לדלג לתוכן

סמ"ע על חושן משפט שיט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

[עריכה]

לבית חבירו שלא מדעתו כו':    כן הוא לשון הרמב"ם שהשוה הכנסה שלא מדעת בעל הבית להטעה את הבעל הבית אבל רבינו ירוחם כתב שיש חולקין וס"ל דהיינו דוקא בחצר דלא קיימא לאגרא ומטעם דעביד אינש דינא לנפשיה אבל לא בחצר דקיימא לאגרא ובדרישה כתבתי דמהרא"ש והטור משמע דס"ל דאפילו בחצר דלא קיימא לאגרא נהי דמצי למיעבד דינא לנפשו ולהוציאו מביתו אבל אינו רשאי למכור מגוף הסחורה לשכור בדמיה פועלים להוציאו וגם אינו רשאי להוציא ולהניחו במקום הפקר שיופסד שם ודוקא היכא שהטעה לבעל הבית שעשה שלא כהוגן אמרינן שכאשר עשה כן יעשה עמו דבר שלא כהוגן ע"ש:

וי"א דצריך להודיעו כו':    מדברי מור"ם ז"ל שכתב דין זה בלשון י"א מוכח דס"ל דפליגי בעל סברא זו עם בעל הסברא שהביא המחבר שדעת המחבר והוא דעת רמב"ם ס"ל דאינו אלא מדת חסידות להודיע ואם לא ירצה לעשות חסידות פטור אף אם לא הודיע ויפסיד והי"א ס"ל דצריך להודיעו ואז אם יופסד פטור הא אם לא הודיעוהו חייב באונס הפירות וכן כתב הבית יוסף ודרכי משה בהדיא ואני כתבתי והוכחתי בדרישה דלא פליגי אלא הרמב"ם למדונו דמדת חסידות הוא שלא יוציאו הבעל הבית מביתו להניחו בשוק במקום הפקר אלא מודיע לבית דין והן ישכירו פועלים להניח הפירות במקום מוצנע אבל לבעל הפירות אין צריך להודיעו אפילו ממדת חסידות דאם יודיעו ודאי יבא ויכנס לתוך בית של זה להוציא הפירות והבעל הבית לא ניחא ליה בזה שיכנס לביתו כלל ואם לא ירצה לעשות מדת חסידות זו להודיע לבית דין אלא אם ירצה להתנקם ממנו ולהוציאן ולהשליכן בשוק על כל פנים מחויב הבעל הבית להודיעו לבעל הפירות שיבא ויקח פירותיו מהשוק דהרי מאז לא יכנס לביתו אלא למקום שפירותיו מונחים שם בשוק ואם לא הודיעו זה חייב באונס גם לדעת הרמב"ם וזהו בעיני דעת י"א הוא דעת הרא"ש והטור שכתבו שצריך להודיעו ור"ל שצריך להודיעו שיבא ויקח פירותיו מהשוק ולא פליגי כלל וזה ברור בעיני (ויש ליישב בדוחק דברי מור"ם ולומר שדעת מור"ם הוא דסתם וכ' וי"א על דברי המחבר שדקדק בדברי הרמב"ם והמחבר בלשונם דכתבו ז"ל וישכירו ממקצת דמיהם מקום משום השבת אבידה משמע מלשון זה דנקט שכירות מקום ודאי מיירי שכבר הוציאו ואחר כך הודיעו להבית דין שישכרו מקום להצניע אותן משום השבת אבידה דאם לא כן הל"ל שישכרו פועלים שיוציאו אותם למקום אחר ועל זה פליגי הי"א וס"ל דצריך להודיע תחלה קודם הוצאתו ומשום הכי דקדק רמ"א בלשונו וכתב תחלה) ודו"ק: