פירוש קדמון על ספר חסידים/יח
ספר חסידים יח
מפרשים: פירוש קדמון • ברית עולם
שורש כו' עומד. ר"ל שהוא עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ומתפלל בשמחה וביראה היה בינו ובין כו' מקנח כו' משום דהחסידים היו שוהים שעה אחת משהגיע זמן התפלה קודם התפלה ושיעור שעה הוא לפי הרמב"ם כדי שיכול להלוך ד' מילין ע"כ עד ד' מילין שהוא שיעור שהיות החסידים צריך לילך למים אבל אם יותר מד' צריך לילך למים א"צ לילך כיון שהוא יותר לשיעור שהיות החסידים בד"א לפניו כו' אלא עד מיל אבל כו' משום דמיל לאחריו הוי כמו ד' מילין לפניו משום דמיל שהולך מאחריו היה יכול להלוך לפניו ולא די שלא מרויח מיל שהוא רביעית שעה אלא אדרבא הוא מפסיד מיל שיעור רביעית שעה והוי ביחד חצי שעה ולאחר התפלה צריך נמי שיעור חצי שעה לילך למקום שהיה מהלך אם היה הולך מיל לפניו ע"כ מיל לאחריו הוי כמו ד' מילין לפניו ואין צריך לחזור לאחוריו אלא מיל שהוא שעה שיעור שהיות חסידים: כסוי הערוה כו' עד שיכסה את לבו ר"ל משום הכון לקראת ה' וגו' כדאיתא בפ"ק דשבת וגם בתפלה צריך לעמוד באימה כעומד לפני המלך. נ"א ומראות ערוה לתפלה כמו שמרחיקים לקרות קריאת שמע ואם היה יכול לעמוד עצמו עד כדי מהלך פרסה תפלתו תפלה שהוא שיעור תפלה שהחסידים היו מתפללים שעה אחת שהוא שיעור כדי מהלך פרסה: וכן אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק כו' אלא מתוך ד"ת וצריך בהם כגון הלכות פסוקות ר"ל אבל לא מתוך פלפול: שמנה דברים כו' ואם היה דחוק או אנוס כו' ר"ל כדמפרש בסמוך כגון שרוכב ע"ג בהמה ואונס מיקרי שאינו יכול לעמוד כדמפרש חולה מתפלל אפילו יושב: וכל מקום אסור לאחוז בספר תורה כו' ר"ל שאין שכתוב בסמוך וזה נכלל ג"כ בתיקון מלבושים נ"א אין מתפללין כו' נ"א: וכשהוא שלום כו' ר"ל שאסור לומר שלום לחבירו קודם שיתפלל אלא אם פגעו בו בשוק שיתפלל עיין ש"ע א"ח פ"ט וצריך שיכיין אדם לבו לשמים בשעת עניית אמן כו' נ"א לא יגביה כו' ור"ל אלא יסיים תפלתו ואח"כ יגביה הספר: לב טהור ברא לי אלהים שלא כו' ואל ישוח במודים ר"ל אם יש רוק בארץ לפניו אל ישוח במודים כנגד הרוק שהוא דבר מאוס: נ"א בכוונה לא יקרא מפני כו' נ"א בכוונה יחזור ויקרא אותו בלחש ר"ל אבל לא בקול רם מפני שנראה כשתי כו' משום שהשומע אינו יודע דהא דחוזר וקורא מפני שבפעם ראשון לא קרא בכוונה ע"כ אמר שנראה כו'. נ"א בהמ"ז ותפלה. וגם הקב"ה שמח כו' ואומר כו' הטעם ששמח הקב"ה שמחה גדולה הוא שפעמים יש מצוה בלא כוונה ומחשבה ואין מקום למצוה לחול כיון שאין כוונה רצוי' ומחשבה טובה ועכשיו מצרף הקב"ה המחשב' כי בה למצוה שלא בכוונה ומחשבה ונמצא המצוה במלואה ובטובה וע"ז נאמר ודגלי וגו' מעיל עלי כו' לשון מעילה ושינה מעול אם לא כו' בדבר ע"כ מלת ע"כ ר"ת על כך ור"ל שיענש על כך אם לא יחזירני: נ"א כמביטין על הקורא המלאכים כו' רישא דחזרי ר"ל ראשי קוצי' שהקוצי' ראשיהם למעלה ואינם טובים אלא עוקצים בני אדם כך ראשיהם של אלו המגביהים וי"ל רישא דחזרי לשון חזיר שהחזיר פושט טלפיו לומר שיש בו סי' טהרה והוא טמא כן זה הוא שמגביה את ראשו לומר שהוא מן הכשרים לכך מגביה ראשו למעלה ואינו כן: