ספר הפליאה/רמב
ד"ה ועתה אבאר לך איך הוא הצירוף
[עריכה]ועתה אבאר לך איך הוא הצירוף דע לך בני שהצירוף דומה לשמע האזנים כי האוזן שומעת הקולות והקולות יצטרפו לפי צורת הניגון וההברה וזה לך העד כינור ונבל שמצטרפים ובצירוף הקולות האזנים שומעת חלוף ותמורה בחבלי אהבה והיתירים המוכים ביד ימין ושמאל הם מתנענעים והטעם מתוק לאזנים ומהאזנים עובר הקול אל הלב. ומהלב אל הטחול והשמחה מתחדשת באמצעות תענוג חלוף הניגונים ואי אפשר זה לחדשם כי אם בצורת הצרופים, והצירוף כך הוא מכה ביתר הראשון הנמשל לאות ראשון בדרך משל ויעבור הימנו אל יתר אחד או שנים או שלשה או ארבעה או חמשה יתירות ומן היתר החמישי גלגול ההכאות ויתחדשו בגילגול ניגונים ונעימות. ומגלגלים הלב באמצעות האזנים כן הדבר הזה בצירוף האותיות שהצירוף מגלגלן האותיות מחוץ עד העטרה והסתרים שנמצאים בגלגולם משמחים הלב שאז הלב יודעת את אלהים ושמחה ניתוסף אליה, הוא שנאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש ר"ל כשהיא תמימה אז היא משיבת נפש לשמחה זהו משמחי לב, והצירוף הוא כענין אותיות אמש כפירושו אויר מים אש והנה אמש אויר מים אש, אשם אויר אש מים, משא מים אש אויר, מאש מים אויר אש, שאם אש אויר מים, שמא אש מים אויר, והנה הצירוף מחדש דברים חדשים שמחת הלב וכן כל כיוצא בזה ובאלו והדומים להם. ודע והבן שמה שאמר שלג שתחת כסא הכבוד בגימטריא החש"ך הוא שנאמר חשכת מים עבי שחקים והרמיזו במאמרם ואמרו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני ומלת אבני יורה על שני מינים. והעד דכתיב ונטה עליו קו תהו ואבני בהו והאבן אחת הוא אבן שתיה שממנה הושתת העולם ומלת שתיה מורה שני עניינים אחת מלשון שתי והשתי הוא יסוד הערב, ואחת מלשון והשתיה כדת ור"ל שהבינה הוא יסוד ועטרה הוא יסוד אלא שזו בעליונים וזו בתחתונים וזהו שאמרו שמשם הקב"ה משקה כל האלנות והיסוד נופל בזו ובזו זהו האבן אחת הנקרא שתיה. והאבן השנית הוא ספיר דמות כסא והאבן הראשון יאיר לאבן השני ר"ל פי' השני כפי' הראשון אלא שזאת מקפת בכל, וזאת מוקפת מכל, ושניהם נקראים מים ושניהם נקראים אבן אלא שאין השגתה השגה אחת וזה מי שהשיג בהם אל יחשוב שהם אחד רק בשם דא"כ דובר שקרים, ואעפ"י שאמרתי לך שהבינה נקראת אבן ומים היא הגוזרת והיא שעשתה הרקיע להבדיל בין מים העליונים למים התחתונים ומכאן תבין שיש הבדל ביניהם: