ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/קמה
שלא נאכל בשר קדשים שנטמא, שנאמר "והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל" (ויקרא ז, יט). והוא הדין אדם טמא שאסור לאכול בשר טהור, וכמו שנכתוב (מצוה קסז) בלאו בפני עצמו בעזרת השם. ובפרק שני דפסחים (דף כד:) אמרו טומאת הגוף בכרת טומאת בשר בלאו.
משרשי מצוה הזו. מה שכתבנו למעלה שנצטוינו להגדיל עניני הקרבן בכל ענין, ובוודאי ממעלתו שלא לאכלו כי אם בטהרה ובגוף נקי ובדבר הגדלתו מה תועלת לנו בו כבר כתבנו טעמו (מצוה קג).
מדיני המצוה. כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (מכות יד:) שאסור לטמא הקדשים או לסבב להם טומאה, אבל המטמאן אינו לוקה, אלא טהור. האוכלן טמאים הוא שלוקה, מדכתיב (שם) "לא יאכל" ואף על פי שכתוב זה במלואים, הוא הדין לשאר הקרבנות כולן. ואפילו האוכל כזית מלבונת המנחה שנטמאת אחר שנתקדשה בכלי לוקה. שגם היא חלק מחלקי הקרבן. ואין החיוב אלא בטומאת אב הטומאה או ולד הטומאה של תורה, אבל מפני טומאה של דבריהם אינו לוקה אבל מכין אותו מכת מרדות. ויתר רבי פרטיה בפרק שלשה עשר מזבחים.
ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות. ועובר עליה ואכל כזית במזיד מבשר קודש שנטמא, לוקה.
קישורים
[עריכה]קיצור דרך: tryg/mcwa/145