ספר הרקמה/שער ג

שער ג

דע כי לא ידֻבר באות אחת לבדה נפרדת, כי התחלת הדבור לא יהיה כי אם בתנועה כי לא יחלו בנח, ותכליתו יהיה בנח כי לא יעמדו כי אם על נח, ואלה השני דברים לא יתקבצו באות אחת. ולא תהיה המלה הנפרדת פחותה משתי אותיות – אות שיחלו בה ואות שיעמדו עליה. ורוב מה שמצאנוה מגעת אליו במקרא עשר אותיות כמו "הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים" (אסתר ח ט), "לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם" (יהושע יח כא). ותגיע בוא"ו התוספות עשתי עשרה כמו "וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים" (אסתר ט ג), "וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם" (יחזקאל כ מד), "וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן" (יחזקאל טז מז) ואם יוסיפו על "וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם" אשר בו כנוי מי שאינו נמצא, הוא"ו אשר יש שיוסיפוה העברים אחר מ"ם הרבים שאינם נמצאים, תגיע המלה שתים עשרה אותיות ותהיה וְכַעֲלִילוֹתֵיהֵמוֹ. וכן אם יוסיפו על "וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן" הה"א אשר יוסיפו אותה העברים אחרי נו"ן קבוץ הנקבות, תהיה המלה גם כן משתים עשרה אותיות – וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶנָה. ומעט הוא שיניחו במלה הה"א אשר לכנוי עם תוספות הוא"ו כאשר אתה עתיד לראות אותו בעזר האל. ודע כי השתי אותיות לא יתרכב מהם כי אם שתי מלות בלבד, כמו שמתרכב מהמם והגימ"ל מַג, גַם, ולא עוד. וכי השלש אותיות יתרכב מהם שש מלות ואפשר שיהיה קצתם מונח, כאשר יתרכב מן העי"ן והבי"ת והרי"ש עֵבֶר, בַּעַר, עֵרֶב, בֶּרַע, רֶבַע, רָעָב. וכן הארבע אותיות יתרכב מהם ארבעה ועשרים מלה משמשים במעט מהם ומניחים [ועוזבים] רֻבם, כאשר יתרכב מהכ"ף והרי"ש והסמ"ך והמ"ם כרסם, כרמס, כסרם, כסמר, כמרס, כמסר, רכסם, רכמס, רסמך, רסכם, רמסך, רמכס, סמכר, סמרך, סרמך, סרכם, סכמר, סכרם, מכרס, מכסר, <עמ' 8> מרכס, מרסך, מסכר, מסרך. ובאור זה בעבור שהתרכב מהשתי אותיות שתי מלות, כאשר נכה השתי אותיות בשלש והוא מספר אותיות המלה השלישית, יתרכב מהנה שש מלות, וכן כאשר נכה השש מלות בארבע והוא מספר אותיות המלה הרביעית, יתרכב מהנה עשרים וארבע מלות, ואלו היינו מכים העשרים וארבע מלות בחמש, ר"ל במספר אותיות המלה החמשית, היה מתרכב מהם מאה ועשרים מלה, והיא ההקשה במה שמוסיף על המספר הזה.