ספר הפליאה/שנז
ד"ה והא לך תחלת האמוראים ר' יוחנן
[עריכה]והא לך תחלת האמוראים ר' יוחנן וריש לקיש. ואחריהם רב אחא ורבינא וריש לקיש. ואחריהם רב ושמואל ואחריהם רב הונא ורב ששת ואחריהם רבה ורב יוסף ואחריהם אביי ורבא ואחריהם רבינא ורב אשי והם היו סוף ההוראה וסוף האמוראים, ואחריהם רב גדא ורב סמא שהיו סוף סבוראי, והנך אחריתי שהיו תלמידים לא קחשיב להו ותן את דעתך כי מכאן אתה למד מאן הוי רבי ומאן הוי תלמיד ומאן הוי בר זוגיה. אמר בן עזאי בסוף פ' בתרא דבכורות כל חכמי ישראל הם לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה ומנו ר' יהושע בן קרחה הוא בנו של ר' עקיבא הקרח. וכ"מ שנאמר מעשה בחסיד א' ר' יהודא בר אלעאי או ר' יהודה בן בבא או ר' יהודה הנשיא חד מהני תלת הוא. כל סתם במתניתין הלכה כר' יהושע. סתם גמרא הלכה כר' יהושע בן לוי. כל היכא דאיכא תנא רב ספרא משום דבי רבי חד מבניו הוא ומנו ר' גמליאל. כל בתראי דאיפלוגי כגון רב ושמואל ותשכח בתראי כגון אביי ורבא דאיפלגו על ההוא פלוגתא או בתראי אחרינא הלכה כוותיה, כל ר' שמעון סתם הוא ר"ש בן יוחאי, עולא ורב ולוי אין הלכה כמותן בשבת משום דסבירא להו הלכה כר"ש. כל מיהא תניא ברייתא הוא, כל מהכא אתמר שמעתא הוא. כל היכא דמספקא לך בחכם או באמוראים או בתנאי וא"א יודע אי בר זוגיה אי רביה הוי חזי בהדיה מאן הוא ומשכחת ליה. סתם משנה ר"מ, סתם ברייתא ר' נחמיה, סתם ספרא ר' יהודה, סתם ספרי רשב"י, וכולהו תלמידי ר"ע הם והם איפלוגי אליבא דר"ע ואת ר"ע לא ראו למה כי לא היו עמו בדורו אלא פליגי בדבריו על דעתו. ר' חייא חי שלש מאות שנה, ור' יוחנן חי ד' מאות שנה. ר' אליעזר במשנה סתם הוא ר"א בן הורקנוס, ר' יהודה במשנה סתם ר"י בן אלעאי. אלו הם תלמידי ר"ע, ר"מ ור' יהודה ור' נחמיא ור' יוסי ור"ש בן יוחאי וסימנך שיני"ם למפרע. ור' גמליאל שהיה בימי ר' עקיבא בן יוסף הוא אבי אביו של רבינו הקדוש, ור' חייא הוא דודו של רב אחי אביו ואחי אמו שהיה עם רבינו הקדוש ואיתא בפרק קמא דפסחים בהלכה קמייתא. רב בר אחוה דר' חייא דהוי בר אחתיה דר"ח כי סליק להתם אמר ליה אמא קיימית א"ל אבא קיים וכו'. ורב יהודה סתם הוא רב יהודה בר יחזקאל, כל רבי יהודה סתם עם ר' יוסי ועם חכמים במשנה הוא ר' יהודה בר אלעאי. רבינו הקדוש הוא בר זוגיה של ר' נתן. כל ר' אלעזר במשנה סתם הוא ר' אלעזר בר שמוע. וכל היכא דפליג רב ורב אשי הלכה כרב אשי דהוא בתרא והלכתא כבתראי. וכל רב עוירא ורבינא הלכה כרבינא, בר מהנך דאמרינן בפרקין פרק מי שהיה נשוי דהלכתא כרב עוירא, וכל היכא דאיתא הלכה כפלוני ודאי הלכה כמותו. וכל היכא דאמרינן לעולם כפלוני פעמים וודאי הלכה היא ופעמים שנוייא בעלמא הוא. וכל תיובתא הלכתא הוא, וכל את"ל כך נפסק הלכה, כל לאפוקי אם הוא כן לית הלכתא כן, כל היכא דאיכא בראשונה תקנו כך וכך ואין שום שם חכם כך הוא הלכה. כל קושיא שלא הוכרעה אי בראשונה אי באחרונה עשה כזו עשוי עשה כזו עשוי. כל אפנויי מופנה מיותרים הם במקרא ולא אצטריך למכתבינהו כלומר פנוי הוא ואין לך עסק בו שלא כתבם הפסוק אלא ללמוד מהם ואין להשיב כלום, כל היכא דאיכא תסתיים הלכה הוא וסיומא דמלתא הוא ואין לך מה שתחזור בו. כל היכא דאיכא ומטו בה מטין בדבר משמיה דפלוני. כל ר' יהושע סתם הוא ר' יהושע בן חנניא שהיה בימי קיסר, וכל ר' יהודא סתם במשנה הוא ר' יהודא בר אלעאי תלמיד ר"ע, וכל רב יהודא סתם הוא רב יהודא בר יחזקאל ורב הונא בר זוגיה שניהם תלמידי רב היו. כל קושיא דבבל תנויי שלא תמצא בו אביי ורבא כלל ש"מ אביי ורבא תקנוהו, וכל קושיא שתמצא בו אביי ורבא ש"מ רבינא ורב אשי הם תקנוהו, ופעמים שתמצא קושיא אביי ורבא ורב אשי ורבינא לפי שכולם ראו זה את זה ובדור אחד היו, וכל היכא דאיכא הא לא בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר לא בפי' אתמר אותה ההלכה היא גופא שאתה גורס בה אלא מכללא אתמר מהלכה אחרת היא או מפרק אחר או מאותו פרק מענין אחר ותמצא אותה הלכה שמביאין אותה במקום אחר ותדע. וסוף משנה ר' נתן ורבינו הקדוש בר זוגיה דר' נתן והוא בנו של רבן גמליאל, וכל היכא דאיכא איבעיה להו אותם חכמים שפליגי באותה הלכה ואותה הלכה הוצרכה להם ושאלו זה את זה לעצמם ועיקר הדבר איבעיא נשאלה היא. וכל היכא דאיכא מאי בינייהו (אם הוא חכם אומר) מה יש בין פלוני אומר זה לפלוני אומר זה ומה הפרש יש בין טעם זה לטעם זה. כל היכא דאיכא פשיטא וצריכא בהלכה כדי להוסיף קולא קולא. כל ר' מארץ ישראל. כל רב ומר מבבל. כל אחרים אומרים ר"מ. כל יש אומרים רבי נתן או רבא תוספאה. כל היכא דאיכא הא אתמר ורמינהו והא תנן והתניא והא אנן תנן קושיא הוא ולפרוכי קא אתי. ותנן ואף אנן תנן ואתמר נמי סייעתא הוא, גם אין והתניא הוא סיוע, כל היכא דאיכא תיובתא דפלוני לית הלכתא כוותיה, איתביה מקשה יחיד לרבים, מיתבי קושית רבים ליחיד. תנא תניא תוספתא מן המשנה הוא חסורי מחסרא והכי קתני חסר מהמשנה הוא אלא כך הוא המשנה. דתנן מתניתא הוא, והיכא דאמר צריכה הני תרווייהו חדא אינון ושוין כחדא וצריך לאמרם שניהם שאם אמר זה ולא אמר זה אתה יכול לטעון זה כך וכך. הא תו למה לי ולמה נאמר והלא כבר אמרו פעם אחרת צריך הוא לאומרו שאם לא אמרו יכול הייתי לטעון כך וכך, כל תוספתא וספרא לאו דבר מסויים הוא ולא דבר קצוב הוא מפני שתוספתא ותורת כהנים הוא ספרי דבי רב, וספרי הוא חומש אלה שמות וחומש הפקודים וחומש משנה תורה ששמו מדרש, והללו נקראים בתלמוד ברייתא יש מהן שכן הלכה ויש מהן שאינו כן הלכה, כיצד הלכה שאינו חולקין עליה בתלמוד הלכה כמותן כגון אדם בשדה ערום הרי זה יכסה. היכא דמספקא לך הלכה ולא ידעת במאי קא משתעי הסתכל במשנה דקאמרית לעיל. והיכא דאיכא קשיא בתר קשיא ולא פסיק הלכה חזי היכי מטי טפי ואת יליף מכאן ומכאן, והיכא דקמקשה תרי תנאי או תרי אמוראי להדדי ולא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר חזי אי איכא רבי בהדי תלמיד אין הלכה כתלמיד לפני הרב. כללא הכי בתנויי כל אמורא דמותבין ליה תיובתא ולבר פלוגתיה לא מותבין ליה הלכה כמותו כמאן דמותבינן ליה. וזה תפוס ותדע גם את זה אל תנח אין שואלין מעומד ואין משיבין מעומד ולא מגבוה ולא מרחוק ולא מאחורי הזקנים, ואין שואלין אלא בענין ואין שואלין אלא במראה, ואין השואל כענין שואל אלא ב' הלכות, אחד שואל ואחד אומר שלא לשאול נזקקים לשואל, והשואל צריך שיאמר מעשה אני שואל. והשואל שלא כענין צריך לומר שלא כענין שאלתי, דר"מ וחכמים אומרים אינו צריך שכל התורה כולה ענין אחד, ענין ושאינו ענין נזקקים לענין. מעשה ושאינו מעשה נזקקים למעשה. הלכה ומדרש נזקקים להלכה, מדרש ואגדה נזקקין לאגדה, מדרש וק"ו נזקקין לק"ו. חכם ותלמיד נזקקים לחכם, תלמיד וע"ה נזקקים לתלמיד. ע"ה ובור נזקקים לע"ה, דכתיב ארץ ארץ שמע דבר ה' וכתיב מן הארץ ההוא יצא אשור השם יישר עוסקי תורתו באמונה ויתמכם בחמלתו כי הם צאן מרעיתו. ועמי הארצות מבטלי התורה והגורמים הם מלמדי בשכר ישליכם אל ארץ אחרת: