סמ"ע על חושן משפט סג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]שטר זה: כן הוא ל' הרמב"ם סוף הל' עדות ול"ד קאמר ז"ה אלא שטר כזה והיינו שביקש מהם שיכתבו ויחתמו להן שטר על ראובן איך שחייב לו מנה ובשטר זה שמוציא עתה ג"כ כ"כ איך שחייב לו ראובן מנה ואמרינן זה ודאי זיוף הוא:
אע"פ שנתקיים השטר בחותמיו: פי' אנשים דעלמא באו והעידו איך שמכירים חתימתן של אלו החתומים דאמרי' דזה טרח וזייף:
אין גובים בו: דוקא בו קאמר דהיינו שטר שעל לוה זה וסך זה שאמרו העדים שביקש מהן לעשות בו זיוף אבל שאר שטרות שבידו לא מחזקי' בפסול וגובים בהן (וע' בסמוך ס"ב בדברי מור"ם) וכ"כ הרא"ש והטור בהדיא ומטעם שאמרי' האי גברא לאו זייפן הוא אלא מלוה ע"פ יש לו על ראובן זה וירא לנפשו שיכפור בו מ"ה בקש לעשותו מלוה בשטר ועפ"ר:
לעולם: נראה דכ' לעולם ללמדינו דאפי' תפס אח"כ מעצמו מהלוה הנזכר בשטר חוזרים ומוציאים מידו וכמ"ש בפרישה ע"ש ומיהו ג"כ לא קרעינן ליה דילמא יברר שאינו זיוף וכדמסיק:
שראו ההלוא': פי' ואפי' אינן יודעים שאותו הלואה היתה מלוה בשטר ויכול להיות שמלוה ע"פ היתה אותו הלואה וגם אין עידי השטר ראו השטר עתה שיעידו על חתימתן מ"מ מאחר שאחרים מכירים חתימת העדים החתומים מצטרפים זה לזה וגובין בשטר זה:
או אחרים מעידי' עליה' שראו כו': דוקא שראו שחתמו שטר זה קאמר אבל לא סגי במ"ש שמכירי' חתימת החתומים וכמ"ש לפני זה דאע"פ שנתקיים השטר אין גובין בו:
ואם עידי השטר מעידי' שזו היא חתימתן כו': בפריש' הוכחתי דהיינו אפי' אינן זוכרים שחתמו זה השטר אלא אומרים מכירים אנו שזו היא חתימתנו גובין בו דקיומן של העדים עצמן הוא עדיף מקיום אנשים דעלמא דאיכא למימר בהו דטעו והמחבר נקט הני תלתא בבא בלא זו אף זו וק"ל והשתא א"ש מה שמסיק מור"ם וכ' ע"ז דיש חולקים וס"ל דהכרת חתימתן ל"מ ור"ל דבכה"ג דהעדים אינן זוכרים שחתמו שטר זה אלא מכירים חתימתן ל"מ אבל בשני בבות הראשונו' דהיינו שראו ההלוא' או שאחרים מעידים שראו שחתמו ליכא מאן דפליג וגם אם עידי השטר מעידים ואומרים זהו חתימת ידינו ואנו זוכרים שחתמנו זה השטר אין סברא לו' שיהא גרע מאלו העידו אחרים שראו שחתמו השטר וק"ל וע"ל ס"ס ל"א דכתב המחבר ג"כ דין זה ולא כ' שם מור"ם דעת החולקי' וסמך אמ"ש כאן שהוא מקור הדין וכ' הטור שני הדיעות ועד"מ והגהותיו שם כ' דעת הרמב"ם דס"ל דכל עידי השטר הבאים לקיים צריכים לזכור ההלואה וכמ"ש בס"ס מ"ו מ"מ כשאמרו שזו היא חתימתן והלכו להן אמרי' מסתמא זוכרים ג"כ ההלוא':
סעיף ב
[עריכה]לא משהי' לי' בידי': ז"ל הטור מיהו לא משהינן לי' בידיה דלמא מיית לוה ואזיל ומפיק ביה מיתמי בב"ד אחרינא דלא אתברר גבייהו דמהדר אזיופ' אלא מוקמינן ליה ביד שליש עד דאתברר מילתא בסהדי ועפ"ר שם כתבתי דדוק' בזה דיש ריעותא לפנינו דמהדר אזיופ' יל"מ ביה תפיס' וכמ"ש לעיל מ"ה חששו שיגבו בב"ד אחר משא"כ לעיל בסי' נ"ח בדין סטראי ובסי' מ"ו בדין אם באו שנים ואמרו שהעדים פסולים היו דאף דאמרי' גם שם דלא מגבינן ביה ולא קרעינן אותו מ"מ מניחים אותו בידו דכיון דמהני בהו תפיסה כמבואר שם מ"ה לא חששו אף אם יגבה בו בב"ד אחר דמה לי תפיס' ומה לי גבייה בב"ד אחר וק"ל:
כל שטרותיו של זה שבקש לזייף איתרעו: האי תיבת שבקש קאי אדסמיך ליה אתיבה של זה ולא קאי אכל שטרותיו דהא מיירי דלא בקש מהן לזייף אלא שטר אח' אלא משום דלא ידעינן שם הלוה והסך קאמר דכל שטרותיו הם בספק והמע"ה ולפ"ז אם יש לו על לוה א' ב' שטרות מסתבר לומר שיגבה הא' וכמ"ש הטור והמחבר לעיל סימן ל"א בדין ב' כיתי עדים המכחישין זא"ז אלא שא"כ ה"ל להפוסקים לפרש זה גם בהטור מוכח דס"ל דאף אם יש לו ב' שטרות על אחד דאין גובין שום א' מהן כמ"ש בדרישה וכתבתי שם טעמא דבכה"ג דא"ל לזייף שטר סתם יש לחוש לכל שטר ושטר ושכן משמע מדברי הרא"ש ועד"ר מ"ש בפי' דברי הרא"ש: