ספר חסידים/יח
ספר חסידים יח
מפרשים: פירוש קדמון • ברית עולם
שורש התפלה שמחת לב בהקב"ה שנאמר (דברי הימים א טז י) התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי ה' ולפיכ' הי' דוד מלך ישראל מנגן בכנור על כל תפלותיו וזמירותיו למלאו' לבבו שמחה באהבתו של הקב"ה וכשיתפלל אדם צריך שיכוין לבו לפני מי הוא עומד. חמשה דברים מעכבים את התפלה אף על פי שהגיע זמנה ואלו הן טהרת ידים וכיסוי הערוה וטהרת מקום תפלה ודברים החופזים אותו וכונ' הלב. טהר' ידים כיצד רוחץ ידיו במים עד מקום פרק היד לזרוע גיוינטר"א בלע"ז ואחר כך יתפלל היה מהלך והגיע זמן התפלה ולא היו לו מים הולך עד מקום המים ורוחץ את ידיו ואחר כך יתפלל היה בינו ובין המים יותר מד' מילין מקנח ידיו בצרור או בעפר או בקורה ומתפלל כדאמרינן בד"א לפניו אבל לאחוריו אין מחייבין אותו לחזור אלא עד מיל אבל אם עבר המיל יותר מקנח ידיו בצרור או בעפר או בקורה. כסוי הערוה כיצד אף על פי שכסה את ערותו כדרך שמכסה לק"ש לא יתפלל עד שיכסה את לבו ואם לא כסה את לבו או שנאנס ואין לו במה שיכס' הואיל וכסה את ערותו ומתפלל יצא אבל לכתחלה לא יעשה. טהרת מקום התפלה כיצד לא יעמוד במקום הטנופת ויתפלל ולא במרחץ ולא בבית הכסא ולא באשפה ולא במקום שאין חזקת טהרה עד שיבדקנו כללו של דבר כל מקום שאין קורין בו קרית שמע אין מתפללין בו וכשם שמרחיקין מצואה כך מרחיקין ממי רגלי' ומריח רע ומראות ערוה לקרות ק"ש כמו שמרחיקין לתפלה. המתפלל ומצא צואה במקומו הואיל וחטא שלא בדק קודם שהתפלל יחזור ויתפלל במקום טהור. היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו אם יכול להלך לפניו שירחיק ארבע אמות לאחריו ואם לאו יסלקנה לצדדין ואם אינו יכול יפסיק. דברים החופזים אותו כיצד הרי שהיה צריך לנקביו ומתפלל תפלתו תועבה וחוזר ומתפלל אחר שעשה צרכיו ואם היה יכול להעמיד עצמו עד כדי מהלך פרסה תפלתו תפלה ואעפ"כ לא יתפלל עד שיבדוק יפה יפה ויסיר כיחו וניעו וכל דבר רוקו וכל צואת החוטם ואח"כ יתפלל. מי שגיה"ק ופיה"ק בלעז טושי"ר בלה'רא או נתעטש איטר"נוייר ובל"א גרע"השן הוש"טן רויש"פרן ניס"ין בתפלתו ברצונו הרי זה מגונה ואם בדק עצמו קודם שיתפלל ובא לאונסו אין בכך כלום. נזדמן לו בתפלתו רוק מבליעו בטליתו או בבגדו ואם מצטער שיש לו אנינות הדעת זורקו לאחוריו כדי שלא יצטער בתפלה. יצא ממנו רוח בתפלה שלא מדעתו שותק עד שתכלה הריח וחוזר לתפלתו בקש להוציא רוח מלמטה ונצטער הרבה ולא היה יכול להעמיד עצמו מרחיק ד' אמות וממתין עד שתכלה הריח ואומר רבון כל העולמים יצרתני נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפני כסא כבודך חרפתינו כל ימי חיינו רמה ותולע' וחוזר ומתפלל על מקומו. הי' עומד בתפלה ונטפו מי רגלים על ברכיו ממתין עד שיכלו כל המים וחוזר למקום שפסק ואם שהה כדי לגמו' את התפלה חוזר לראש וכן כשהשתין מים שוהה כדי הילוך ד' אמות ואחר כך יתפלל. כוונת הלב כיצד כל תפלה שאינה בכוונה יחזור ויתפלל בכוונה מצא דעתו משובש' ולבו טרוד אסור להתפלל עד שיתיישב דעתו כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל מחשבו' כאלו הוא עומד לפני המקום לפיכך צריך לשבות מעט קודם התפלה כדי לכוין את התפלה על לבו ואח"כ יתפלל בתפלה ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהוא נושא משאוי ומשליכו והולך לו לפיכך צריך לישב אחר התפלה ואח"כ יפטר. חכמים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפלה ושעה א' לאחר התפלה ומאריכים בתפלתם שעה אחת. ושיכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה מפני שאין לו כונה לפיכ' חוזר ומתפלל בכוונה כשיתרוקן משכרותו. שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה איזהו שיכור שאינו יכול לדבר בפני המלך שתוי יכול לדבר בפני המלך ואינו משתבש ואעפ"כ הואיל ושת' רביעית יין אל יתפלל עד שיפיג יינו מעליו וכן אין עומדים להתפלל לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש וליצנות ולא מתוך שיחה ולא מתוך מריבה ולא מתוך כעס אלא מתוך ד"ת [שאין] צריך [לעיין] בהם כגון הלכות פסוקות היה מהלך בספינה או במקום סכנה במקום גדודי חיות ולסטים והגיע זמן תפלה מתפלל ברכה אחת וזו היא צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתספיק לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסור' והטוב בעיניך עשה ברוך אתה ה' שומע תפלה. ומתפלל אותה כשהוא הולך ואם יכול לעמוד עומד וכשמגיע ליישוב ותתיישב דעתו חוזר ומתפלל תפלה כתקנה י"ח ברכות. שמנה דברים צריך המתפלל להיות נזהר בהם ולעשותם ואם היה דחוק או אנוס או שעבר ולא עשה אותן אין מעכבין עליו ואלו הן. עמידה. נוכח המקדש. תיקון הגוף. והשוית הקול. ותיקון המלבושים. ותיקון המקום. הכריעה והשתחויה. עמידה כיצד אין מתפללים אלא מעומד. היה יושב בספינה או בעגלה אם יכול לעמוד עומד ואם לאו יושב במקומו ומתפלל. חולה מתפלל אפי' יושב והוא שיכול לכוין דעתו וכן הצמא והרעב הרי הן בכלל חולים אם יש יכולת לכוין דעתן יתפללו ואם לאו לא יתפללו עד שיאכלו וישתו היה רוכב ע"ג בהמה אע"פ שיש לו מי שיאחז בבהמתו עד לאחר תפלתו לא ירד אלא ישב במקומו ויתפלל כדי שתהא דעתו מיושבת עליו. נוכח המקדש כיצד היה עומד בחוצה לארץ מחזיר פניו נגד א"י ומתפלל היה עומד בארץ מכוין פניו נוכח בית המקד' הי' עומד בבית המקד' מכוין פניו נוכח קדשי הקדשים. סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות והמהלך בספינה יכוין את לבו נוכח השכינה ויתפלל. תיקון הגוף כיצד היה עומד בתפלה צריך לכוין את רגליו זו בצד זו נותן עיניו למטה ומכוין את לבו כאילו הוא מביט לארץ ויהיה לבו פנוי למעלה כאלו הוא עומד בשמים ויהיה מניח ידיו על לבו כפותי' הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו ביראה ופחד ולא יניח ידיו על חלציו. תיקון מלבושים כיצד מתקן המלבושי' בתחלה ומכוין עצמו ומהדר שנא' השתחוו לה' בהדרת קדש ולא יעמד בתפלה באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגלי' מגולו' אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני גדול אלא בבתי רגלים. וכל מקום אסור לאחוז בס"ת או תפילין מפני שלבו טרוד בהם ולא יאחוז מעות וכלי בידו אבל מתפלל הוא ולולבו בידו בימות החג מפני שהוא מצו' היום. דרך חכמים ותלמידיהם שלא יתפלל אלא כשהן עטופין. תיקון המקום כיצד יעמוד אדם במקום נמוך ויתפלל ויחזיר פניו לכתלים וצריך לפתוח החלונות או פתחים נגד ירושלים להתפלל נגדם שכן מצינו בדניאל וכוין פתיחן לי' בעילתי' נגד ירושלם וקובע מקום לתפלתו דאין מתפללין לא בחורבה ולא אחורי בהכ"נ אא"כ החזור פניו לב"ה ואסור לשבת בצד העומד בתפלה או לעבור לפניו עד שיתרחק ממנו ד' אמות לא יעמוד במקום גבוה ג' טפחים או יותר ומתפלל ולא על גבי מטה וספסל או כסא היה עומד בבנין גבוה אם יש בו ד' אמות אורך על ד' אמות רוחב שהוא שיעור הבית הרי הוא כעלי' ומותר להתפלל בו. אכן אם היה מוקף מחיצה לכל רוחותיו אע"פ שאין בו ד' אמות מותר להתפלל בו. השווית הקול כיצד לא יגביה הקול בתפילתו ולא יתפלל בלב אלא מחתך הדבר בשפתיו ומשמיע לאזניו ולא ישמיע קולו אלא אם כן היה חולה או שאינו יכול לכוין עד שישמיע קולו הרי זה מותר ובלבד שלא יהיה בצבור שלא תטרף דעתו של שומע קולו. הכריעה כיצד המתפלל צריך לכרוע חמשה כריעות בברכה ראשונה תחלה וסוף ובמודים תחלה וסוף וכשגמר את התפלה כורע ומשתחוה ופוסע ג' פסיעות לאחוריו כשהוא נותן שלום בשמאלו שהוא ימין של הקב"ה ואחר כך בימינו מגביה את ראשו מן הכריעה וכשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם כל אלו הכריעות צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה ויעשה עצמו כקשת ואם שחה מעט וציער את עצמו ונראה ככורע בכל כחו אינו חושש. השתחויה כיצד אחר שהוא מגביה עצמו וראשו יושב לימין ונופל על פניו ארצה ומתפלל בכל תחנונים שירצה ואסור לעשות השתחויה על האבנים אלא במקדש כמו שמפורש במסכת ע"א ואין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן יודע בעצמו שהוא חשוב כיהושע אבל מטה הוא על פניו ואינו כובש פניו בקרקע. מותר אדם להתפלל במקום אחד ונופל על פניו במקום אחר המתפלל עם הצבור לא יאריך בתפלתו יותר מדאי אבל בינו ובין עצמו הרשות בידו ואם בא לומר אחר תפלתו אפילו כסדר וידוי של יום הכפורים יאמר וכן אם רצה להוסיף על כל ברכה וברכה מן האמצעיות מעין הברכות מוסיף אם היה חולה או צריך לפרנסה מוסיף כפי צחות לשונו אבל לא ישאל לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות. אסור לאדם שיטעום כלום או שיעשה שום מלאכה מאחר שעלה עמוד השחר עד שיתפלל. שאלת שלום של חכמים השואל אומר צפרא דמרי טב והמשיב אומר צפרא דמרי טב ואריך. לעולם המשיב כופל השלום. תפלות כנגד תמידים תקנום ואומר תשמרו להקריב לי במועדו מכאן תקנו מעמדות שיהו עומדים על גבן לפיכך צריך אדם לעמוד בשעה שהוא מתפלל י"ח ברכות וחייב לענות אמן על כל ברכה וברכה שנאמר (ישעיה כו ב) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים שאומרי' אמן וגדול העונה אמן יותר מן המברך שהוא מודה לברכות המברך והמברך אינו מזכיר אלא שם אחד והעונה אמן מזכיר ב' שמות כי אמן עולה בגימטיריא כשם יו"ד ה"י ושם אל"ף דל"ת. וצריך שיכוין אדם לבו לשמים בשעת עניית אמן שהוא אל מלך נאמן. אסור לספר שיחה ולנהוג קלות ראש בבית הכנסת בעמדנו לפני מלכנו אדון כל הארץ יתברך שמו ואוי להם לרשעים הנוהגים קלות ראש אשר לא אימת שדי עליהן ולא פחדו ומוראו על פניהם ולא יבינו ולא יקחו משל כי עברו איי כתיים וראו והתבוננו כי בכל ארצות ההם המלכים כורעים על ברכיהם בבית תפלותם ועומדים באימה ובפחד וברעד וכפיהם פרושות לאלהיהם [מעשה ידי אדם אשר לא יראו ולא ישמעו] אנחנו העומדים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא חי וקיים