ספר הפרנס/נה
י"ד בניסן שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ומניחין מזון שתי סעודות ובליל ו' שהוא י"ג בו שואבין מים למצות וכן בלילה מבערין את החמץ ובשבת ממהרין לאכול קודם ד' שעות ולאחר אכילתם יאמר לגוי או לשפחה לכבד את הבית מפני החמץ כדי להשליכו לחצר לכלבים ולעופות מאחר שהלכות גדולות מתירין אפילו לישראל עצמו לנקר הבית בשבת כשאר ימות השנה. ויש מקומות שלא ימצאו לאפות בליל מוצאי שבת לא במחיר ולא בשוחד מפני יום איד של גוים ואף כי יש ב"ב הצריכים מצות הרבה והיו שוהין בתקון המצות עד לאחר חצות הרי שעת הדחק לפיכך התירו רבותינו שבצרפת לאפות המצות בע"ש ויזהרו מאד מאד מחימוץ ומ"מ יאפה ג' מצות במו"ש מפני שחביבה מצוה בשעתה ומה דתניא בתוס' י"ד בניסן שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ואופה לו מצה מערב שבת יש לפרש אופה מצה כדי לאכול בשבת סעודה שלישית משום מצוה או להאכיל לתינוקות [הג"ה מי ששם מרור שלו קודם הפסח בקרקע כדי שיהא לח ויפה ושכחו ולא הוציאו מן הקרקע קודם יו"ט מותר להוציאו ביו"ט כיון שלא נטעה ליניקה ועומד לאכילה. רוקח וראוי להחמיר שלא לעשות כן לכתחילה ע"כ] ואפילו בערב פסח בחול צריך ליזהר שלא לעשות מצות קודם חצות משום דחביבה מצוה בשעתה אבי העזרי: