ספר הפליאה/קפ
ד"ה ובחקר תהום התהלכת
[עריכה]ובחקר תהום התהלכת. ר"ל בחקר של מים התחתונים הנגלו לך שערי מות, ושערי צלמות תראה. א"ל הקב"ה לאיוב דע לך שאין המות שוה לכל, אך מינין מינין הם, ר"ל אחד ממיני הצומחים נתייבש וירם תולעים הנה שמת מהצמחים, וכן לבעלי חיים מות לגמרי או בשר מבשרו בלה ומת מחיותו וצמח אחר שהם במקום ההוא והנה בשר ההוא מת, וכן מין המדבר דינו כבעלי חיים א"כ כל מין ומין מן החי ומין הצומח ודומם בעולם והמלאכים והכוכבים ומזלות ועולם הספירות וכל אחד ואחד יש לו לפי סדר מעשיו עליה וירידה שהעליה הוא חיות, והירידה הוא מות ועל המעלות האלה נאמר שערי מות. א"ל ר' אחר שהזכרת שערי מות א"כ ד' מיתות ב"ד מאין נגזרו ימותו כולם מיתה אחת או ירבו מיתות הרבה כעין לקרוע כדג וכיוצא בהם ולמה אמרה תורה (סקילה שריפה הרג חנק) דוקא לא פחות ולא יותר לא שנא יש ב"ד לא שנא אין ב"ד ד' מיתות מתנהגות כמו שארז"ל אע"פ שד' מיתות בטלו דוגמתן לא בטלו מי שנתחייב סקילה נופל מן הגג או חיה דורסתו. ומי שנתחייב שריפה נופל באש או חיה מכישו שארס כל נחש שורפו. ומי שנתחייב הרג ליסטים באים עליו והורגים אותו, ומי שנתחייב חנק נטבע בנהר או מת באסכרה וכל אלו אי אפשר בלא סבה וענין ועל סבתו אני שואל, א"ל בני סקילה נקמת התפארת. שריפה נקמת הפחד. הרג נקמת העטרה. חנק נקמת היסוד. א"ל ר' איזה מהם חמורה, א"ל מיתה שיש לה איחור היא חמורה מחברתה וע"כ חששו חכמים לעורר הב"ד איך לעשות אם נתערבו חייבי סקילה עם חייבי שריפה ומה יעשו וארז"ל אחר שאין מכירין אותו ידונו אותו בקלה ואע"פ שנתחייב מיתה חמורה. א"ל תמה אני ע"ז הענין אם זה נתחייב מיתה חמורה וידונו בקלה לא יתכפר עונו שלא קיבל דינו כמשפטו ואם ידונו במיתה חמורה אם נתחייב מיתה קלה א"כ ציערו את הנפש שלא כדין וי לב"ד, ואחר שיש ספק בדבר למה ידונו בקלה אדרבא ידונו אותו בחמורה. א"ל בני דע לך שכל אדם קרוב אצל עצמו וב"ד אומרים הואיל וקב"ה ישלים משפטו נדונו בקלה ממה שנדון אותו בחמורה ואינו חייב אלא קלה א"כ יבקש הקב"ה ממנו עלבונו, א"ל ר' והלא ארז"ל שהסנהדרין הם שבעים ועם השכינה הם ע"א ומאחר ששם השכינה ומסכמת בדינו א"כ מה שעשו עשו ואין דין ומשפט א"כ ידונו בחמורה, א"ל בני אומר לך דבר אחד ואסתום פיך. דע כי בהיות האדם מחצה עונות ומחצה זכיות קב"ה שהיא הבינה והתובעים לפניה זה תובע דין וזה תובע רחמים והתובעים הם חסד ופחד והבינה מטה כלפי חסד. כן הדבר הזה בספק מיתה כשהשכינה דנה עם בי"ד מטה כלפה חסד ולכן ידונו בקלה. א"ל ר' איך הסקילה נקמת הת"ת, א"ל בני כי משם רועה אבן ישראל, אבן היא העטרה ולוקחת נקמת מקומה שהיא הת"ת באבן ולכן אמרו נופל מן הגג שהוא רומז לעטרה או חיה דורסתו כי היא חיה אחת מד' חיות. שריפה נקמת הפחד האש הגדולה שורפת מבלי הצלה כי הסכימה החסד עמו וע"כ משקעין אותו בזבל עד ארכבותיו כי אין להעמידו במקום קדושה וטהרה ונקיות, רק במקום הזבל והטינופת מראין לו כי היה נמסר ביד הסוחר המסבב ועושה חליפין אפי' פחות משוה פרוטה הם שקצים ורמשים וזה ענין הזבל שהרמשים מן הזבל צומחים ושם נדרכים, ר"ל אי לאו שקיבל דינו אבל היה מתגלגל אפי' בפחות משוה פרוטה ולכן ארז"ל או נופל באש מדת הדין הקשה או נחש מכישו מדה"ד הרפה ושניהם אש אלא שזה קשה וזה רפה זהו כשאין ב"ד אבל אם יש ב"ד משקעין בזבל עד ארכבותיו ושורפין אותו, ונותנין סודר קשה נגד הגבורה בתוך הרך נגד החסד שהוא הסכים עמו ואפ"ה מרחם ולכן הסודר הוא רך, וגם צריך להיות למעלה מן הקש והקשה גנוז בתוכו שכן החסד הוא על הגבורה ואחר שהוא נותן הקשה בתוך הרך כורך על צווארו ממעל לסימנים שהם שני צינורות החיים ושני עדים הם כנגד נצח ויסוד מסכימים במיתתו וזה מושך אילך וזה מושך אילך עד שיפסוק ממנו רוח אלהים חיים ופותח פיו ומתיכין בדיל או עופרת או כיוצא בהם וזורק לתוך פיו זה נגד האש הגדולה היורדת על האש שלמטה הוא השכינה כן הבדיל יורד ושורף בני מעיו, אמנם גופם נשרפין ונשמתם קיימת ולפיכך אין מאבדין כל הנשמה שהם הריאה ואשר עם הריאה לבד כלי המאכל נשרפין. הרג נקמת העטרה כי היא נקראת חרב נקמת נקם ברית. חנק נקמת היסוד ומשקעין את החייב בזבל עד ארכובותיו ונותן סודר קשה בתוך סודר רך וכורכים על צווארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאת ר"ל הקשה והרך הם נצח והוד קשה הוד ורך נצח ואמרו כשאין ב"ד נטבע בנהר והוא מיתת החסד כי היסוד בן בנו של החסד ובן בנו בנו הוא כבנו. והנהרג צריך להיות בחרב חרב נקמת נקם ברית והנתלה נתלה על העץ שהוא חנק והעץ הוא היסוד כי הוא נקרא פרי העץ פרי הוא עטרה עץ הוא היסוד, וזהו שאמר הקב"ה לאיוב הנגלו לך שערי מות של כל מין ומין ומאיזה שער נדחו נפשות המתים על מטתם או במיתה בידי שמים או במיתת ב"ד ושערי צלמות המתפשטים על כל הנמצאות הן בדומם הן בצומח הן בחי הן במדבר הן בכל שאר המחודשים, והמתים בנשיקה בסוד ואתם הדביקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום. ודע כי בת"ת ובעטרה הם יסודי י"ב שבטי יה והם י"ב הויות יהו"ה אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש והנפשות והרוחות אלה יש להם י"ב צינורות בת"ת וי"ב צינורות בעטרה ובהם נשמות י"ב שבטים אשר בהם נכללים כל ישראל הנה מאיזה שבט שישתלח הנפש יקרא בית החיים ואחריו ממנו קרוביו ואחריו אבות ואחריו בנים ואחריו חולי ואחריו זיווג ואחריו מות ואחריו גלות ואחריו בית ממשלתו ואחריו אוהביו ואחריו אויביו. הנה הקפת י"ב הויות. א"ל ר' שמעת דבר על ד' מיתות שהם סקילה שריפה הרג וחנק, א"ל שמעתי, סמא"ל ממונה עליהם והוא נאחז מן הפחד, ופ"ר במילואו פ"ה רי"ש הם אותיות שריפה, וגם פ"ר בגימ' סנדלפו"ן, לכן ניתנו הפרים לשריפה. א"ל ר' ועכשיו בטלו כולם, א"ל בני עדיין נוהגין לעולם, דאע"פ דסנהדרין בטלו, ד' מיתות ב"ד לא בטלו, מי שנתחייב סקילה או נופל מהגג או חיה דורסתו, מי שנתחייב שריפה או נופל באש או נחש מכישו, מי שנתחייב הרג או נמסר למלכות או ליסטים באין עליו והורגין אותו, ומי שנתחייב חנק או טובע בנהר או אוחזתו סרונכי: