ספר הפליאה/פא
ד"ה וראה והבן כשרצה השם יתברך
[עריכה]וראה והבן כשרצה הש"י לגאול את ישראל ממצרים חיבר מדת א"ל ח"י הנקרא גאולה למידת אדנ"י הנקרא תפלה וזהו ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וכתיב וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. והיסוד, וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי, והנה היסוד גאולה ואדנ"י תפלה. ולפעמים מלת אדני נקרא גואל כי בהתחבר אל חי עם אדני שהוא סוד הגאולה לתפלה הרי מלת אדני שהיא תפלה מתמלאת משפע הגאולה אז גם מלת אדני נקראת גאולה ופועלת גאולה בשליחות אל חי ומצלת הצדיקים וגואלת אותם מכל פגע ומחלה, ובאותה שעה נקרא המלאך הגואל שלפי שמלת אדנ"י הנקראת תפלה היתה הולכת עם ישראל בשליחות א"ל ח"י. הלא תראה שהמדה הזאת היתה מהלכת עם יעקב אבינו ע"ה לגאול אותו מכל מיני פורעניות זהו שאמר יעקב המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ומה שקורא (אותו) המדה זו מלאך לפי שאינה פועלת פעולה לגאול אלא בשליחות א"ל ח"י שהרי היא עצמה צריכה גאולה שכן ארז"ל גלו למצרים שכינה עמהם ולכן כשאדנ"י פועל גאולה הוא בשליחות א"ל ח"י, ולכן נקרא המלאך הגואל השליח בשם משלחו. אך אדנ"י לעולם תפלה כי דרך שם עוברת התפלה, והעיקר כי מדת היובל למעלה היא הבינה והיא הגאולה השלימה, ומהבינה מקבל א"ל ח"י שפע הגאולה ומביא גאולה לעולם כמו שמקבל מהבינה כח חיים. ועתה אומר לך אדני שפתי תפתח היא תפלה תסמוך אותה לגאל ישראל הוא יסוד שהוא הגאולה וע"ז נקרא היסוד א"ל ח"י בעבור שמקבל כח חיים מהבינה הנקרא יובל, אשר משם נגאלו ישראל ויצאו ממצרים שנאמר וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים חסר ו' אלו חמשים שערי בינה וכן הוא אומר יובל היא שנת החמשים שנה וכתיב גאולה תהיה לו וביובל יצא, וכתיב ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ, ומהיובל תמשך הגאולה לא"ל חי לגאול את הצדיקים בשעה שהוא סמוך לא"ל ח"י מדת אדנ"י, וזהו אדני שפתי תפתח כגאולה אריכתא דמיא, ואדרבה היא תפלה אלא אדני נמשך אחר גאל ישראל וכאלו היסוד ואדנ"י גאולה, ואע"פ שהיא תפלה אריכתא מכל מקום נשלם התפלה. א"ל והיכן הנחת הכריעה והזקיפה וכיוצא בהם. א"ל בני שכחתי וכד מדכרי לי אדכר וכורע כריעה עד שיתפקקו חוליות שבשדרה ועד שיראה איסר כנגד לבו וכשזוקף נבלע אותו איסר ואינו נראה, וכשהוא כורע אז מתפקקים כל חוליות שבשדרה ונראה אותו בשר שהיא כאיסר. וראה והבן כי פקפוק החוליות הוא התעוררות השפע הלא תראה שהאיסר שהיא כנסת ישראל באה כנגד הלב לקבל השפעה וברכה כי הלב הוא תפארת ישראל ובעבור שהפחד הוא בכלל החוליות וההוד הודאה שלו כשמו ע"כ בברכותיו שהוא ברכת הודאה צריך לעשות התעוררת בברכתו להשלימו, וגם להשלים עיקר יניקתו שהוא הפחד ע"י הכריעה, ולכן יש לכרוע במהירות למהר השלום ביניהם ולזקוף בנחת כנחש מעט מעט להתאחד השפעות הברכה, ואמר כנחש לומר לך שכל מי שלא יכרע בזה הדרך הנה האיסר שבה לינק מכוחות הנחש ונותנת ומשלמת מדה כנגד מדה ושדרתו הוא חיותו נעשה נחש אחר ע' שנה, ר"ל אחר דין כ"י בדין שבעים סנהדרין שלא יחיה בתחיית המתים, ולכן נקרא מדות שפועלת מדה כנגד מדה. ולא ירוק בתפלתו כי הרוק יורד ממקום העיפוש ואין לעוררו ולכן קראוהו רוק מענין ירקרק הלא תראה שמואס בו הרואה את הרוק ואם נזדמן לו מבליע בכסותו וכאלו לא יצא ולא נראה ואם אסטניס הוא זורק לאחוריו שהוא מוציא לחוץ מן ההקף כי שם מקומו, ואל יגהק ואל יפהק שכל אלו מורים רעה הלא תראה גיהק ופיהק מניח ידו על פיו לכסות ריח רע היוצא מפיו כי עולה מצד הסרחון, ואין לתפוש שום דבר בשעה שהוא מתפלל כי מוליד היסח הדעת והיסח הדעת בתפלתו הוא רעה גדולה שנראה כמטייל לפני המלך וביטל כל שפע וברכה, ועל הכל אין לתפוס סכין עמו אף כי מכוסה שהברזל הוא מקצר ימים וזה מבקש להאריך ימים ועתה קיצר, וראה כי הוריד דין במדה ולא הוריד דין בדרך שלום. ואל יתפלל אחורי אדם שלא יראה שמשתחוה לאדם אחר וטוב לחסות בה' מבטוח באדם, ואף כי הוא רבו אל יתפלל אחוריו, ואל יעשה את תפלתו קבע ולומר כך תפלות מוטלות עלי להתפלל בכל יום שא"כ אתה קובע מקום לתפלה והוא כענין הבה נבנה לנו עיר, אלא עשה תפלתך רחמים ותחנונים לפני המקום ב"ה כלומר כוון להוציא ממקום יניקתם הוא הפחד ותחברנה ברחמים כי זה אוהבת כענין ורבקה אוהבת את יעקב. ואל יעיין בתפלתו ואין פירושו שלא יעיין ויכוין בתפלתו כי אדרבה יכוין ויעיין כי אז תבא עליו ברכה בעיון ובכוונה גדולה וראויה תפלתו להתקבל, אלא ר"ל אחר העיון והכוונה שהתפלל כבר תפלתו אומר כבר התפללתי בעיון ובכוונה גדולה, ראויה היא תפלתי שתהיה מקובלת אם כך עושה יזכירו לו עונותיו כמקטריגים ויאמרו לפני השם הוא עושה כך וכך אלא שבדין יש לו לחשוב ולעמוד ולכוין בתפלתו ומאחר שהוא בשר ודם למה יתגאה הלא לכך נוצר. א"ל אם ימצא אדם שבעל כרחך יתגאה לבו ואז מה יעשה שבעל כרחך הוא ויזכרו עונותיו. א"ל יש לו תקנה ישוב וישפיל עצמו וישיב אל לבו ויאמר כמה גאוני עולם עברו מהעולם הזה אשר עשו אלף מדות יותר מעשים טובים ממני מה אני מה חיי. וע"כ שליח צבור אינו יורד לפני התיבה אם לא שיתנו לו רשות, כי ש"ץ אינו רשאי לרדת אם לא שיתנו לו רשות גדולי הצבור מפני שנראה שמתייהר לפני השם וי ליה כי יזכירו עונותיו המקטרגים. ובעודו בבית הכנסת יזהר מלדבר שיחת חולין עם בני אדם וגם לא בשעת קריאת התורה ואם יש בני אדם שמדברים יעשה עצמו כמתפלל וינענע בשפתיו ובכן ישתיק אותם אוי להם לבני אדם שמערבים חול בקודש וחטאתם רבה ולא ידעו. ואל תתפאר ביניהם כי אינך מדבר שנראה שאתה מתפאר במצות השתיקה וקרוב שאתה נוטל שכרך. וראה והבן שהמערב חולין בקדשים גם הוא יתערב בחולין אע"פ שהוא קודש. ויכוין בכל ברכה וברכה לענות אמן אחריה שמלת אמן מורה אומן והנה שני אומנות הם חכמת אלהים וחכמת שלמה. ויכוין להוריד מאומן לאומן ברכה וחיים. הלא תראה שאמן עולה גימטריא יהו"ה אדנ"י והנה מוריד הרחמים אל הדין. ויהא שמיה רבא יאמר בכל כוחו פי' בכל כוונתו ואין הכוונה שיגביה קולו. ויזהר בשעת התפלה ובשעת ברכת המזון ובשעה שאדם עוסק בתורה שלא יגע בשערו ובשער בית השחי וערוה כי שערות הם כוחות הטומאה ועל כן אם נגע יטול ידיו להעביר הטומאה. ואסור לקרות קריאת שמע ולהסתכל באשה פן יבא להרהור אשר הוא נדבק במדות יותר מן העבירה וזהו הרהורי עבירה יותר קשים מעבירה. והנה אם רוצה לצאת מבית הכנסת אל יצא מיד אלא ישהה מעט שלא יראה שדוחה כל מה שעשה ויצא בנחת ובכריעה שיראה שאוהב כל מה שעושה. שכן אמרו היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה. ויאמר פסוק ה' נחני בצדקתיך למען שוררי הישר לפני דרכיך שלא יראה שעד כאן צריך מהש"י ומשם ואילך לא, וכשילך בדרך אל ישוח יותר מדאי ואל ישפיל סודרו על עיניו שאם ישוח יותר מדי כביכול מצער קונו ואם יכסה עיניו מעיד שקר שעיני ה' המשוטטות בכל הארץ, וגם לא ילך בקומה זקופה כמו שאמרנו למעלה אלא במדה בינונית וישפיל עיניו בכדי שלא יראה הבא כנגדו גלגלי עיניו, שעיניו עיני ה' המשוטטת בכל הארץ, והארץ שלימה טהורה נקייה. ותקדים בשלום כל אדם אפילו בשלום גוי כדי שיתאהבו ישראל באומות ואתה הגורם שעל ידי שלום שלך מתפרנסין שרי מעלה ושבעים פרים יוכיחו אבל לא בשלום אשה שאינה עם בעלה ולא תחסום לגמרי. והנה בא אל ביתו בשלום ויסיר התפילין של ראש שאין דרך לצאת האיש מביתו והאשה איננה שם, ואח"כ יסיר של יד ויתנם בתיק כי כולם בתיק נמצאים ומתערבים ותנהיג בהם כבוד לתלותם גבוה מעשרה שכל למעלה מעשרה הוא קריאת הא' א סמיכות כולם: