סמ"ע על חושן משפט רלא

►| סמ"ע • על שולחן ערוך חושן משפט רלא |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

או אפילו לעכו"ם:    אע"ג דלענין אונאה כ' הטור והמחבר בסי' רכ"ו דאינו עובר עליה בעכו"ם שאני אונאה דכתיב ביה עמיתך וגם לית ביה משום גזל כיון דראה מה שקנה מה שאין כן מדה דעל הימנותו סמך ליתן לו מדה שלימה ועפ"ר מ"ש עוד מזה בריש סימן זה ובסעיף כ"ד:

סעיף ד

ושמינית הרובע:    כ"כ גם כן בטור ועד"ר מ"ש דרשב"ם דחה גירסא זו:

שלא תתחלף ברובע הסאה:    דברביעית טעו אינשי אבל בתלתא לא טעו במדות ומ"ה לא חיישינן דתתחלף רובע הסאה שהוא קב ומחצה עם הקב:

ושלישית ורביעית ההין:    אע"ג דברביעית טעו אינשי כיון דבמקדש היו המדות הללו מיחו חז"ל גם במדינה ובמקדש לא חששו משום דכהנים זריזין הן ולא טעו כן הוא בגמרא וברמב"ם:

סעיף ה

אין עושין המחק:    פי' במקום שאין גודשין המדות אלא ממלאין המדה ומוחקין אותה ע"ג וקאמר דלא יעשה העץ שמוחקין בו מדבר קל שאז עובר מע"ג דבר הנמדד ואינו מוחק יפה ורע למוכר ואם הוא נעשה מדבר כבד ביותר אז נכנס בעומק וימחוק ביותר ואז רע ללוקח לכך עושין אותו ממין דבר אמצעי:

מצד א' עב כו':    מפני שהעב אינו נכנס כ"כ בתבואה ועובר מע"ג ורע למוכר והקצר נכנס ביותר ורע לנוקח וחיישינן שבצד העב יבא למחוק כשיבא לקנות ובצד הקצר כשיבא למכור וכ"כ בטור בהדיא:

ולא ימחוק מעט מעט כו':    דהעושה כן הוא מוחק הכל בכח ונכנס בעומק התבוא' ורע ללוקח וההיפך כשמוחק בבת אחת:

סעיף ו

וצריך להשהותה כו':    פי' כשמערה המדה מכליו אל כלי הלוקח אז אחר שיצא דבר הלח מהמדה בקינוח ישהנ' הפוכ' עוד ע"ג כלי דהלוקח עד שיטיפו ממנה ג' טיפי:

אבל חנוני כו':    דחנוני הוא מוכר תדיר ואין לו פנאי לשהות:

סעיף ז

שמודד בהם דבר לח:    דדבר לח הוא נדבק במדות משום הכי צריך לקנחו פ"א כל ל' יום לאפוקי מהרמ"ה שכתב דגם בדבר יבש צריך לקנח מדות שהן עמוקים והאבק נדבק בהם משא"כ בכף המשקולות דהכל מודים בדבר יבש:

די לו שיקנח א' לי"ב חדש כו':    כ"כ גם כן בטור ועיין דריש' שכתבתי טעם למה לא פסקינן כרשב"ג השנוי במשנתינו.

שאינו צריך להטיף כו':    כמ"ש הטור והמחבר בסעיף שלפני זה:

סעיף ח

למוד בדקה כו':    פי' דקה כגון לוג וגסה כגון קב וכשמודד בדקה יהיה להלוקח עודף מעט לכל לוג דאי אפשר לצמצם משא"כ כשימדוד לו בקב דלא יהיה לו אלא עודף אחד לששה לוגין דרע ללוקח ובהיפך הוא רע להמוכר ועפ"ר שכתבתי שכן פי' רשב"ם ושמלשון הטור לא משמע לי כן אלא גסה ודקה ר"ל בשניהן סאה או קב והיינו שאחד גדול יותר שתות מהשנייה דמותר להוסיף כדלקמן ואמר שמקום שנהגו למדוד סאה קטנ' לא ימדוד בהגדולה או איפכא אע"פ שרוצה לנכות לו או להוסיף לפי ערך ע"ש ודו"ק:

ג' מחוקות בשביל כו':    דכן השיעור דגודש היא תלתא מלבר מהמדה וה"ט נמי דאמר אחר זה דיתן בעד מדה מחוקה ב' דינרים כיון דהגודש הוא שיעור שליש וטעם האיסור לכל הני הוא משום דילפינן בגמרא מקרא דצריכין ליזהר בכל דבר שיכולין לבא על ידו לידי טעות ורמאות ואם במקום שנהגו לגדוש לא ימחוק הוא אף שלא יהיה הפסד בזה להלוקח שיתן לו ג' בעד ב' מ"מ חיישינן שהרואה יראה שמודד לו מחוק וסובר שמודדין בעיר הזאת במד' מחוקה ויקנה ע"י מדה מחוקה כשער הגדוש וכן איפכא יהיה טעות למוכר:

סעיף י

אין עושין משקולות כו':    ברמב"ם פ"ח דגניבה מפורש הטעם מפני שמיני מתכות מעלין חלודה ומחסרין ולפ"ז יש לזהר אפי' במשקל דדבר יבש ור"ת נתן הטעם משום דהלחות דבוק בהן ומתייבש עליהן ומכביד וזהו טעם דהי"א דס"ל דמשקולות בדבר יבש מותר לעשות בשל מתכות:

וכן נהגו:    אדלעיל קאי שנוהגין לעשות משקולות של דבר יבש ממיני מתכות ואח"כ מתחיל לענין בפני עצמו וכתב דלמשקולות של כסף וזהב צריך לעשות חיפוי עור (וכן מצאתי בהגהות של כתב שכתוב בהן ומשקלות בוי"ו לענין בפני עצמו) משא"כ למשקולות ששוקלין בהן בדיל ועופרת והדומה לו שאין באין לידי הפסד גדול אא"כ ישחקו הרבה וזה אינו שכיח מ"ה לא הקפידו וכ"כ התוס':

סעיף יא

המשקולות במלח:    הטור כתב הטעם שהמלח מקילו וימכור בו כ"כ ר"ת ורשב"ם ורמב"ם כתבו שהמלח מכביד ויקנה בו בדבר כזה נאמר ויראת מאלקיך:

סעיף יב

ששוקל דבר לח:    דדבר לח נדבק בשקל ובמאזנים מפני שהדבר לח מונח בכף מאזנים מ"ה הצריכוהו לכף מאזנים קינוח בכל פעם משא"כ המשקל שמונח בכף השנייה אין צריך קינוח אלא מפני דהמודד דבר לח נוגע בידו המלוכלכת:

סעיף יג

באויר ג"ט:    שלפי ריבוי המשקל צריך להיות ההכרע יותר גדולה מ"ה במוכר עששיות דהכרע ג"ט צריך להיות הריוח למטה מהכף ג"ט וגם למעלה מהקנה ג"ט ואז צריך בשעת ההכרע דיכול לירד כף אחת למטה ג"ט והשנייה תעלה למעלה ג"ט וההכרע של מוכרי צמר שאין המשקל כ"כ גדול ב' טפחי' וכן אינך לפי ערך משקלן ולפיהן יהי' ריוח למעל' ולמטה וכ"כ ר"ש ונ"י וכמ"ש בפרישה וע"ש וכמ"ש בסמוך בסי"ד שצריך להכריע טפח:

ואורך הקנ' י"ב טפחי':    טעם דשיעורים הללו דבפחו' אין מכריע המאזנים בשביל דבר מועט לפי כובד משאה:

סעיף יד

מקו' שנהגו להכריע כו':    גם בטור סידר זה אחר דין שיעור המאזני' הנ"ל ושם בפרישה כתבתי דלא קאי אכל המשקלו' הנ"ל כי משנה בפ"ע הוא ולא קאי אלא אחנוני שמוכר דבר מאכל וכיוצא בו ושם מפורש ג"כ דשיעור הכרע משקל החנוני הוא טפח ובע"ש כ' ז"ל צריך להכריע טפח שהוא מעט יותר ממה שדרך להכריע עכ"ל ולא ידעתי מאי קאמר ולמה כ' שהוא מעט יותר הלא יותר הרבה הוא גם במקום דאין מכריעין טפח שם שוקלין עין בעין אלא דנותנים הוספה וכמ"ש הטור והמחבר בסמוך ואי משום דא"א לצמצם אי משום הא כך לפעמים פוחת מעט כמו דלפעמים מוסיף מעט:

צריך להכריע טפח:    ☜ וכתב הרשב"ם ז"ל נ"ל דלפחות מליטרא לא בעינן הכרע טפח דנפיש מדאי הכרע טפח בדבר קל ב"י וד"מ סי' ט':

וצריך להוסיף כו':    פי' במקום ששוקלין עין בעין צריך להוסיף במקום הכרע שנותנין בשאר מקומות:

וח' מד' מאות ביבש:    דבדבר לח נדבקו ונשאר מדבר הנמכר במדת המוכר מ"ה הצריכוהו להוסיף בו יות' וכל זה למדו רז"ל מדכתיב איפה שלימה וצדק יהי' לך מיתורא דצדק דרשו צדק משלך ותן לו יותר:

והכרע אחד לכולן:    עפ"ר שם כתבתי ל' ר"ש שכ' שאף שעולה לשיעור א' הכרעה טפח של כל המשקל ביחד והכרע דכל א' וא' שהרי לפי כובד המשאוי כשיכריע טפח צריך להיות העודף דבר גדול מ"מ כיון דא"א לצמצם יעלה יותר כשישקול י' פעמים לשוקל בפעם א' ע"ש שכתבתי דר"ל דבפע' אח' אפשר לצמצ' אותו פעם יותר מאשר יצמצם בי' פעמי' דא"א שיצמצם כל הי' פעמי':

ויתן רביע ליטרא עם הבשר:    בפרישה כתבתי ל' ר"ש דהיינו דוקא במקום שאין מכריעין דבמקו' שמכריעין לא יעשה כן דיהי' בזה הפסד להמוכר דיצטרך ליתן לו הכרע גם לרביע העודף על משקל ליטר' שהניח בכף מאזני' חנם כי אף שהניח רביע ליטרא לצד הבשר הלא ההכרע כולו הוא מהבשר ולא מאותו רביע משקל נמצא דהבשר יכריע כל משקל הליטרא שהניח בכף מאזנים:

שמא יפיל:    פי' המוכר יפילו בערמה וטעם זה הוא מל' הרמב"ם שם בפ"ח דגניבה ע"ש:

סעיף טו

לא יוסיפו יותר על שתות:    דעד שתות מנינו שהוסיפו שהסלע דאורייתא היה מתחלה עשרים גרה ולבסוף עשוהו כ"ד דהיינו שתות מלבר ויותר לא יוסיפו משום פסידא דמוכרים הבאים ממקומות אחרים דשמא לא ידעו שהגדילו המדות וימכרו התבואות במדות הגדולות בדמי מדה קטנה אבל עד שתות לא חשו משום כיון שמצינו שהוסיפו שתות בסלע כנ"ל ועוד דעד שתות לא יבואו המוכרים הבאי' ממקומו' אחרי' לידי הפסד קרן אלא להפסד ריוח שעד שתות משתכרין בדברים של אוכל נפש כמ"ש הטור והמחבר בסמוך ס"ך ולא יותר ואע"ג דזבין וזבין תגרי איקרי מ"מ כיון דרוב פעמים תוודע למוכר שהוסיפו המדות ואף אם לפעמים לא נודע להן כיון דעכ"פ לא הי' לו הפסד קרן לא חשו חז"ל והא דלא קאמר גם כן הדין דאם ירצו לפחות שיעור המדות אפשר משום דבפחת אין בו הפסד למוכר והלוקחין הן על רוב בני העיר והן הן הפוחתין ויודעין בזה ולית בהו פסידא מ"ה פוחתין כמו שירצו:

שאם היה הקב משל חמש כו':    כצ"ל וכן הוא בטור סכ"ב וברמב"ם פ"ח דגניבה כתוב מכיל חמש וג"כ א"ש:

סעיף טז

בכתבי הגמטריא כו':    כן הוא לשון רמב"ם שם רפ"ח דגניבה וכ' המ"מ לפרשו ז"ל כתבי הגימטרי' הוא חכמת השיעור והתשבור' ועליו אמרו שהחשבון תקופות וגימטריאות הן הן פרפראות לחכמה ור"ל הן פרפראות לחכמת התכונה הקרוי חכמה ובינה עכ"ל:

כאלו היא מלאה כרכום:    כלו' יחשבנו בעינו כדבר חשוב והוא מימרא בפרק המקבל ע"ש:

סעיף יז

ד' אמות הסמוכין לחריץ מזלזלין:    כן הוא ל' הגמ' פ' המקבל (דף ק"ז ע"ב) אמר רב יודא ד' אמות דאניגרא זלזל בהו דאנהר' לא תמשחנו כלל וז"ל רש"י ד' אמות דאניגרא אמת המים שהמשכוהו מן הנהר הגדול אל השדות על פני הבקעה כו' ומניחין בעלי כל שדה ושדה מלזרוע את אגפיה רוחב ד' אמות שלא תתקלקל שפתה ומודדין אות' כולה ביחד ומציינין אותו שלא יחרושו מן הסי' ולחוץ לא תמשחנו כלל אלא באומד הדעת יניחנו כדי שיהא ניכרים לעינים שהן שלימות ורחבות עכ"ל:

סעיף יח

לא ימדוד לא' בימות החמה:    שאז החבל מתייבש ומתקצר:

סעיף יט

לשוב בתשובה הגונה:    פי' משום דא"א להשיבו לבעלים כיון דלא יכול לידע למי מדד וכמה פעמים מדד להן ואף דיש לו תשובה קצת במאי דיכול לעשות בו צרכי רבים וכמו שאמרו בגזלני' ובמלוי ברבית דאינן יודעין ממי גזלו וממי לקחו ריבית מ"מ אין זה תשוב' הגונ' משא"כ בשאר עבירות אפי' גדולו' כעריות ועכו"ם דהן חטאים בינו ובין המקום ית"ש יש להן תשובה בחרטה ובוידוי ובסיגופים:

ככופר ביציאת מצרים:    מפני דכל המעוות במדות הוא מסתיר דרכו שלא יביטו בו בני אדם ומהקב"ה אינו מתיירא בסברו שאין השגח' מהש"י על מעשה בני אדם וכל הכופר בהשגחה כופר ביציאת מצרים ששם נתברר גודל השגחה שנגלה עלינו הש"י בכל אותות ומופתים שעשה למצרים ועפ"ר מ"ש עוד מזה בביאור דברי הטור:

סעיף כ

בדברים שיש בהן חיי נפש כו':    עפ"ר ודרישה שם כתבתי והוכחתי דדין זה נחלק לג' עניני' להרמב"ם ובעל הטור והוא דבעיקר אוכל נפש הדומ' ליינות ושמני' וסלתות יכול להשתכר עד שתות ולא יותר ובדברים שאין בהן אוכל נפש כלל כגון הקושט והלבונה יכול להשתכר כל מה שירצה אפי' כפלי כפלים מהקרן ובדבר שיש בו ממכשירי אוכל נפש כגון כמון ותבלין והדומה להן מותר להרויחן עד הכפל ולא יותר וזהו דלא כמ"ש הב"י ע"ש:

טרחו וכל יציאותיו כו':    פי' וכל זה נחשב לקרן ושתות מהכל מותר לו להרויח נוסף על הקרן והוא טפי מאלו לא הרויח אלא שתות מהקרן וגם נראה דדוקא בזה דמוכר מעט מעט צריך ליתן לו שכר טרחו נוסף על הריוח משא"כ בשאר סוחרים וכמ"ש הטור והמחבר בסי' רכ"ז בס"ס כ"ח בהמשא ומתן באמונה ועפ"ר:

לא מחייב האי לחודיה כו':    פי' כיון דאין שם ב"ד למחות ושאר מוכרים אינן שמין על לב ועוברים על מה שאמרו חז"ל שלא ישתכרו יותר משתות אף זה הירא את דבר ה' אין צריך ליזהר בזה והטור מסיים בטעמו וכ' ז"ל דכי שלמי פירי דידיה מזבני אחריני ביוקר ואפסידוהו לו לחודיה בידים לא מפסדינן עכ"ל ואין צריכין לפרש דמיירי דשאר המוכרי' הן עכו"ם וע"ל ס"ס קנ"ו דכתב הטור והמחבר [הטור והרב] דומה לזה בהקדמת מכירת סחורות ת"ח ע"ש:

סעיף כב

אלא התגר הראשון כו':    עד "בקרן פירוש "בקרן שלו והיינו כאשר קנאן מלוקח ראשון ודוקא בבצים שאין שכיחי למכור אלא איש אחד מחזיר וקונה מהרבה בעלי בתים א' א' ומוכרן ונמצא דנתיקר השער אבל בשאר ענינים מותר דאם ימכור זה ביוקר ימצאו אחרי' שימכרו בזול כ"כ רשב"ם ס"פ הספינה (ריש דף צ"א):

ויש מי שאומר שמותר להשתכר כו':    ל' הברייתא הוא אין משתכרין פעמים בביצים ואיכא בה תרי לישני בגמרא א' מפרש תגר לתגר וא' מפרש עד הכפל:

בביצים עד הכפל:    ברשב"ם כתוב שם ב' טעמים חדא שאין בהן כ"כ חיי נפש (וכ"כ הטור והמ"מ ודלא כב"י) ועוד דיש בו טורח מרובה וריוח מעט לעני המחזיר בעיירות לקנות ביצים עכ"ל:

סעיף כד

אין אוצרין כו' עד שרובו ישראל:    כ"כ ג"כ הטור והרא"ש ומדלא כתבו ג"כ בדין הנ"ל דאסור לעשות סחורה בדברים שיש בהם חיי נפש דהל"ל דה"ה בח"ל במקום שיש רוב ישראל משמע דס"ל דאפי' בכה"ג מותר בח"ל כיון דנתנו שיעור דאסור להשתכר יותר משתות מותר אפי' לסחור בו והשתא א"ש דהשמיטו הרא"ש והטור להאי ברייתא ולא כתבו להאי דינא כלל וכן מוכח נמי מדכתבו ואין משתכרין ב"פ בביצים כו' משמע הא בשאר דברים מותר וכמ"ש בשם רשב"ם וצ"ע.

סעיף כה

ה"ז כמלוה בריבית:    פי' ועובר על וחי אחיך עמך:

סעיף כו

אין מוציאין פירות כו':    גם דין זה לא כתבו הרא"ש והטור דס"ל דבא"י דוקא אסרוהו משום ישוב א"י ולא בח"ל אפי' במקום שרוב ישראל א"נ משום דבמדינות הללו בעו"ה אין מצוי רוב ישראל וה"ל כדבר שאינו נהוג מ"ה לא כתבוהו:

סעיף כח

או של כל בני העיר כו':    כן כתב הטור וגם המרדכי פ"ק דב"ב אבל ר"מ אלשק"ר בתשובה סימן מ"ט כתב בשם רמב"ם והרמב"ן. דדוקא אבני אומניות קאי ע"ש: