סמ"ג עשה קה
כתוב בפ׳ כי תצא והי׳ אם בין הכות הרשע והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר ארבעים יכנו וגו׳. ועיקר פירוש מצוה זו במס׳ מכות ושם מפרש [בדף כ״ב] כיצד מלקין אותו.
כופין ידיו לעמוד אילך ואילך, וחזן הכנסת אוחז בבגדיו. אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו, עד שמגלה את לבו שאין מכהו על כסותו משום שנאמר [בספרי פרשה תצא] והכהו ולא לכסותו. ועוד דרשינן [שם] מכאן שאין מלקין שנים כאחד, שנאמר והכהו ולא לשנים. והאבן נתונה מאחריו שהחזן המכה עומד עליה ורצועה של עגל בידו כפולה אחת לשנים ושנים לארבעה ושתי רצועות של חמור עולות ויורדות בה רוחב הרצועה טפח וארכה כדי שתהא מגעת לפי כריסו והיד של רצועה שאוחז בה ארכה טפח.
האיש המכה צריך להיות יתר בדיעה וחסר בכח כדתניא בגמרא [בדף כ״ג]. [שם] ומגביה הרצועה בשתי ידיו ומכה בידו אחת בכל כחו. [בדף כ״ב וכ״ג] ומלקהו שליש מלפניו על בין דדיו וב׳ שלישים מאחריו, שנאמר לפניו כדי רשעתו ולאחריו ב׳, שליש על כתף זה ושליש על כתף זה. [שם] המוכה אינו עומד ואינו יושב אלא מוטה, שנאמר והפילו השופט והכהו לפניו. [שם] וגדול שבדיינין קורא כל זמן שהוא לוקה אם לא תשמור לעשות וגו׳ והפלה ה׳ את מכותך, ומתכוון שיגמור הפסוק עם המלקות. ואם לא צמצם, חוזר לתחלת המקרא וחוזר וקורא עד שתגמור ההכאה. הגדול קורא, והשני מונה, והשלישי אומר "הכהו". כל זמן שהחזן מכה, על פיו הוא מכה, ואפילו מת תחת ידו – פטור. [בדף כ״ב]
כמה מלקין אותו? ארבעים חסר אחת שנאמר במספר ארבעים במניין שהוא סוכם ארבעים רבי יהודא אומר ארבעים שלמות ומכת הארבעים בין כתיפיו שנאמר מה המכות האלה בין ידיך ואומר בגמרא מאי טעמא דרבנן אי כתיב ארבעים במספר הייתי אומר ארבעים כולן השתא דכתיב במספר ארבעים ונקוד שבא תחת בי״ת במספר לעשותו דבוק לומר לך מניין שהוא סוכם את ארבעים. אמר רבא [שם] כמה טפשאי הני גברי דקיימי מקמי ס״ת ולא קיימי מקמי גברא רבה דאילו בס״ת כתיב ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרי חדא. [שם] לא יוסיף אמרה תורה אבל יש לו לפחות שהרי אדם חלש ביותר מי שיכהו שלשים או עשרים ימות לכך הרשות ביד חכמים לפחות כפי כחו ואומדין אותו במכות הראויות להשתלש. [שם] אמדוהו שהי׳ יכול לקבל עשרים אין אומרין ילקה עשרים ואחת כדי שיהו ראוי להשתלש אלא ילקה שמנה עשר, [שם ובדף כ״ב] מי שאמדוהו וכשהתחיל ללקות נתקלקל בין בריעי בין במימי רגלים מכח ההכאה אין מכין אותו יותר שנ׳ ונקלה אחיך לעיניך כיון שנקלה פטור. [שם]
כל מי שחטא ולקה חוזר לכשרותו שנאמר ונקלה אחיך כיון שלקה אחיך הוא וכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן. הולך רכיל ונוקם ונוטר ונושא שמע שוא וכיוצא בהן אין לוקין עליהם כדאמרינן במס׳ תמורה [דף ג׳] שכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם ושם מפרש הטעם, [בפרק הלוקין דף י״ג] וכן כל לאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין כגון לא תנאף ל״ת מלאכה ביום השבת אין לוקין עליו, [בפרק אלו נערות דף ל״ב] וכן כל לאו הניתן לתשלומין כגון לא תגזול לא תגנוב אין לוקין עליו [בפ׳ הלוקין דף י״ז] וכן כל לאו הניתק לעשה כגון לא תקח האם על הבנים לא תכלה פאת שדך אא״כ לא קיים העשה שבה [בפ״ד מיתות דף מ״ג] וכן כל לאו שבכללות כגון לא תאכלו על הדם שכולל עניינים הרבה אין לוקין עליו ושאר לאוין שבתורה לוקין עליהם.
שנינו בפ׳ כל הנשרפין [דף פ״א] מי שלקה בבית דין על איסור כרת ולקה פעם שנייה על אותו כרת עצמו אם עבר בו פעם שלישית אין מלקין אותו אלא מכניסין אותו לכיפה והוא מקום צר כפי קומתו ואינו יכול לשכב בו ונותנין לו לחם צר ומים לחץ עד שיצרו מעיו ויחלה ואחר כך מאכילין אותו שעורים עד שכריסו נבקעת. עוד שנינו שם [בדף פ״א] ההורג נפשות שלא בהתראה מכניסין אותו לכיפה. [שם] הגונב כלי שרת והמקלל בקוסם והבועל ארמאית קנאין פוגעין בו. [שם] כהן ששימש בטומאה לא היו אחיו הכהנים מביאין אותו לב״ד אלא פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ופוצעין את מוחו בגוזרין [מהמיימוני פ׳ י״ח דהלכות סנהדרין וכן מזה בירושלמי בפרק נגמר הדין גבי עכן]
גזירת הכתוב הוא שאין בית דין ממיתין ומלקין אלא על פי שנים עדים אבל לא בהודאת פיו שמא משקר מפני שהוא מחכה למות וזה שהרג יהושע לעכן ודוד לגר העמלקי בהודאת פיהם הוראת שעה הייתה או בדין המלכות היה. [בסנהדרין דף י׳] מלקות האמורות בתורה במקום מיתה הוא לפיכך אינו אלא בג׳ מומחין אבל מלקות שדנין דייני חוצה לארץ אינן אלא מכת מרדות, [פשוט ומבואר הוא דאיתקוש חייבי מלקיות לחייבי מיתות בפ׳ אחד דיני ממונות דף ל״ג ובפ״ק דמכות דף ה׳ ובכמה דוכתי] אין אדם לוקה אלא בעדים ובהתראה ובודקים את העדים בדרישה וחקירה כדרך שעושין בדיני נפשות, [בפרק הלוקין דף ט״ז] עבר על לאו שניתק לעשה והתרו בו ואמרו לא תעשה דבר זה שאם תעשה ולא תקיים עשה שבו תלקה הר״ז לוקה אם לא קיים העשה שאע״פ שהתראת ספק היא שאם יקיים העשה יפטר התראת ספק התראה הוא, [בדף י״ג] עבר עבירה אחת שיש בה מיתת בית דין ומלקות כאחד כגון ששחט אותו ואת בנו לע״ז והתרו בו למיתה סוקלין אותו ואינו לוקה דקם ליה בדרבה מיניה ואם התרו בו למלקות בלבד לוקה.