רם ונשא יתברך שמו ויתעלה זכרו אליו כל דומיות ותהלות עאכ"ו שיש לנו לעמוד לפניו באימה ביראה בפחד ורעד וברתת. ועל אותן היושבין בבית התפלה ומראין עצמן כעיפים ואינן יכולים לעמוד עליהן הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל כל יומא לא לאי ובעדן צלותיה לאי. כל היום עומד בשוק לפני הפקיד או ליצנות אחר ואינו עיף ובשעת התפלה אינו יכול לעמוד. המתפלל ונפל ספר לפניו על הארץ או נטרד מדעתו ואינו יכול להתפלל בכונה יגביה ויתפלל בכונה וקודם שיגביה יסיים הברכה שהתחיל ואם הוא יכול לכוין יגביה הספר שהוא על הארץ. המתפלל בכוונה נוחל חיי העולם הבא. לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה מעשרה הראשונים שאפי' מאה באים אחריו נותנים לו שכר כנגד כולם. אדם שהוא דר בכפר ואין עמו עשרה לומר דבר שבקדושה או במקום קהלה ואיחר לבא עד אשר אמרו כבר יהא שמיה רבא יאמר יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה' יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם. אל יצא אדם מבית הכנסת עד שיסיים כל התפלה אא"כ צריך לנקביו או להקיא. סמוך לזמן התפלה לא יקח אדם ילד בחיקו שמא יטנף את בגדיו וא"ת יכבסם במים אעפ"כ לא ינקם כבתחלה ועוד שמא בעוד שיחפש אחר המים תעבור שעת התפלה. או בין כך ובין כך יאמרו קדיש ולא יוכל לענות אמן או שמא יבכה כאשר ירצה להניחו ויחמול על הילד ולא יחוש על כבוד קונו ולא ילך כלל לבה"כ. לב טהור ברא לי אלהים שלא יהרהר אחר דבר טמא ו[אחר] דבר מאוס בתפלתו ובל יגע בהם בתפלתו ואל ישוח במודים אם יש רוק בפיו עד שתצא הרוק מפיו ואם לא התפלל ברכת אבות בכוונה עד מגן אברהם יחזור ויתפלל ויקרא קריאת שמע אם לא קרא פסוק ראשון בכוונה יקרא [אותו בלחש אבל בקול רם לא יקרא] מפני שנראה כשתי רשויות. אדם שאינו יכול להתפלל בכונה בלא סדור שכתוב בו התפלה וכן אדם שבע שלא יוכל לכוין ברכת המזון יקרא בספר שכתוב בו ברכת המזון אבל אם לא התפלל בכוונה בהתפללו בלחש יכוין לבו כששליח ציבור מתפלל יאמר כל תיבה עמו אם יפלא בעיניך על אותן המגמגמין בלשון וקורין לחי"ת ה"א ולשי"ן סמ"ך ולקו"ף טי"ת ולרי"ש דל"ת איך מתפללים או איך קוראים בתורה ואומרים דבר שבקדושה כשמגיעים לנפשינו חכתה לא נמצאו מחרפים ומגדפים אל תתמה על החפץ כי בוראנו אשר הוא בוחן לבות אינו שואל כי אם לב האדם אשר יהיה תמים עמו ואחרי שאינו יודע לדבר כענין מעלה עליו כאילו כיון יפה. וכן אותם הקוראים פסוקי דזמרה בקול רם ונעים זמר ואינם יודעים הפסוקים ואומרים בטעות תפלתם וזמירותם מתקבל כריח ניחוח וגם הקב"ה שמח עליו שמחה גדולה ואומר כמה הוא מזמר לפני לפי דעתו ועל זה נאמר ודגלו עלי אהבה. מעילתו עלי אהבה. במשפט לא ימעל פיו מתרגמין לא ידגיל פומיה. מעשה בכהן אחד שהיה פורש כפיו ואמר ישמרך והיה שם חכם אחד והעבירו מלפני התיבה לפי שאינו יודע לחתך האותיות אשר בברכת כהנים והראוהו מן השמים לאותו חכם כי אם לא יחזירנו יענש בדבר ע"כ. המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי לקיים שתי מקראות הללו והיו עיני ולבי שם כל הימים נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים ואותן המגביהים ראשם ועיניהם למעלה כמביטים על [הגג] המלאכים מלעיגין אותם וקורים אותו רישא דחזרי: