ספר הפליאה/כה
ד"ה שאלו לר' מהו שכתב או"ר עולה
[עריכה]שאלו לר' מהו שכתב או"ר עולה ר"ז בודאי סודו גדול ונפלא אימא לן אם יש בו סוד סתום, א"ל יבא אליהו ז"ל והוא יאמר סוד האור העולה ר"ז וז"ר הוא הסוד אצלינו זולתו, אדהכי בא אליהו ז"ל א"ל ברוך הבא אימא האי אור מהיכן נפיק, א"ל סוד זה סתום הוא אויר עליון סתום הוא נפתח ויצא נקודה חד הוא הי' וכיון שנתגלה הי' מה שנשאר באויר בהסתלק הי' נשאר אור. וכן הכל בכח ונתנו לי' ר"ל אויר קדמון הוא כתר וי' הוא חכמה וחכמה מאצלת הכל בכח האור עליון, א"ל זה באת לומר לנו זה שמענו וידענו אבל אמור לנו מלת אור, א"ל אור הא' הוא אויר קדמון ודעו שהא' מצטייר יו"י והי' היה בכללו ונאצל והוא חכמת אלהים ונשאר הו' שהוא הנקרא אור ונתנו לחכמה זהו ו' אחר הי' ובכלל הו' הוא יוד אחרית הימים היא כנסת ישראל לכן בא י' אחר הו' ראו שהי' רומז בחכמה והו' הרומז באור והי' הרומז בכ"י הכל בא' זהו ויהי אור שכבר היה, א"ל ו"ר דאור מהו, א"ל הוא בינה, א"ל אף אני אשאל אתכם כי לא באתי רק לשאול אתכם ואתם קדמתם ושאלתם, א"ל מנא לן שנקרא הא' אויר קדמון, א"ל כתיב וירא אלהי' את האור כי טוב ר"ל אלהים שהיא הבינה ראתה את האור הוא הו' כי טוב, ר"ל מבהיק ומאיר וידע שהוא מאויר העליון ר"ל אויר אותיות וירא, א"ל מי הגיד לכם ענה המשיב ואמר אבי הגיד לי, א"ל ושמא אמר לך מהו וירא ה' כי סר לראות, א"ל כך אמר לי כל ראיה כלפי מעלה היא הבהקת האור והכל מאויר קדמון, א"ל וראית אדם מאין, א"ל מהנפש שהיא מבהקת מאור עליון אשר הי' כלול באויר קדמון והנפש עוברת דרך אותו אור הוא יסוד עולם ומקבלת אור בירידתה, ע"כ נותנת כח ואור לכל אברי הגוף כן בהיות הקב"ה הוא אויר קדמון עם פעולותיו ר"ל עם אצילותיו כולם מבהיקים אור ומוסיפין אור על אור עד אין מספר, עמד אליהו ז"ל ונשקו על ראשו. כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה אומר כתיב יהי אור ויהי אור ולא כתיב ויהי כן אתמה א"ל למשה מאי האי, א"ל רבונא דעלמא אלו נאמר ויהי כן שמענו אור אחד עכשיו שאמר ויהי אור משמע שני אורים אור שאין העולם כדאי להנות ממנו ואור שני שבו משתמש העולם. א"ל ואימא אור א' הוא, ויהי אור הוא האור שאמר יהי אור, א"ל א"כ יכתוב ויהי כן א"ל אלו נאמר ויהי כן אפשר שהיה טועה האדם לומר שנאצל האור מ"מ נאצל בשינוי ממה שאמר השם, א"ל ומי איכא מידי שעלה במחשבה ולא נעשה בזמן הבריאה א"ל אין ברא הקדוש ב"ה את האדם לחיות לעולם ובעבור שחטא נגזר עליו מיתה, א"ל רבונא דעלמא עתידה להתקיים המחשבה בתחיית המתים, א"ל למשה דע לך שאם היה אומר ויהי כן היה אומר נשתנה האור ונאצל בשינוי ממה שעלה במחשבה להאציל ולעתיד לבא יתקיים דומיא דתחיית המתים ולעולם אור אחד נאצל אמר ויהי אור לומר שלא נאצל רק כמו שעלה במחשבה, ועוד אשאלך כתיב יהי אור ולא כתיב יהי מאורות משמע אור א' רצה הקב"ה להאציל ולמה נאצלו שנים שלא ברשות, א"ל רבונא דעלמא אשיב תשובה חדא ויתוקן שני שאלות כתיב יהי וכתיב אור הרי כאן ב' אורות, א"ל א"כ יהי אור הוא, א"ל אור הוא, א"ל כיצד א"ל שני יודין מתרבעין הרי כאן ר' וה' לקח מנוחתו ר"ל נתמלא בא' כעין זה ה"א הרי ו' ור' חסר א' לומר שהאור הא' לא יהיה כחבירו כי יפלו בו טיפי חושך הוא אספקלריא שאינה מאירה מצד עצמה ר"ל אמר משה ב' יודי"ן מתרבעין י' פעמים י' י' פעמים י' הרי כאן ר' והא' במלואו ה"א הרי כאן ו"ר חסר א' מאור לומר לך שלא ישוו א"כ עלו במחשבה ונאצלו, אמר ליה רבונא דעלמא גם אני אשאל יהי אור אור גדול ויהי אור אור קטן איך נראה ממלת ויהי, א"ל למשה דע לך כי ויהי כשתמלאהו ואו יוד הא הי הה יוד הרי כאן ד"ף זהו פ"ד ור"ל אותו האור השני הוא הד' שהוא כנסת ישראל ומקבל טיפי חושך מף' הרומז לפחד כי השני מאורות שוים במאורם וכשחטא אדה"ר נגנז אותו האור ג' ימים קודם בואו כי היה צופה ומביט, א"ל ר' אימא לי למה לא נכתב אמירה באצילות הראשון והלא הוא אחד מעשרה מאמרות, א"ל בני עומק דברים אתה שואל לי אם לא יבא אליהו ז"ל או מלאך אלהים לא נוכל להשיגו, א"ל א"כ קרא לא' מהם יבא ויגיד, א"ל למי אקרא א"ל א"כ קרא לשניהם ר"ל אחר שיש כח בידך לשאול משניהם א"ל אין דרך ארץ אדהכי והכי בא להם אליהו ז"ל א"ל במאי קא עסקיתו א"ל למה התחילו המאמרות מאלהים שהיא הבינה הלא גם בראשית בכלל מאמרות הוא א"ל אמור אתה א"ל איני יודע א"ל זכור אפשר שמעת מאביך ושכחת א"ל לא שמעתי ולא שכחתי א"ל א"כ אגיד לך ענינו והיא עיקר למעלה מהבינה אין להזכיר אמירה, א"ל למה א"ל כי כל ההויות היו באים בכלל עד הבינה ומשם נאצל כ"א ואחד מהדברים בפרט כי כולם הם בהיכל עליון הוא אלהים וע"כ צריך אלהים להזכיר אמירה על כל אחד ואחד כדי להאציל ממנה כל האצילות והאצילות בכח המחשבה אך החכמה האצילה אלהים שהיא הבינה בכלל ולא שייך שם אמירה, הלא תראה קודם שנאצלו בבינה היו כולם תלוים באויר עליון. א"ל כיון שבאת אמור לנו מאי האי דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, א"ל מ"ה בא"ת ב"ש מאה אלו הם ק' ברכות ר"ב היא הבינה שהוא רב על כל הבנין טוב"ך הוא האור הראשון אש"ר הוא כתר עליון מאשר שמנה לחמו צפנ"ת ר"ל האציל אור אחר שלא יהנו מזה האור הרשעים שבדור והצפין אותו ליראי"ך שהם הצדיקים, ואמר ליראיך שגם הם יראים מפני זה האור שנאמר לפניו ילך דבר ר"ל מאה ברכות נשפעות דרך הבינה אם הבנים שמחה על היסוד הוא האור הראשון והתחלת הברכות מאשר הוא כתר וכיון שט' אורות באים באור הראשון אין כל בריה יכולה להסתכל בו האציל אור שני ויהי אור ואור ראשון גנזו לצדיקים לעתיד לבא כי ישיגו בו ויהנו ממנו ר"ל מאותה השגה, וההשגה קורא סוחרת ודר היא הסעודה של צדיקים אין למעלה ממנה ובעבור שאותו אור יש לו דין כענין לפניו ילך דבר ומאיים אותם ע"כ אמר ליראיך, א"ל אבל אני באתי לשאול מכם והודיעוני אור הראשון נגנז אור השני מה טיבו ומה עניינו, א"ל וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד וירא הוא אויר הקדמון והאציל אלהים הוא הבינה באמצעות החכמה ר"ל ע"י החכמה והיו שם כל הויות בכלל ואלהים שהוא הבינה סדר כל אחד במקומו, וזהו א"ת כ"ל ר"ל א"ת מכ"ל ר"ל את נקראת כ"י ויסוד עולם נקרא כ"ל עשה כל ועשה את ו"ה כ"ה ו"ה ת"ת ובינה ור"ל ו"ה ו' של ה' שהוא א"ם ובן עם הנ' שהיא כ"י היא המקבלת מה' הויות אחרונות טו"ב הט' אורות הבאים בו' הוא משך הו' מב' חכמה עלאה מא"ד הוא אדם שהיא ת"ת ישראל שדרך שם באים כולם, ומלת טוב מלשון בהטיבו את הנרות והיה מזהיר ביותר ולא היה כדאי להשתמש לאותו הנר לקח מאורו הטוב הכלול בו ל"ב נתיבות החכמה ונתנו לעולם הזה היינו דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו א"ל אמת דברת: