ספר הפליאה/שצו
ד"ה זה ספר תולדות אדם אמרת ריח
[עריכה]זה ספר תולדות אדם אמרת ריח ניחוח היורד לה' מנלך, א"ל איני יודע, א"ל א"כ במה שלא ידעת איך דברת, א"ל ר' כמדומה לך שאיני יודע לעולם אני אומר לך אני יודע ואף שאיני יודע הדין עמי כי בן י"ג שנים אני אם אזכה שיעברו עלי הימים שעברו עליך ואז תשאלני. א"ל כבר יצאת מכלל נער ועדיין אתה בער א"כ המתן עד שיעברו עליך ימים האלו ואחר תדבר אבל במה שלא ידעת איך דברת, א"ל איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת אבל אני שמחתני ה' בפעליך במעשי ידיך ארנן מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך ה'. לה' מנא ליה מזה ילפינא, תפארת ישראל נקראת זה זה אלי ואנוהו והוא הנקרא לה' לפעמים כי הל' רומז לבינה וניתן גם לת"ת מגדל הפורח באויר ה' הוא כתר עליון ריח שהוא רוח הספירות, ומלת זה מוכיח שאליו הרוח בא והוא מוליכו באף היא כ"י כי ארך אפיים כתיב, אף ואף מיעוט רבים שנים, ומלת זה תפרידהו ותרבעהו ז' פעמים ז' מ"ט, ה' פעמים ה' כ"ה, צרף מ"ט עם כ"ה הוא ע"ד. עוד תרבע זה כמו שהוא י"ב פעמים י"ב עולה קמ"ד צרפהו עם הע"ד ועולה רי"ח כאשר ירד הריח שהוא לה' אל ז"ה שהוא לה' אז הירח שהוא האף יורד לקבל הריח שאותיות ריח הוא ירח, א"ל בני ברוך אתה לה', א"ל ר' חייך אם בחנתני ולא מצאתני אמור לי ואם בחנתני ומצאתני שאלני ועוררני ואל תפסיקני. א"ל בני א"כ אשאלך והודיעני מהו ז"ה, א"ל ס"ה ר"ל זין ה"ה הנעלם הוא ס"ה הוא אדני שעולה ס"ה וטמונה שם לקבל הריח. א"ל מהו ז"ה, א"ל זכור ושמור, א"ל דבר גדול אמרת, א"ל ר' א"כ שמעוני חלף ז"ה בא"ת ב"ש הוא ע"ץ, מלא חלופו עי"ן צד"י עולה זכור פחות א' לומר שצריך העטרה להשלים חשבונו. ראה והבן זה הוליד זכור מלא הר"ש וצרף זכור עם זה ועולה שמור פחות א' כי צריך הת"ת להשלימו שהרי ר"ש זכ"ו זה עולה שמו"ר חסר א', זהו זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו ששניהם יצאו בדיבור אחד ושניהם אחד. וראה כמה כחה גדול של מלת ז"ה שאם תחלקהו לשנים הוא ו"ו רבע אחד אחד והם ע"ב שם של ע"ב צרפם ורבעם י"ב פעמים י"ב ועולים קמ"ד צרף קמ"ד עם הע"ב והם ירא"ה וזהו שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך, א"ל ולמה כל זכורך והלא זכור ושמור חייבים להראות, א"ל כך שנו חז"ל זכר להוציא את הנשים, זכורך להוציא טומטום ואנדרוגנוס, כל לרבות הקטנים, אמר מר זכר להוציא את הנשים והלא הוא מצות עשה שהז"ג ונשים פטורות אצטריך ס"ד נילף ראיה ראיה מהקהל מה להלן נשים חייבות אף כאן נשים חייבות קמ"ל זכורך להוציא, טומטום ואנדרוגנוס בשלמא אנדרוגנוס אצטריך ס"ד הואיל ואית ליה צד זכרות חייב קמ"ל דבריה בפ"ע הוא, אלא טומטום ספיקא הוא אצטריך קרא למעוטי ספיקא אמר אביי בשביציו בחוץ. כל לרבות הקטנים והתנן חוץ מחרש שוטה וקטן ל"ק כאן בקטן שהגיע לחינוך וכאן בקטן שלא הגיע לחינוך, קטן שהגיע לחינוך דרבנן הוא אין ה"נ ואסמכוהו רבנן אקרא, אלא קרא למאי אתא לכדאחרים דתניא אחרים אומרים המקמץ והמצרף והבורסי פטורין מן הראייה שנאמר כל זכורך מי שיכול לעלות עם כל זכורך יצאו אלו שאינם יכולים לעלות עם כל זכורך. ואם רצונך ר' נראה כל דבריהם ואם לאו נחזור בזה ספר, א"ל בני נראה דבריהם, א"ל ר' אמור מעתה ואקשיב מ"מ אם רצונך להקשיב אתה הרשות בידך, א"ל אמור א"ל דבריהם מבולבלים כי אני אומר לעולם נילף ראייה מהקהל מה שם חייבות אף כאן חייבות וזכר ולא טומטום זכורך ולא אנדרוגנוס ואין להוציא שניהם ממלת זכר כי הייתי אומר דוקא אנדרוגנוס לא משום צד אישות שבו אבל טומטום שביציו מבחוץ אימא זכר הוא קמ"ל דפטור ולעולם אשה אית לה גזירה שוה וקרא אתא לטומטום ואנדרוגנוס, א"ל ומי מצית למילף ראיה מהקהל והלא הקהל ומצה ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין וא"כ הוי מ"ע שהז"ג ונשים פטורות ולחייבן לא תוכל שאין לימוד, א"ל ר' עתה תראה מה יהיה א"א בשלמא משום שהייתי לומד ג"ש לחייב הנשים אצטריך זכורך ליפטור אלא א"א שאינו יכול ללמוד משום דהוי ליה ב' כתובים מהיכן לו צד חיוב עד שיצטרך קרא למיפטר ע"כ אית לן לומר דהאי [תנא] סבר ב' כתובים מלמדין, אי הכי לעולם ניליף וקרא זכורך אתא למעט טומטום ואנדרוגינוס אבל אשה תהא חייבת מג"ש, א"ל בני לעולם האי תנא סובר אין מלמדין ושאני הכא משום ששתי מצות הללו תלויים בעלייה וילפי מהדדי אי לאו קרא קמ"ל קרא אע"ג דשקלי אהדדי ותלוים בעלייה אין מלמדין, א"ל ר' תראה הבלבולים מאין יבאו תנן האזרח להוציא את הנשים והא מצות עשה שהז"ג הוא ונשים פטורות ומשיב אי לאו האזרח הייתי לומד ט"ו ט"ו מחג המצות לחייב קמ"ל האזרח, ולדברך ישתוק מהאזרח וא"ת שניליף ממנה לא אפשר משום דה"ל מצה והקהל ב' כתובים, א"ל בני דלמא האי תנא סובר מלמדין ואתא האזרח לבטל הג"ש, א"ל ר' הניחא אי הוי ב' כתובים אלא ג' כתובים הוי מצה והקהל ותוספת יום הכפורים דהא כתיב ביה האזרח לחייב הנשים בתוספת במה תחייבם אם בחיוב כרת לא אפשר אי בלאו אין לאו בתוספת ע"כ בעשה וה"ל ג' כתובים ואליבא דכ"ע אין מלמדין וא"כ האזרח למה לי, א"ל בני לעולם מלמדין ומשום הכי אצטריך קרא ודקאמרת תוספת יה"כ לא עשה מפורש הוא. א"ל בני ולא והכתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב וארז"ל לתוספת עינוי הרי ועניתם עשה מפורש הוא. א"ל בני אי לאו ט' וערב אין לך עשה לתוספת א"כ כל עשה שצריך דבר אחר לבררו לאו עשה הוא, א"ל א"כ נפנה לפנים אחרים שלש פעמים בשנה יראה כל כלל זכורך פרט אין בכלל אלא מה שבפרט זכר אין מידי אחרינא לא, א"ל אין ה"נ מה חדשת, א"ל הרווחתי הך' אחד, ויאמר יראה כלל, זכר פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט זכר אין מידי אחרינא לא, א"ל בני שומע אני אפילו טומטום ואנדרוגנוס ת"ל זכורך. א"ל בלאו הכי הוא כי אני אומר זכר ולא חצי זכר יצא אנדרוגנוס דחצי זכר הוא ולא ספק זכר וטומטום ספק זכר הוא מה יש לך לומר בשביציו בחוץ מאן לימא שיש לו גיד, ביצים בלא גיד מי מהני הרי שהרוחתי הך' ואני מוכרו לעבד עברי ולומר לך כל זכורך יצא זכר שאינו שלך כגון עבד עברי. וכי תימא אם אינו שלו מי פטרו האדון מי שאין לו אלא אדון אחד יצא זה שיש לו אדון אחר מי לא אמרינן מה ראה אוזן לירצע מכל האיברים שבגוף אלא אוזן ששמע על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו לירצע באוזן הכא נמי האדון ולא אדון אחר, וא"כ מי שחצי עבד וחצי בן חורין הרי הוא בכלל כל זכורך ויהיה חייב, מה יש לך לומר חציו עבד וחציו בן חורין מהאדון פטורין מ"מ להכחיש בעבד עברי שהוא חייב לא תוכל אם כן מרויח אני הך' דהכל מהאדון נפקא ויקשה גם לתנא דהוי ליה למיתני חוץ מחרש שוטה וקטן ואנדרוגינוס ונשים ועבד עברי משוחרר אבל עתה דקתני עבד שאינו משוחרר יטעה העני עבד עברי ויחייב עצמו ויעשה אלף הוצאות לעלות והוא פטור ואינו יודע שהתנא לא הזכירו. ועוד טעמא שהוקש העבד לאשה וחייב בכל המצות שהאשה חייבת לה לכן העבד בכלל אשה ופטורים מזכורך והאדון לחצי עבד וחצי בן חורין הא לאו הכי הייתי אומר האדון אצטריך לעבד, וחצי עבד וחצי בן חורין חייב מאיזה כח אתה מחייבו מפני שנתחייב במצות שהאנשים חייבים והלא חציו אשה וחציו איש ועל כרחך הוא לחלוק המצות שהיה פטור עד עתה ועתה שנשתחרר חציו אתה מחייבו בחציים ולברר לו באיזה מצוה אתה מחייבו לא תוכל לברר לו כי יאמר לך מה ראית בזה ונמצא שהוא פטור מכולם אם כן על כרחך הוא לומר בין משוחרר בין אינו משוחרר הוא בכלל אשה וכיון דאשה פטורה גם אלו פטורין אם כן האדון למה לי. ועוד למה אמר התנא עבדים משוחררים משמע שאינו בכלל אשה מי לא תנן בעלמא לא אתי צד עבדות ומפיק צד חירות ויבא צד חירות ומפיק צד עבדות אלא לא אפשר ה"נ לא אפשר והאדון למה לי. ועוד אם אתה דן כל לכלל אם כן הוי ליה שני כללות והטל פרט ביניהם יראה כלל זכר פרט כל כלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט זכר כל דהוא ואפי' קטן מי לא חייב בהקהל ואפי' טף והכי נמי ל"ש ויצא טומטום דספק הוא יצא אנדרוגינוס דחצי זכר הוא הואיל ואית ביה נקבות, יצאה אשה שאין לה לא זה ולא זה, אבל קטן אפי' שלא הגיע לחינוך חייב וכי תימא אין ה"נ א"כ יקשה לתנא שאמר חוץ מחרש שוטה וקטן וכי תימא האי תנא לא דריש כללי ופרטי אם כן ע"כ הוא לעשות ריבוי ומיעוט וריבוי. יראה ריבוי. זכורך מיעוט כל חזר וריבה מאי ריבה ריבה הכל אף טומטום ואנדרוגינוס והמקמץ והמצרף נחושת והבורסי שכולם חייבים ומאי מיעוט מאי שאינו דומה לפרט בשום צד והיא אשה סוף סוף אצטריך הך' לרבות עבד כנעני דהואיל ומקנת כספו הוא חייב. מי לא תנן דקנסיה רחמנא מיתה לזר האוכל תרומה ועבד משום דמקנת כספו הוא מותר הכי נמי לא שנא הואיל וקנין כספו הוא חייב וכדי שלא תפטרוהו מצד שהוא בכלל אשה אצטריך הך' לרבותו וכי קאמר קרא האדון לחציו עבד וחציו בן חורין ולעבד עברי אצטריך וקנסיה רחמנא על שקנה אדון לעצמו ואי לא דריש לא כללי ופרטי ולא ריבויי ומיעוטי עדיין אני שואל כל לרבות טף והמקמץ והמצרף והבורסי יהיו חייבים אטו הני לאו ישראל נינהו כי אחר שאתה דוחה אותו מן הראייה מצד האונאה ידחה אותם מכל המצות שחייב דאי סלקא דעתך דפטור האדון למה לי לפטרו ואחר כל דבר נילף ראייה ראייה מהקהל לחייב הטף מה תאמר דה"ל שני כתובים וכו' נהי דאין מלמדין בעלמא בגרמייהו מי לא מלמדי. א"ל האי תנא סבירא ליה אפילו בגרמייהו לא מלמרי סוף סוף ברייתא שבורה הוא בכמה אנפי, ואולי מהר סיני באו וכאשר קבלו לשם לא שינו אע"פ שהסברא נוטה לכאן ולכאן מ"מ צריכין אנו לדעת למה נטו לזה הדרך. א"ל בני אין לי עסק בנסתרות א"ל ר' א"כ דע לך שמצות ראייה לגרש הדין מאת פני האדון ה' ולהביא התעוררות מן הזכרים ומים העליונים אל האשה והאשה מעוררת דין וע"כ אין לחייבה בראייה, ובכל המצות אין לעכב אשה, רק בראייה צדקו דברי המעכבין אותה, וטומטום ואנדרוגינוס אין הדין נותן להיותם חייבים בראייה מטעם שטומטום הוא אדם המורה סתימות וסגירות בספירות העליונות ואפילו שביציו מבחוץ דרך המשפיע הוא מכוסה, ואנדרוגינוס יש לו חלק דין מצד הנקבות שיש לו, וקטן שנסרך אחרי אמו והוא שלא הגיע לחינוך הואיל ועדיין צריך לאמו אין להביאו כי הוא מושך כח אמו. ודע באמת שכל מי שבחר במלאכה פחותה אשר ריחה רע אין ספק שהוא מבני קין והולך אחר ריח נפשו. וראה והבן שהמצרף נחושת מעורר להוריד מריחו רע והמקמץ ובורסי פועלים עבודות של כוחות חיצונים אוהבי צואת כלבים ולכן אין להם דין לעלות עם הזכרים, ועבד וחצי עבד מורים השתעבדות בכ"י ובזמן שזכרים באים שם אין לך שטר שיחרור כזה ולכן העמידו כל מלה ומלה על יושר משפטו והבא לשנות דבריהם בסברות כוזבות עליו הכתוב אומר איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד ואתה מרום אדם א"ל בני מהו זה, א"ל זה יעקב עם שתי אותיות, א"ל דבר גדול הוא זה ואיך יבא הדבר הזה, א"ל ר' יעקב ובגדו ולחמו הכל במלת זה וכ"י דבוקה עמו דיבוק שלם, א"ל בני אם זה יבא יותר לא אקנטרך, א"ל יבא ולא ממני ואפי' דבר א' ועתה חלק זה לחלקים המרובעים ז"ה עולה י"ב חלקהו לששית והם ו' ב' ב' ב' בב' ב' תרבעם ועולים כ"ד ועוד חלקהו לחלקים רביעית והם ד' ג' ג' ג' תרבעם והם ל"ו עוד תרבעם ותחלקהו לשלישית והם ג' ד' ד' ד' תרבעם ועולה מ"ח עוד חלקם לחצאין והם ב' ו' ו' רבעם ועולים ע"ב הרי כאן כ"ד ל"ו מ"ח ע"ב צרוף עמהם שתי אותיות ז"ה ועולים יעקב וז"ש ז"ה לי עשרים שנה בביתך, והנה ז"ה אינו נחלק לאותיות אחרים המתרבעים רק באותיות בגד"ו ז"ש ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ואם תמלא זה זי"ן ה"ה עולה לחם חסר א' היא העטרה הבאה לאכול מלחמו, שאם תרבע ה' עולה כ"ה היא העטרה הנקראת כ"ה וכראות סינ"י הלחם והבגד שניתן ליעקב רץ לקבל ממנו חלק כי זה אוהב סינ"י וסיני אוהבתו הוא שאומר ז"ה, ז"פ ה' ה"פ ז' עולה ע' והרי כאן עי"ן ועולה סינ"י. ז"ה בא"ת ב"ש ז"ע ה"ץ מתחלף עץ זהו עץ חיים תורה שבכתב ויורהו ה' עץ הוא הוי"ה י' פעמים ה' ה' פעמים י' וכו', ז"ה בג' נקודות הנקרא סג"ל כי בגדו ולחמו מסג"ל העליון. וראה והבן ז' אינו מצטייר וה' מצטייר י"ד צרפהו עם הז' והוא אהי"ה רבעהו והוא אמ"ת זהו תתן אמת ליעקב. ספר ג' ספרים נפתחים בר"ה תשובה ות"ת וצדיק, והספר הזה הוא הצדיק שהוא תולדות הת"ת הנקרא אדם, זה ספר מהו ספר ומה כתיב בו ואהבת לרעך כמוך, ואמר בן עזאי זה כלל גדול בתורה שלא תאמר הואיל ונתקלקלתי יתקלקל חברי עמי אם עשית כן דע למי אתה מבזה שצורת האדם התחתון רומז לצורת אדם העליון. וראה והבן שהנשמות זוגות נבראו זכר ונקבה ובאים לעולם השפל איש ואשתו. וכאשר יזכו להתחבר להיותם דוגמא עליונה נקרא אדם שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם, והנה זוג התחתון ירד מהזוג העליון להיותם אדם דוגמא עליונה ואם בא באשת איש הפסיק והפריד הזוג העליון והיחוד העליון ושנה סדרי חכמת אלהים שסדרה בעולם העליון והתחתון: