ספורנו על שיר השירים הקדמה
כבר אמרו חכמים (משנה ידים ג ד): "כל השירים קודש, ושיר השירים קודש קודשים". והכוונה בזה, שכל השירים שעשה שלמה המלך, שנאמר עליו (מלכים א ה יב): "ויהי שירו חמשה ואלף" כולם היו שירי קודש, אשר בהם ישמח ישראל בעושיו. וזה שיר השירים הוא קודש קודשים בזה שכל עניינו לכונן את לב ישראל, בפרט המתאוננים רע בשיעבוד מלכויות, לאהוב את האל יתברך, כאשר יהיה בהכרח אשר יידע האדם אל נכון דרכי טובו בלי ספק כאמרו שמע ישראל וגו', ואהבת וגו'. כי אמנם בידיעת פרשת גדולתו איזה נמצא מן הנמצאות שהוא גדול במעלה, ועם זה, תהיה לנו ידיעת טובו אשר בו מטיב לזולתו, יהיה אותו הנמצא נאהב בהכרח, גם ממי שלא ישפיעו עליו חסדי אותו הנמצא. וכאשר תהיה מעלת אותו יותר גדולה, ונדע שעם זה ישתדל להיטיב לזולתו, ולא שקץ ענות עני, תהיה בהכרח האהבה יותר גדולה. ועניין האהבה הוא שישמח האוהב על מעלת הנאהב ועל השיגו כל חפצו. ויותר מזה ראוי שיאהבוהו אותם הנמצאים אשר יושפעו עליהם חסדיו יותר מעל זולתו.
ובכן, הגיד המחבר חסדי האל יתברך ורחמיו על כל מעשיו, וכי מהם בחר לו זרע אוהביו ויודעי שמו, ובכן גבר חסדו על עמו ועל חסידיו, ובכן ראוי שיאהבוהו ושתהיה אהבתם יותר גדולה ועצמית, ובכן היה כל זה הספר כמגיד דברי עדת ה' יתברך אליו, בפרט בהיותם בצרת שיעבוד מלכויות, ותשובתו הרמתה, אשר בה הודיע סבת מידת דינו עליהם יותר מעל זולתם וחסדיו עמהם, ובפרט בשעבוד מלכויות.
והתחיל ואמר: