאן לנזיר שנקרא חוטא על שציער עצמו מן היין, פי' בכעסו קבל עליו נזירות. והלא דברים ק"ו ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר לא כ"ש, מכאן ליושב בתענית שנקרא חוטא, פי' יושב בתענית בכעס שלא לשם שמים. — בנדרים פ"א אמרינן: אע"ג דהדין קרא בנזיר טמא כתיב מפקינן מינה דנזיר טהור חוטא מקרי משום דשנה בחטא הוא. והא דאמרינן במס' נזיר (ג' א') אפילו לר"א הקפר דאמר נזיר חוטא הוא, הני מילי נזיר טמא וכו' התם הכי פי' ה"מ נזיר טמא מיקרי חוטא לצאת מכלל נאה מטעם חטאו. אבל נזיר טהור לאו חוטא הוא קרי שיצא מכלל נאה מטעם חטאו אע"ג דחוטא הוי וכי קאמר אי נאה הוי נזיר:
ותולדות הנזיר לאכילה ולשתייה, לך לך אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. ואמנם יש תולדות להתחלת נזירות כגון כנוין למ"ד (לשון) שבדו להם חכמים להיות נודר בהם מפורשים בנזיר.
סימן פ (שיט)
לחים ויבשים חרצנים וזג לא יאכל. הזהיר הכתוב על הנזיר בפ' נשא מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל. וכתיב לעיל מיניה וענבים לחים ויבשים לא יאכל. ותניא לחים להביא אח הבוסר, מכל אשר יעשה מגפן היין בא הכתוב ללמדך שאם אכל כזית מכולם שהוא לוקה את ארבעים, ומכאן אתה דן לכל איסורים שבתורה, ומה היוצא מגפן שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאחר איסורו מצטרפים זה עם זה, שאר איסורים שבתורה שאיסורן איסור עולם ואיסור הנאה ואין להם היתר לאחר איסורן דין הוא שיצטרף זה עם זה בכזית. מכל אשר יעשה מגפן היין, שומע אני אף העלין והלולבין במשמע. ת"ל מחרצנים ועד זג, מה הפרט מפרש פרי ופסולת פרי אוציא את העלין ואת הלולבין שאינם פרי ופסולת פרי. ר' אליעזר אומר כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין אף העלין והלולבין במשמע מחרצנים ועד זג לא יאכל מיעוט חרצנים שנים וזג אחד דברי ר' אליעזר החרצנים אלו החצונים והזגים אלו הפנימיים דברי ר"י ר' יוחנן אומר שלא תטעה כזוג של בהמה החיצון זוג הפנימי ענבל:
תניא בנדרים פ"א (י' א') ר"א הקפר אומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, וכי באיזה נפש חטא, אלא מכאן לנזיר שנקרא חוטא על שציער עצמו מן היין, פי' בכעסו קבל עליו נזירות. והלא דברים ק"ו ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר לא כ"ש, מכאן ליושב בתענית שנקרא חוטא, פי' יושב בתענית בכעס שלא לשם שמים. — בנדרים פ"א אמרינן: אע"ג דהדין קרא בנזיר טמא כתיב מפקינן מינה דנזיר טהור חוטא מקרי משום דשנה בחטא הוא. והא דאמרינן במס' נזיר (ג' א') אפילו לר"א הקפר דאמר נזיר חוטא הוא, הני מילי נזיר טמא וכו' התם הכי פי' ה"מ נזיר טמא מיקרי חוטא לצאת מכלל נאה מטעם חטאו. אבל נזיר טהור לאו חוטא הוא קרי שיצא מכלל נאה מטעם חטאו אע"ג דחוטא הוי וכי קאמר אי נאה הוי נזיר:
ותולדות הנזיר לאכילה ולשתייה, לך לך אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. ואמנם יש תולדות להתחלת נזירות כגון כנוין למ"ד (לשון) שבדו להם חכמים להיות נודר בהם מפורשים בנזיר.