משנה ידים ג ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת ידים · פרק ג · משנה ד | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

גליון שבספר, שמלמעלן ושמלמטן שבתחלה ושבסוףי, מטמאין את הידים.

רבי יהודה אומר, שבסוף אינו מטמא, עד שיעשה לו עמודיא.

נוסח הרמב"ם

גליון שבספר שמלמעלן ושמלמטן שבתחילה ושבסוף מטמא את הידים רבי יהודה אומר שבסוף אינו מטמא עד שיעשה לו עמוד.

פירוש הרמב"ם

גליון הוא אשר ישאר בלא כתיבה על הכתיבה ותחתיה ובין הדפין ובתחלת הספר ובסופו ורבי יהודה אומר כי אשר ישאר בסוף כל זמן שלא יעשה לו עמוד שיגלל עליו הספר ותכלול אותו קדושת הספר עדיין הוא חול לפי שאפשר שיחתוך מה שנשאר בלא כתיבה ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש רבינו שמשון

שמלמעלן ושמלמטן. דאמרי' בהקומץ רבה (דף ל.) שיעור גליון מלמטה טפח מלמעלה שלש אצבעות:

שבתחילה ושבסוף. דאמרינן בפ"ק דבבא בתרא (דף יג:) ועושה לו כדי לגול עמוד בתחלתו וכדי היקף בסופו כלומר כדי היקף כל הספר מניח בסופו ותימה דהכא משמע שהעמוד הוא בסוף הספר דקאמר ר' יהודה שבסוף אינו מטמא עד שיעשה לו עמוד ומסברא נמי כך הוא ולפי גרסא דהתם שהעמוד בתחלתו וכדי היקף בסופו א"כ הספר נגלל מתחלתו לסופו נמצא כשירצה לקרות בו יהא צריך לחזור ולגלול לתחלתו ועוד דבההיא שמעתא גופה תניא כל הספרים נגללין לתחלתן אע"פ שפירש שם בקונטרס מתחלתן לסופן מ"מ אין הלשון משמע כן ועוד דומיא דמזוזה דכורכין אותה מאחד כלפי שמע ועוד אמרי' התם ספר עזרא לתחלתו נגלל ובהדיא אמרו בירושלמי בפ"ק דמגילה עושה עמוד לספר בסופו לפיכך נראה דגרסינן התם ועושה כדי היקף בתחלתו וכדי לגול עמוד בסופו והא דתניא בתוספתא (פ"ב) דמכלתין הגליון שבתחלת הספר וכדי היקף כולו מטמא את הידים אי גרסינן כדי היקף בלא וי"ו ניחא דה"ק הגליון שבתחלת הספר שיעור כדי היקף כולו מטמא את הידים ואפי' גרסינן וכדי היקף בוי"ו דמשמע דתרי מילי נינהו לא איירי בהיקף דבסוף אלא כולה בתחלת הספר איירי וגליון שבתחלת הספר היינו שתי אצבעות שמניח בתחלתו כמו שמניח בין דף לדף כדאמרינן בהקומץ רבה (דף ל.) וכדי היקף כולו עדיין הכל בתחלתו ועוד יש לקיים גירסת הספרים דהתם איירי במדבק תורה נביאים וכתובים דווקא לפי שאם היה גולל לתחלתו היתה תורה מבחוץ וגנאי הדבר להניחו כך שנעשית תורה שומר לנביאים וכתובים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שמלמעלן ושמלמטן - שצריך שיניח פנוי בלא כתיבה למעלה מן הדף שלש אצבעות ולמטה טפח:

שבתחילה ושבסוף - בתחילת הספר צריך שיניח פנוי כדי לגלול כל הספר, כלומר כשיעור היקף של כל הספר, שהספר מסופו לתחילתו הוא נגלל, דומיא דמזוזה דכורכים אותה מאחד כלפי שמע. ובסופו, כדי לגול עמוד. ודוקא כשאין שם אלא תורה לבדה, צריך לעשות כן. אבל המדביק תורה נביאים וכתובים ביחד, צריך כדי לגול כל הספר בסופו, וכדי לגול עמוד בתחילתו. שאם הוא גוללו לתחילתו, נמצאת תורה מבחוץ, וגנאי הוא שתיעשה תורה שומר לנביאים וכתובים. ובהכי מיירי הא דאמרינן בפרק קמא דבבא בתרא ועושה לו כדי לגול עמוד בתחילתו וכדי היקף כל הספר בסופו:

פירוש תוספות יום טוב

גליון. מלשון קח לך גליון גדול וכתוב עליו (ישעיה ח) וכן כל החלק שלא נכתב עליו. אע"פ שהקלף בעצמו כלו כתוב. נקרא אותו החלק מבלי כתיבה. בשם גליון:

שמלמעלן ושמלמטן וכו'. ליכא למימר דלהכי מפרש ואזיל לכל הני. לאפוקי שבין הדפין. שהרי הרמב"ם כתב בפירושו ובין הדפין. והכי תניא בפי"ו דשבת דף קט"ז שבין פרשה לפרשה שבין דף לדף. אלא נ"ל דה"ק שעדיין מלמעלן ומלמטן כו' ולאפוקי כשאינן מחוברין וכדמשמע התם בשבת וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מאה"ט [הלכה ו']. והשתא נקט קצתן. וה"ה לאינך:

ובסוף. מה שכתב הר"ב דאמרינן בפ"ק דב"ב. בדף י"ג:

עד שיעשה לו עמוד. כי אשר ישאר בסוף. כל זמן שלא יעשה לו עמוד שיגלל עליו הספר. ותכלול אותו קדושת הספר. עדיין הוא חול. לפי שאפשר שיחתוך. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(י) (על המשנה) שמלמעלן כו'. והוא הדין לבין הדפין. ולא אתא אלא לאפוקי שאינן מחוברין. ועתוי"ט:

(יא) (על המשנה) עמוד. כי אשר ישאר בסוף, כל זמן שלא יעשה לו עמוד שיגלל עליו הספר ותכלול אותו קדושת הספר, עדיין הוא חול, לפי שאפשר שיחתכנו. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ר' יהודה אומר:    ואין הלכה כר' יהודה. הרמב"ם ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

גליון שבספר שמלמעלן ושמלמטן:    וכ"ש שבין דף לדף. שיש קדושה בב' צדדיו. דצריך הסופר להניח גליון בס"ת ב' אצבעות בין דף לדף וג' אצבעות למעלה וד' אצבעות למטה [וסי' בגד י"ד רע"ג] ונקט גליונות וכ"ש הס"ת עצמה דמטמא הידים חוץ מספר עזרא [ככלים פט"ו מ"ו]:

שבתחלה:    דבכל ספר צריך גליון בתחלתו ובסופו. דאם כתוב רק התורה לחוד. צריך להניח גליון בתחלת הספר כדי היקף כל הספר כדי שלא יהא מבחוץ הקלף שכתוב עליו התורה בעבר השני דמסופו לתחלתו הוא נגלל כמו מזוזה. ובסוף הספר צריך להניח גליון רק כדי היקף עמוד. דצריך שיהיה מחובר בו עמוד בסופו. כדי שיהיה יכול לגללו מסופו לתחלתו. וכן כשכתוב רק חומשין כך דינן. אבל כשכתוב כל תנ"ך בכריכה אחת צריך איפכא כדי היקף עמוד בתחלתו וכשיעור היקף כולה בסופא משום דגנאי היא שתהיה תורה מבחוץ. להכי מתחלתו לסופו נגלל [ב"ב דף י"ד]. וכל זה בשלא נכתב בכל דקדוקי דיני ס"ת. דכל הנך אינן עשויין רק ללמוד בהן בבית הספר. ואין בהן קדושת ס"ת [כב"ב י"ד א' ורמב"ם פי"ז מהלכות ס"ת הי"ד וט"ז ורפ"י]. ולפיכך היה מותר ליגע בקלף. וסגי משום הכי בעמוד א' כדי לגלול עליו. וגם מדאין חייב בכבודה כל כך. להכי כשסיים לימודו בו. היה גוללו יחד ומניח לפעמים בלי מטפחת ורשאי. לפיכך היה צריך בתחלתו לכל הפחות גליון כדי היקף כל הספר. דזה גנאי יתירה. כשגוף הקלף יהיה לצד חוץ. אבל ס"ת שנכתבה בקדושה כתקנה. העשויה לקרות בה בצבור. יש בה קדושה יתירה. דאסור לאוחזה ערום [כמגלה ל"ב א']. ולפיכך עושין לה ב' עמודים. וגם מדחייבין לכבדה ביותר. לפיכך אינו מעמידה ערום בארון. רק עושין לה מטפחת. ולפיכך ג"כ א"צ בראשה ובסופה גליון רק כדי לגול על העמוד לחברו בה. ורק הס"ת שהיתה מונחת בארון לק"ק. מדאינה עשויה לקרות בה. דהרי אסור לכנוס לק"ק. להכי לא היה בה רק עמוד א'. גם היתה מונחת בלי מטפחת כדמוכח בש"ס [ב"ב דף י"ד א']. ומ"ש [בי"ד רפ"ח] שצריך שירחיק בין כל עמוד לדף רוחב ב' גודלין. בש"ס שם אין זכר מזה. אלא אדרבה אמרינן התם דמניח בתחלתה ובסופה כדי לגול על העמוד. ותו לא. וגם הרמב"ם [פ"ט מהלכות ס"ת הי"ד] לא כתב אלא שירחיק בין העמודים והדף. וסתמא היינו קצת. ולא ב' גודלין. אבל כך מסתבר כרבינו ב"י. כדי שיהיה רוחב גליון זה כרוחב שאר הגליונות שבין כל דפי התורה [כי"ד רע"ג]. ונקט הכא הנך לרבותא. דאף שאין קדושתן חמור כל כך כס"ת מטמאין ידים. וכ"ש ס"ת דקדישא טפי:

עד שיעשה לו עמוד:    דאז כבר נכלל גליון ההוא בקדושת הספר. אבל מקודם לכן שעדיין חול הוא ויכול לחתכו ולכתוב עליו דברי חול. דס"ל דמקמי הכי הו"ל כהזמנה דלאו מילתא היא [כסנהדרין מ"ח א'] ורק באזמני' לקדושה עצמה כהזמין קלף לכתוב עליו ס"ת תפילין. הזמנה מילתא [הר"ן שם וא"ח מ"ב]. משא"כ הכא דאזמני' רק לתשמיש קדושה. ולרבנן הכא שאני מדכבר מחובר לקודש:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים