סמ"ע על חושן משפט שמ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]ודוקא שאירע אונס מחמת השואל כו': ע' בע"ש שכ' ז"ל אבל אם אירע שלא מחמת השואל כגון השואל בית מחבירו ונשרף באונס אינו חייב לשלמו עכ"ל ולא דק דבכה"ג בל"ה פטור משום דאין דין שומרים בעבדים וקרקעות וכמ"ש בע"ש בעצמו בסי' ש"א ס"א:
וא"צ לומר שחייב בגניבה ואבידה: עפ"ר שם כתבתי לשון הגמרא דפרק השואל דהוצרך לומר חייב שואל בגניבה ואבידה מק"ו דש"ש אבל לא נלמוד מדחייב רחמנא לשואל בשבורה ומתה דה"א דוקא שבורה ומתה דא"א לבעלים להחזירה ולהביאה משא"כ בגניבה ואבידה דה"א דהבעלים יטריחו להדר אחר הגנב ולהדר' לרשותו קמ"ל ומ"ה הוצרך הטור והמחבר לכתוב ואצ"ל ולא סמכו אפשיטותו דכ"ש הוא מחיוב אונסין:
אלא אפי' מתה כו': דכיון דלא שינה בה וברשות בעלים עבד בה מלאכה הבעלים הפסידו לנפשם דלא הי' להם להשאיל פרה למלאכ' שאינה יכולה לעמוד בה:
אפי' היא קלה: עיין לעיל סי' ש"ח ושי"א דמסקנת הרא"ש והטור הוא דמותר לשנות הבהמ' למלאכ' אחרת שאינו כבידה ממנה וכ"ש לקלה ממנה. וא"ל דבשואל דכל הנאה דידיה החמירו דאין טעם לדבר כיון דעכ"פ מחמת מלאכ' מתה ובמתה מחמת מלאכ' פטריה רחמנא לשואל ומ"ש זה מהא דכתב הטור והמחבר בסי' שמ"ב בשואל שהשאיל לאחרים ונפסד מחמת מלאכה דכשיש להשואל ראייה שלא שינה בה השני מאשר השאיל והרשה לו עליה דפטור השואל לכן נראה דל"ק כאן דלא ישנה אפי' לקלה ממנו אלא קאמר שאם שינה אפי' דבר קל אזי תלינן דמחמת השינוי מתה ומיידי דוקא באה יש לפנינו איזה ענין שנוכל לתלות בו ולו' שמחמת השינוי מתה וכעין שכ' הטור והמחבר בד"ס ש"ט ס"ב בהשוכר בהמה להוליכה למקום ידוע והוליכה למקום אחר דאמרי' אם אויר המקום משונה תלינן בו המיתה וגם בסי' רצ"א בדין תחלתו בפשיעה וסיפו באונם דחייב בו הש"ח אם יש צד לפנינו לתלות האונס בהפשיע' אפי' בצד רחוק וכמ"ש שם ודוק:
ואפי' באותה מלאכ' עצמה אפש' לשנות: פי' מיקרי שינוי להתחייב בה.
סעיף ב
[עריכה]וסופו לחזור פטור: דאין דין שבת בבהמה ועפ"ר שם כתבתי דאפי' למ"ד שכ' הט"ו בשמו ס"ס ש"ז דחייב ה"מ התם דכ' דנולד המכה בפשיע' ומכחה נכחש אבל הכא כתב דנכחש מאליה ואליבא דמ"ד דחייב לעיל איירי כאן דנכחש כן באונס אע"ג דשואל הוא וחייב באונסין מ"מ כיון דיחזור לבסוף ס"ל דפטור ולא כב"י דהביא כאן על דברי הטור אותו פלוגת' וכתב דס"ל להטור כחכמי צרפת דפטרי ואחריו נמשך ג"כ מור"ם והע"ש וכמ"ש ג"כ בס"ס ש"ז והנלע"ד כתבתי ודו"ק:
כיון שאינה בעין כו': דאמרי' תחילת כחישתה תחילת מיתתה הוא ומאות' שעה נתחייב לשלם:
סעיף ג
[עריכה]ואכלוה העכברים כו': כן הוא בגמרא בפ' השואל בלישנ' קמא ובטור כ' בשם הרא"ש דאפי' אכלה השונרא עכברים טובא וחביל ומת ג"כ פטור דה"ל כמתה מחמת מלאכה ואע"ג דלאו מחמת מלאכ' ממש היא כולי האי דהא לרדוף העכברים שאלה לו ולא לאכול מהן מ"מ כיון דאינה מתה אלא מחמת אכילה מקרי מחמת מלאכה וכן הוא בגמ' שם באיכא דאמרי וה"ל למור"ם לכתוב זה ומינה נלמד במכ"ש להא דבשע' רדיפ' חברו עליה העכברי' ואפשר דס"ל להלכ' כלישנא קמא מיהו בת"ה סי' שכ"ח משמע איפכ' דבאכל' עכברים טובא ומתה הוי מתה מחמת מלאכ' טפי מרדפוה עכברים וחברו עכברים עליה ואכלוה וי"ל דמ"ה נקט מור"ם לרבותא ודוק ☜ וה"ה אם שאל כלים להלחם עם השונאים ונפלו בני העיר ביד השונאים ולקחו הכלי זיין הוה מחמת מלאכ' ופטור כ"כ בת"ה סי' שכ"ח ד"מ ר"ס זה:
סעיף ד
[עריכה]מיד שנסתלקו הבעלים כו': ואע"ג דהמשאיל יכול לחזור בו כל זמן שלא משך הבהמה מ"מ כיון דלא חזר בו ונסתלק הבעל משמיר' הבהמה מחמת שקיבל השומר שמירתו עליו נתחייב באונסין:
סעיף ה
[עריכה]או ביד עבדך העברי: לאפוקי כנעני וכמ"ש המחבר בסעיף שאחר זה.
סעיף ז
[עריכה]הכישה במקל כו': כן דעת הרמב"ם ובטור כתב שהרא"ש חולק על זה ועפ"ר שם כתבתי טעם פלוגתתן והמחבר סתם בדעת הרמב"ם וכן פסק בבית יוסף ע"ש.
סעיף ח
[עריכה]ליד אשת המשאיל כו': אף על גב דכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד וכמ"ש הטור והמחבר לעיל בסי' רצ"א שואל דכל הנא' שלו שאני ועמ"ש שס עוד מזה ובסימן רצ"א סעיף כ"א ובסי' ע"ב סל"א:
והרי הוא כשומר שכר: דהואיל ונהנ' ממנה בימי שאילתה תקנו שישאר עליה לפחות כש"ש עד שיבא ליד בעליה.
דהא נפל קמי יתמי כו': עיין מ"ש הט"ו לעיל בסי' קכ"ב בדין שליחות דלא יתן אפי' לשלוחו בעדים בלא הרשאה מה"ט דלמא ימות כו' ע"ש:
ומ"ש ואם שלח ספק אם חייב כו': מל' המרדכי שם וע' בטור ובדברי המחבר דכתב בסי' קכ"ב ס"ז דגם בהרשא' אם לא הקנהו על גבי קרקע נתבטלה ההרשאה אם מת המפקיד: