ספר יראים/ה

סימן ה
בהמה. הזהיר הכתוב באחרי מות בויקרא י"ח כ"ג) ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה. ותניא בספרא ומייתי לה בפ' ד' מיתות (סנהדרין נ"ד ב') למדנו אזהרה לשוכב לנשכב מנין ת"ל לא יהיה קדש בבני ישראל ואומר וגם קדש היה בארץ דברי ר' ישמעאל רע"א אינו צריך הרי הוא אומר לא תתן שכבתך שכיבתך וענש כרת בסוף הענין דכתיב ונכרתו הנפשות העושות וענש סקילה בעדים והתראה בקדושים תהיו שנאמר ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרוגו ותניא בספרא ומייתינן לה בסנהדרין למדנו עונש לשוכב לנשכב מנין ת"ל בפ' ואלה המשפטים כל שוכב עם בהמה מות יומת אם אינו ענין לשוכב תנהו ענין לנשכב לדונו כשוכב דכתיב ביה תהרוגו. אמרינן התם מנלן דבסקילה כדתניא מות יומת בסקילה אתה אומר בסקילה או אינו אלא באחת ממיתות האמורות בתורה נאמר כאן תהרוגו ונאמר להלן בפ' ראה גבי מסית כי הרג תהרוגו מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה. בבהמה למדנו חיה מנלן למדנו בחולין פ' בהמה המקשה (חולין ע"א א') חיה בכלל בהמה דכתיב בראה זאת הבהמה אשר תאכלו וכתיב איל וצבי ויחמור. עוף לא למדנו לא תנן ולא תניא ; ויש ללמד חובה מדתנן (בבא קמא נ"ד ב') לכלאים ולשבת חיה ועוף כיוצא בהם. ואמרינן בגמרא אי כלאים דהרבעה משבת ילפי בהמתך דשכיבה משבת וספק בידי על אשר יורו לי צדק דא"כ אמאי לא תני ליה בשור שנגח מסתמא לא מספקא לן אלא בסקילה אבל אסורא דאורייתא מבורר דאיכא דאמרי' בפ' ד' מיתות (סנהדרין נ"ט א') אמר ר"י בר חנינא כל פרשה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח, וזה נאמרה לבני נח דכתיב והיו לבשר אחד יצאו בהמה וחיה שאינן נעשין לבשר אחד. ותניא בספרי ומייתינן לה בפ' ד' מיתות איש אשר יתן שכבתו בבהמה, איש פרט לקטן לפטור הבהמה בשכיבת קטן כו' עניינו כאשר פירשנו באיש פרט לקטן דכתיב גבי זכר, גם לזה לא מצינו תולדה, כי לא נמצא דומה לה: