ספר הישר לרבינו תם/ב
הך שמעתא דכלאים הכי סלקא לפי ראות עיני דכלאיים דאורייתא שוע וטווי ונוז שוע שיהא צמר שוע לבדו מגופן וחלק כדת כדמתרגמינן על שעיעות צואריה והפשתן לבדו ונוז צמר משוזר לבדו והפשתן לבדו ועל שעטנז של צמר ושעטנז של פשתן הזהיר הכתוב שלא יעשה משניהם בגד או ב' תכיפות דהוי חיבור וראי' לדבר דאמר בגדה האי מאן דאתביד ליה חוטא דכיתנא בגלימא דעמרא ונתקה וכ' ולא ידע אי נתקא וכל האי חוטא דכיתנא שוע טווי ונוז לא משום הכי הוי כלאים דרבנן לקולא וקפריך אימא או שוע או טווי מחברים כמו בגדים גרועים דלא שייעי' או נוז כמו משוזר ופתילה שזורה מן הפשתן בלא שוע בלא נוז והלכתא כמר זוטרא מדאפקינהו קרא בחד קרא סתום לישנא דשעטנז בעינן בשעטנז בפשתן ופירוש נוז משוזר וכך שמעתי מפי השמועה משוזר וכן מוכיח בספרי דאמר נוז נלוז מליז את אביו שבשמים אנטורש בלע"ז כעין חוט משוזר ומעוקם וכפתילה דלפי פירש רבותינו דמפרשי' נוז זהו מחובר קשיא לי טובא חדא דא"כ חוטא דכיתנא יש לנו לפרש שאין שוע ואין נראה כן ועוד מאי האי דקאמר או שוע או טווי או נוז כלומ' נוזים ומחוברי' לפי פירושם וגם מדאפקי' רחמנא בחד לישנא לא אתי שפיר מאי שנא שוע טווי דקאמר אכל חד וחד ונוז קאי פשתן וצמר בהדי הדדי: וא"ת כל כלאים בציצית אמאי אצטרך למישרי דהא לא משכחנא בהאי משוזר י"ל אשכמנ' דאמרינן בעירובין דפ' המוצ' תכל' בשוק לשונות פסולו' חוטין כשירה ומקמינן בשיזורן מכלל דלציצית בעינן שזורין גם למדתי דחוטין נקראין כשהן שוע טווי ונוז בלא שזורין כדמפרש גבי חוטין במסכת נדה וגם כשהן שזורין כמו כן כדאשכחן גבי ציצית וגם בספרי מפיק לה מקרא שזורין בעינן דתנן התם פתיל תכלת טווי ושזור אין לי אלא תכחת לבן מניין אמרה תורה תן תכלת ותן לבן מה תכלת טווי ושזור אף לבן טווי ושזור ומכאן תשובה לאומרים אין משוזר בחוטי צמר וזימנין דמפרקי מהדדי והוה שם עשרי חוטין ואין לחוט אי מיפרקי כיון דתחלתו בכרשות תו לא מיפסל דהוי לי' דגרדומי ציצית וכשרין: