לדלג לתוכן

ספר הפליאה/מט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ד"ה ונתחיל מן ההיקף שהוא החסד

[עריכה]

ונתחיל מן ההיקף שהוא החסד אמרתי עולם חסד יבנה הספירה הרביעית נקראת גדולה. התחלת ההקף וכתיב ותורת חסד על לשונה כי היא תורה שבכתב ופח"ד תורה שבע"פ ובעבור שעיקר יניקת התפארת מן החסד נקרא גם הת"ת תורה שבכתב וכנסת ישראל היונקת מן הפחד גם היא נקראת תורה שבע"פ, ובא בני ונשא וניתן בביאור התורה שהם י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, א"ל ב"ה שאבי היה בקי בהם והעמידיני על האמת, א"ל וגם אבי הי' בקי ויודע בהם יותר מאביך וגם הוא הסמיכני בהם ואני בטוח שגם באלה אקרא רבך ותצטרך אלי, א"ל ואם אנצחך מה תתן לי א"ל אשכים לפתחך ערב ובקר המעט בעיניך זה, א"ל א"כ נתחיל ועמ"ה ר"ל עזרי מעם ה', א"ל א"כ נתחיל בכח צירוף א' א' א' ר"ל אהי"ה אשר אהי"ה:

בשלש עשרה מדות התורה נדרשת מק"ו:

א"ל כתיב ואני ערל שפתים ק"ו הכתוב בתורה וכתיב ואביה ירוק ירק בפניה איזה נתפוס. א"ל בני מאיזה ק"ו התחיל ר' ישמעאל מאביה ירק ירק בפניה משם נתחיל גם אנו, כתיב ויאמר ה' אל משה ואביה ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים ק"ו לשכינה י"ד יום מק"ו זה אנו למדים חמור מקל להחמיר, א"ל בני אמור לי מאי האי ואביה, א"ל מרים היא כ"י שכן אמרו חז"ל בזכות מרים הבאר וכתיב באר שבע, ואביה הוא החכם העליון ירוק הוא הבינה הנקראת ירוק ועיקר הדין ממנה, ירק הוא הפח"ד והוא מגזירת ירקרק או אדמדם סימני הצרעת, בפניה היא כ"י הלא תכלם שבעת ימים. א"ל המלה היא מבוררת אבל הכוונה אינו נכנסת במאזני שכלי, א"ל הכי הוא החכמה אומר לבינה שהוא הירק למנוע השפע. מכ"י הוא מדת מרים ולא יהיה לה שפע מרחמים רק מירק מדת הפח"ד ממדה"ד הקשה תקבל וזהו על שאמרה מרים. הלא גם בנו דבר ה' והיא לא נתנבאה רק ממדתה, א"ל א"כ יכתוב תכלם כי מלת הלא מיותר הוא. א"ל בהלא חטאת בהלא לקתה, היא אמרה הלא גם בנו דבר ה' והחכם אומר הלא תכלם שבעת ימים. א"ל הלא הלא אני שומע ואין אני מבין דבר. א"ל מרים אמרה א"ת הנקרא הלא גם בנו דבר ה'. והחכם אומר הלא א"ת הנקראת הלא תכלם שבעת ימים, א"ל מנ"ל שמלת הלא היא כ"י א"ל אלה הם ג' האבנים הבונים ו' בתים. והלא מתהפך אהל ומתהפך אלה וא' מתחלף בע' כי אותיות אחה"ע מתחלפים והוא מלשון עלה עשן באפו ומתהפך האל ומתהפך להא ומתהפך לאה מלשון ליאות תסגר שבעת ימים עליונים תהיה באהל שלה ר"ל במדתה במדה"ד הקשה שמשם טומאת המת והמצורע. א"ל ק"ו לשכינה י"ד יום האיך הוא, א"ל יש שכינה לשכינה כי כ"י היא שכינה לישראל הגשמי והבינה הוא שכינה לכ"י. וא"כ החוטא בשכינה שכינה נוקמת ז' ימים מהחוטא בגזירת האב העליון והחוטא בשכינה לשכינה שהיא הבינה דין הוא שלוקחת הבת נקמת אמה י"ד יום בגזירת אביה, וכ"ז למה שהבת צריכה לקחת נקמת אמה שהיא חייבת במורא ואין כאן רשות אחרים עליה שהבן והבת חייבים במורא הא"ם, א"ל אי הכי ק"ו לשכינה כל ימי החוטא, א"ל ק"ו היא ללמוד חמור מן הקל להחמיר כחמור. ואם נאמר כל ימי החוטא א"כ לא נוכל שום חומרא לברר כי נבא בדבר שאין לו סוף וכל שאין לו סוף אין בירור לו. וע"ז אמר י"ד לברר הק"ו. א"ל א"כ אין הכי נמי, א"ל בני אע"פ שאמרו גבוה מעל גבוה שומר והדין נותן להיות י"ד יום מ"מ דיו לבא מן הדין להיות כנדון, ר"ל לכן נכתוב העונש בקטן כדי שילמוד ממנו הגדול ואף כי גדול הוא הואיל וצריך ללמוד ואין לו העונש בפירוש א"כ צריך להיות כנדון ז' ימים ולא יותר שאם לא תאמר כן יכתוב העונש בפירוש העונש הגדול והעונש הקטן דאם יהיה בשוה יתמה האדם ואם יגדיל עונש הגדול א"כ יתן פחיתות בקטן, לכן בנתה התורה הק"ו להודיעך מאחר שהגדול צריך ללמוד מהקטן דין הוא להיות דינו כקטן כי הקטן והגדול בכח היו בגחלת. א"ל ר' א"כ יכתוב אביה מאי ואביה, א"ל מוכרח הוא כיון שהבת עם הפחד א"כ הבן שהוא הו' הוא עם אביה שהוא החכם שאם יהיה הו' עם הבת הבת לא היתה נסגרת: