סידורו של שבת/שורש הראשון/ענף ג
ענף ג
[עריכה]ידבר מענין התוספת השבת המכונה בפי חכמי אמת בשם הכנת השבת לבאר מה ענין הכנה זו ומתוכו יתבאר כי אף שקדושת השבת בא מחסד אל שלא ע"י פעולתינו ואתערותינו מ"מ חילוק גדול והפרש רב יש בהשראת הק"ש על איש החכם וירא אלהים מאיש הבור והמוני העם וההבדל הוא מפאת המקבלים: ובו ז עלים
עלה א
[עריכה]ואולם אחר כל הנאמר למעלה מראש ועד הנה אשר זאת היא גודל תוקף קדושת השבת יתר על ימי השנה והחגים וזמני המועדי' שצוה ה' אלהינו אותנו שמאיר אור קדושתו ברוב חסדי אל בלי שום אתערותא דלתתא מה נכון וראוי היה שתחול קדושת השבת על כל ישראל בשוה מקטנים ועד גדולים באין הפרש הסכל מהמשכיל וכבער כחכם כעם ככהן ואפשר גם והיה כצדיק כרשע כיון שאינו משתנה לפי פעולתינו ומעשינו ומה זה שבעינינו ראינו גודל ההפרש וההבדל השתנות קדוש' שבת על איש החכם והצדיק שנראה בחוש אשר גודל אור הקדושה בוער בלבו כרשפי אש ומים רבים לא יכלו לכבות את האהבה התקועה בלבו ומשתוקק ומתלהב לעבודת ה' כל הלילה כל היום של שבת קודש אף גם להוסיף הרבה מחול על הקודש בכניסתו וביציאתו בתשוקת ודביקות ה' ובאהבתו שוגה ונראה לכל כי כמעט נכסף בכלות נפשו לאלהים מגודל הבערת אש האהבה הבוער בלבו ותיכף אחר הטבילה בע"ש ניכר התנוצצות קדושת שבת המאיר על פניו וזיו הדרת אורו מבהיק עד שיראים לגשת אליו כמחז"ל (ב"ר י"א) ברכו באור פניו של אדם אינו דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת כמות שהוא בשבת ומי יוכל לספר כמה העין רואה השתנותו מימי החול ממש כרחוק מזרח ממער' ויותר מזה ולא כן האנשים פחותי הערך ואיש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת אם שבת היום או יום רביעי לבריאו' עולם ובדרך הלצה אמרתי בדברי זמירות של שבת לנוח בו ולשמוח בתענוג אכול ושתו זה כל עדת ישראל יעשו אותו בזה ניכר הפרש שבת קדשינו מימות החול בכל עדת ישראל אף לקטני ופחותי הערך במה שהם מרבין לשמוח בו בתענוג אכול ושתו ולא כן ניכר אצלו קדושת השבת בשארי דברים להיות משתוקק בלבו לעבודת ה' יותר מבחול ולחפץ בו באהבה אור התורה וללמוד אז תורה הקדוש' כמאמר חז"ל במדרש אמרה תורה לפני הקב"ה רבש"ע כשיכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו אני מה תהא עלי אמר לה יש לי זוג שאני מזוג לך ושבת שמה שהם בטלים ממלאכתם ויכולין לעסוק בך ואיתא (בילקוט פ' ויקהל) רבותינו בעלי אגדה וכו' עד שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת וליכנס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תור' איסור והיתר וכו' ע"כ וכן הוא בפע"ח (שער הלימוד) וז"ל וכן דעה חכמה לנפשך הנאמר בקרא (משלי כ"ד) גימ' שבת שלא נתנה תורה לישראל אלא ללמוד תורה ע"ש וכן הוא (בזוה"ק ויקהל ר"ה ע"ב) וז"ל צלות' דשבת' דעמא קדישא וכו' אסור לאשתדל' אלא במילי תושבחין וצלותא ואוריית' ומאן דמשתדל במילין אחרנין ובמילין דעלמא דא איהו בר נש דקא מחלל שבתא לית ליה חולקא בעמא דישראל תרין מלאכין ממנן על דא ביומא דשבתא ואינון שויין ידיהן על רישיה ואמרו ווי לפלניא דלית לי' חולקא בקב"ה ועל דא בעי לאשתדלא בצלותין ובשירין ובתשבחין דמאריהון ולאשתדלא באורייתא ההוא יומא וכו' הרי מבואר בדבריה' השתנות יום השבת בעסק עבודת ה' מימי החול ואצל הכסיל הזה כאז כן עתה כאשר בימי החול אינו שם לבו לעבודת ה' כן גם בשבת אינו נותן על לבו שעכ"פ עתה עת התגלות קדושת שמו יתברך יוסיף אומץ בעבודתו לעבדו עבודה תמה עבודה מאהבה כראוי ליום קדוש כזה ואדרבה לאשר שהוא יום בטל ממלאכה עתה עת פנוי לו לשיח שיחה בטילה ולרבות בדברי הבאי בין יושבי קרנות ולא יהיה דיבורו של שבת כדיבורו של חול כי קול כסיל עתה ברוב דברים יותר מבחול וידוע אשר דברים בטלים אף בחול אסור כדאיתא [ביומא י"ט ע"ב] אמר רבה השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם בם ולא בדברים אחרים רבי אחא בר יעקב אמר עובר בלאו וכו' וכבר הזהיר על זה הקדוש הרמב"ם זלה"ה (בהלכות דיעות פ"ב הלכה ד') ומכל שכן ביום שבת קדשינו כמבואר (בזוהר הקדוש הנזכר):
ועל מה עשה ה' ככה להרבות לזה ולהמעיט לזה אם השפעת אור הקדושה נעשה בו בלי אתערותא מתחתונים מהראוי להיו' יד הכל שוין בה ואבאר לך אמיתיות הי"ת בענין זה והצור תמים פעלו אל אמונה וברוך הוא שאין לפניו משוא פנים ומאתו לא ימנע השפעת אורו על כל ישראל בשוה והחילוק הוא מפאת המקבלים כאשר נבאר:
ב
[עריכה]כי הנה לא נעלם מעין המשכיל מאמר רז"ל (יומא ל"ט ע"א) על פסוק והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו מעט מלמטה והקב"ה מקדש אותו הרבה מלמעלה ולכאורה יפלא מה שנצרכו חז"ל בזה לסימן שאדם הוא למטה והקב"ה הוא למעלה ומי הוא אשר לא ידע את זאת ועינינו תראנה אכן הנראה בכוונת דבריהם הוא שאדם צריך לקדש עצמו תחילה מלמטה פי' מדברים שלמטה דהיינו מדברים שאדם דומה בהם לבהמה היורדת היא למטה והוא אכילה ושתיה ושארי תאות התלוין בלב שלבו של האדם מחמדתן והתאוה הוא שורש הרע ומכ"ש אם ח"ו נכשל בעבירה אפילו בעבירות הקטנו' שאז שורה עליו חלק הס"א והרע כמאמר רז"ל (ע"ז ה' ע"א) כל העובר עבירה אחת מלפפתו ומוליכתו וכו' רבי אליעזר אמר קשורה בו ככלב ע"כ ובכל מקום שיש ניצוץ שורש מהרע הקב"ה עוצם עיניו מראות ברע והקדושה בורח מאדם הלזה ואינו יכול לדור במקום הטומאה כידוע מספרי חכמי אמת שבהיות הגוף מלוכלך בכתמי עונותיו לא תוכל השכינה לשרות בו כי אין מקום לישב עליו וכל העון הוא קץ מכאוב מליש עליו וע"כ צריך לקדש עצמו מדברים אלו שלמטה שהוא תאות והנאת הגופנית על דרך קדש עצמך במותר לך המבואר בדברי חז"ל (יבמות כ"א) ואנחנו נבאר בפירושי אי"ה (בשורש החמישי) שלא מבעיא שיפרוש מצ"ט שערי היתר כדי שלא יבוא לידי איסור אלא אף בשעה שעוסק באכילה ושתיה ושאר צרכי גופו ההכרחיות והמותר לו בהיתר גמור שלא יהיה לבו נוקפו על שום חשש ספק איסור אעפ"כ יעשה אותן על טהרת הקודש להיות לאדם מותר בהן על הבהמה ולא יעשה אותן למלאות תאותו והנאתו כי אם על דרך שיהיו נטפלין למצות ה' כאשר יבואר שם באורך כמה דרכים בזה ובזאת יזמן את עצמו להיות מן הראוי לקבל ואז הקב"ה מקדש אותו מלמעלה דהיינו מדברים של מעלה שהוא אור קדושתו ית' בקדושת אורות הפנימים ואורות המקיפים הבאה עליו מלמעלה ובאופן אחר אין מקום לחול הקדושה עליו:
והט למשל אזנך למלך בשר ודם שהיה דעתו לבוא אל עיר אחת ממדינת מלכותו והקדים לפניו שנים או שלשה ימים ציר מיוחד להכין לו בית דירה מקום כבודו שיהיו ראוי למשכן המלך וכן עשה ובחר לו אצל א' דירה נאה שיהיה מוכן ומזומן למבוא המלך וכשהבע"ב חכם ועיניו בראשו אומר בתחילה אכין את עצמי ברוב נקיות הבית דירה שיהיה נקי וטהור ומזוכך ומיפה ומהדר את הדירה בכל מיני יופי ומריחו בריחות טובים ומבושמים בכדי שתנוח דעת המלך בתחילת ביאתו לדירה נאה המרחבת דעתו כראוי לכבוד המלך ואין משים על לבו גודל הטובה שיוכל להגיע לו מביאת המלך לביתו שיוכל להרויח ממון ע"י מכירת מאכלים ומשקים או עבור שהוא יהיה מקורב אל המלך יותר משאר אנשים ובמנחה יחלו אותו עשירי עם להכניסם אל פני המלך על פי גדול וחשוב בעיניו כבוד המלך וכל עשיותיו בימי' המועטין האלה שנקצב לביאתו להרבות הידור ויופי וטהרה וזיכוך בהדירה הנברר למשכן כבודו ועל הדברים הצריכים לסעודת המלך ושאר צרכיו אמר בלבו כלום חסר מבית המלך וביד המלך מצוי לקנות ולאסוף כל הדברים ברגע קטן ולכך כבוא המלך והרצים אשר לפניו באין משגיחין על המקומות וחדרי משכיות ביתו מקום מושבות המלך והנה הכל יפה אז הוטב בעיניהם הדבר אשר עשה מאשר היה בידו לעשות ומביאין את המלך ביתה של זה ואז עבדי המלך ומשרתיו מכינים ומביאים לו כל דבר הנצרך כיד המלך והמלך החכם כראותו ויבין את כל אלה מה שפעל ועשה זה לכבודו. אמר הנה האיש הלזה החריד אלינו את כל החרדה הזאת ונתן כל כחו ודעתו ע"ז ליפות ולהדר מקום שאוכל לשכון בתוכו מהראוי להיות קרוא עם המלך ויקרא לו ומראה לו פנים שוחקות וקריבת הדעת וממילא כל טוב אדוניו בידו ואין מחסור לו והכל טוב לו אכן א"כ דעת בעה"ב להיות כבוד המלך עיקר בעיניו ותיכף שנבחר ביתו לאכסניא של מלך הקדים במחשבתו טובת עצמו ואמר בלבו עתה הגיע העת שאוכל להרויח ממון רב מאחר שיהיה אושפוזאי למלכא בהכנת צרכיו כי רבו ושאר הטובה שיוכל לבוא אליו ע"י מה שיעמוד המלך בביתו ובימים המועטים האלו עוסק הכל בצרכי המלך ממאכלים ומשקים כדי להרויח בהם ומתוך טרדת הכנת דברים אלו לא היה סיפוק בידו לעשות העיקר להסיר כל הלוכלוכין וטנופין מהבית וליפות ולהתנאות חדרי ביתו שיהא ראוי לכבוד משכן המלך ואף שלא סגי בלאו הכי שעושה מעט הכנה בביתו עבורו אך לא כראוי ונכון להתכבד ולהתייקר את מושב המלך והעמדת הכסא מלכות שיושב עליו המלך והכנה זו קטנה היא אף למשרתי ועבדי המלך הפרתמים כש"כ וכש"כ לכבוד המלך החכם בעצמו על כן בהגיע שלוחי המלך הבאים מקודם ורואים שכל חדרי משכיות ביתו אינו ראוי ומקובל לפני המלך והשרים אשר אתו גוערין אותו בנזיפה גדולה ולפעמים גם מעונשין ומכות וכדי בזיון וקצף על אשר נבזה בעיניו כבוד המלך ונתרשל מלהכין לו דירתו בנקיות וזיכוך וביופי ואין שומע לו מאת המלך אף שאומר שהכין למאוד צרכי המלך אם אין מקום לחנייתו ולמושבו על כסא והנמשל מובן מאליו כי החכם ומי שעיניו בראשו וירא וחרד לדבר ה' וכבוד שמים נחמד בעיניו אומר ודאי בעוד שגופו אינו זך ונקי ומכש"כ ח"ו כשהוא מטונף בתאות רעות והרהורי הלב הרעים אין מקום להשראת קדושתו עליו ותחילה מכין עצמו ומטהר ומזכך גופו מהליכלוך וזוהמת דברים של מטה ועושה לעצמו גדרים וסייגים בדרכי חסידות ופרישות וכונתו רק לשמים להתהדר ולהתפאר בכל מיני יופי והידור בכדי שיחול רוח ה' לפעמו ושיהא ראוי להשראת הקדושה ע"י מצותיו שיעשה הכל בטהרה ובקדושה וביראת ה' ואז בבוא אליו הקדושה כלום חסר מאתו ובכל עת ועונה מזומנים אצלו מלאכי ה' להרבות עליו קדושה על קדושה כרצון שמו הגדול ית' שרצונו לקדש את ישראל בקדושתו וכשרואה כל הטרחות ויגיעות שיגע אדם הזה ושיבר והכניע תאות וחמדת לבבו והכל כדי לזכך גופו מכל בחינת הס"א והרע כדי שיוכל לשכון בתוכו שכינת ה' אומר הנה כל מה שטרח האיש הזה לא טרח אלא בשבילי ורצונו לזכות שיהיה מרכבה אל השראת קדושתו בו וראוי זה שישתמש בכבודי ומופיע ומשפיע עליו זיו אור קדושתו באורות הפנימים ואורות המקיפים והקדושה מקיף אותו מכל צד ומסתירו בסתר כנפיו ואז לא תאונה אליו רעה ונגע לא יקרב באהלו ומלאכיו יצוה לו לשמרו מכל רע והכל טוב לו:
ג
[עריכה]וזה והתקדשתם והייתם קדושים כי פי' והתקדשתם הוא לשון הזמנה כמו הרי את מקודשת לי פירוש מזומנת לי שתזמינו עצמיכם בבחי' זך ונקי אז והייתם קדושים שתתרבה עליכם קדושתו הראוי להיות שורה במקום טהור זך ונקי:
ד
[עריכה]ועבור כל הנזכר כתבו כל חכמי מדע שזה התוספות שבת שנצטוינו בו להוסיף בע"ש מחול על הקודש והוא מצות עשה דאורייתא ממש לפי שיטת הרי"ף והרא"ש והובא דבריהם לפסק הלכה (בש"ע א"ח סי' רס"א ס"ב) ונדבר לקמן קצת מזה הוא ענין השבת וסמכוהו אקרא והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו וכמו שמובא (בתחילת שורש הזה) בדברי הרב בעל המחבר שג"ע וכן הוא בסידור האר"י בכונת מנחה של ערב שבת ע"ש כי גודל קדושת השבת אף שגדלה מעלתו שהוא קדוש מעצמו בלי אתערותא דידן מ"מ צריך הכנה והזמנה שיהא בו מקום ראוי לחול עליו קדושת השבת בדרך ואנכי פניתי הבית שפי' חז"ל [ילקוט חיי שרה] מטנופת ע"ז והכל הולך לפי ערך ההכנה והזמנה שהכין עצמו בערב שבת ולזה כתוב בפע"ח שער הלימוד בכוונת יום שבת אשר הכון לקראת אלהיך ישראל ורמז בכל תיבה שבו מספר כבוד שבת כי הכון בנון פשוטה הוא שבע מאות ושלשים ואחד ועם האותיות הוא גי' כבוד שבת ע"ה וכן לקראת וכן אלהיך ע"ש לרמז על זה שלכבוד שבת צריך הכנה ולפי ערך ההכנה כך שורה בו קדושת השבת ומי שטרח בע"ש יאכל בשבת כי לפעמים יתיחס שם אכילה על ענין הנאת השביעה מזיו השכינה כמאמר הכ' ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו שפי' רז"ל (ברכות י"ז ועי' רש"י שם) כי על ידי מחזה שדי נהנו והרגישו הבריאות והשובע כאיש אכל ושתה ולזה מי שטרח ויגע בערב שבת להכין עצמו שיהיה מקום ראוי להשראת הקדושה כאשר נבאר למטה ענין הכנה זו הוא הוא שיאכל בשבת כלומר שהשבע נפשו ויזון עיניו מזיו השכינה המאיר ביום שבת ק' לכל באי עולם ומבקשת מקום מנוחה למצוא אדם שתוכל לנוח בו ולהאיר בגופו נשמתו ולהבינך בטוב ענין הכנה זו מה שנוכל לעשות בשעה קלה הזו הנתוסף מע"ש לשבת אקדים לך מה שכתב רב האלהי מוהרח"ו ז"ל (בפע"ח שער ערב שבת פ"א) וז"ל אחר שקר' הפרשה יקבל במורא ובושת פנים תוספת שבת שהם אותיות בשת כי ראוי להתבייש מקדושת שבת ע"כ הנה כלל במלת קצרות ענין רב והוא כי ענין הבושה הלז הוא שיבוש ממעשה החול שעבר עליו בביטול רצון הבורא ב"ה מעבירות הגדולות או הקטנות זדונות או שגגות והמרה את פי ה' לעשות גדולה או קטנה ואף אם ימצא עצמו על הדרך הנכון ויודע בנפשו כי לא עבר על רצון בוראו ממצות עשה דאורייתא או דרבנן ומכ"ש במצות לא תעשה אף עבירות שאדם דש בעקביו פשפש ולא מצא מ"מ הנה ישוב אל ה' ויתחרט על כל מחשבה ודיבור ומעשה שעבר עליו בכל ימי החול אשר לא לה' המה כי תדע שמחשבה קלה כמות שהוא אם אין בה כוונת מצוה לה' תיכף שורה עליו הס"א כשמה סטרא אחרא שהוא צד אחר שאינו לה' כי מיד שאינה לכוונת עבודת ה' הוא חלק הס"א ואין בעולם כי אם או מצוה או עבירה אם אינה מצוה נעשית עבירה בכל דבר ודבר שבעולם אין כי אם אחת מאלו השתי בחי' או צדיקי' ילכו בם או ח"ו פושעי' יכשלו בם ובזוכרו את כל זאת ומתבייש מאוד במה שנסע לו מרשות היחיד מלך עולמים ב"ה וב"ש הנכבד והנורא אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש וברח לו להכניע את עצמו ונפשו ורוחו תחת רשות הס"א וחלק הרע ונעשה ח"ו עבד ימשול בשרים ושרי' הולכים כעבדים על הארץ וידוע מאמר רז"ל (ברכות י"ב ע"ב) כל העושה דבר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עוונותיו והכל בתשובה שיהי' שב ומתחרט על זה באמת יתהפכו אצלו אותיות בשת הנזכרים לצירוף תשב להיות שב בכל לבבו ומחשבתו לשפוך לבו כמים לפני קונו בזכרון כל מעשה ימי החול אשר חלפו ועברו עליו ממחשבה ודיבור ומעשה אשר לא לה' המה ומכניע לבבו הערל ומשבר תאות וחמדת לבו ומקבל עליו להיות נדחה ממנו כל התאות ואהבת רעות שבעולם נגד אהבת וחמדת הבורא ב"ה וב"ש ואז ושב ורפא לו פי' שנתרפא מנגעו הרע חלק הס"א שהיה שורה עליו בעת חטאו ונרפא הנגע מן הצרוע ותיכף נשאר גופו זך ונקי להיות בו די בחי' הכנה והזמנה שיוכל אור קדושת השבת לשכון בו ע"ד ושכנתי בתוכם אף שחוב התשוב' הוא הכל לפי חומר העונש וכפי הפרש ארבעה חילוקי כפר' שהיה רבי ישמעאל דורש (יומא פ"ו ע"א) זה הכל הוא כדי לפייס להקב"ה אבל עכ"פ תיכף אחר שברון לבבו בתשוב' ובפרט שקדושת שבת מסייע לזה כאשר נבאר אי"ה (בשורש הששי) נעשה גופו זך ונקי להיות בו די בחי' הכנה והזמנה שיוכל אור קדושת השבת לשכון ברצון הבורא ב"ה שתיכף לנטילת מקום מהרע ברכ' וקדוש' מאתו יתברך ויאיר פניו אתנו סלה:
ה
[עריכה]וע"ד שאמר הקב"ה למשה אני אעביר כל טובי על פניך וגו' עד וחנותי אשר אחון וגו' שזה הוא רוב טוב וגודל חסד מאת בוראינו ית' ויתעלה שמיד כשרואה מקום מוכן וכשר שיהיה זכאי וראוי לקבלת ברכתו וקדושתו הטוב אז תיכף ומיד דרכו להשפיע רוב ברכה וקדושה ויותר ממה שהעגל רוצה וכו' וכשאין על האדם מסך שיהיה מבדיל בינו לבין קונו משורש הרע אשר בארנו למעל' שלא יצטרך להעצים עיניו מראות ברע שהוא המונע לקבל ברכת ה' תיכף בהעברת המונע הלז חסד אל גורם לזה שרוצה להשפיע ולהריק ברכתו על אדם הזה וזה הוא הטובה והגדולה מאת האל ב"ה וזה הוא אני אעביר כל טובי שזה היא כל טובי שוחנותי את אשר אחון שלמי שאוכל לחון אותו שאין בו מניעה מלקבל חנינה אני חן אותו וכן דרכי וחפצי ותמיד אני רודף אחר זה להשפיע לכל הראוי' לקבל וכמבואר (בזוה"ק בראשית נ"ח ע"א) וז"ל דהאי כד האי רוחא אתנגיד להאי עולם מתמן נפקי ברכאין וחיין לכלא לאתקיימ' השתא דחבו בני נשא אסתלק כלא וכו' בגין דלא יתרק האי רוחא להאי עולם מ"ט דלא לאסגאה נחש תותא דרגיה דיתתקף בי' ע"כ הרי שעיקר המניעה הוא עבור דלא לאסגאה נחש תתאה אבל אם ימצא מקום טהור ונקי מטומאת וזוהמת הנחש תיכף יאיר בו אור ה' כאשר יוכל שאת בנפשו. וכמו כן בכאן אם אדם זוכה באלו השעות שתים שמוסיפין מחול על הקודש כמ"ש בש"ע (מתקנת רמ"א שם) לזכך ולטהר נפשו וגופו לנקותו מכל מום רע ותאוות ומדות רעות התלויו' בלב והכל ע"י השב' ובתשוב' נכונה לפני המלך ה' הרוצה בתשובה: אז כשיגיע גודל זיו הדרת אור קדושת השבת המבהיק ומאיר ובא לכל העולמות יאיר על נפשו ושורש חלקו בעולמות עליונים מאור הזה ונעשה אצלו מבחינת תשב צירוף שבת ע"ש קבלתו מקדוש' שבת. וינעם לו נועם ה' עד אשר יחשק ויתלהב ויכסוף וידבק נפשו בעריבות נעימות ידודות אור שם ה' המשפיע זאת על עולמו. ויומתק לו חביבת ומתיק' ברכת ה' המברך את יום השבת כמאמר חז"ל (מ"ר בראשית פ' י"א) ברכ' ה' היא תעשיר זו ברכת שבת. ובכח אור הזה יברך ויהלל וישבח ויפאר למלך הכבוד ברוב עוז וחדוה בקדושה ובטהרת הלב אשרי מי שזוכה לזה אבל השוטים וחסירי הדעת אינן נותנים לבם להסיר מקודם תאוה ושורש הרע שבלבם וממילא לא נזכך גופם ונפשם שיהיה מקום ראוי למשכן ה'. אז בהאיר אור קדושת השבת בעולם בורח מנפשות אלו ולא אור נגה עליהם כי אין מקום לישב על הכסא מזוהמת לכלוכי עונותיו כי עונותיו ילכדנו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך עד שאין מקום מוצא להשראת הקדושה: ואם אשר לגודל אור הקדושה השופע מבורא כל עולמים ב"ה וב"ש. לא ימלט שיגיע גם אליהם מעט דמעט מדבקות אור המאיר בו. נדמה בזה לאדם שמקבל רפואות. ולא זיכך וניקה מקודם קיבת הגוף מטנפת הזוהמא והפסולת הנמצא בה. ובודאי הרפואה שהוא אוכל ושותה הוא לריק כי נתבטל ברוב הפסולת שבו ואין מועיל לו הרפואה הזאת. כן אותם האנשים אשר לא דרשו ולמדו היטב איך לעשות. המה מכניסים את הטוב ברע ועבירה שבתוכם מכבה את המצוה. וזבובי מות יביע שמן רוקח ומגרעות נתנו להקדושה שנופל לתוך הקליפ' ונתבטל וכדרך מאמר רז"ל רשעים מלאים חרטה ואעפ"כ אינם עושים הטוב כי תיכף בהגיע אליהם הארה של ניצוץ החרטה נתבטל תיכף בהמחשבת ותאות רעות והרהורי הלב שדעתו ולבבו ממולא מהם בלא יוכל לפעול פעולתו עבור ביטולו בהרע שבלבבו. ודוד המלך כוון ואמר על ענין זה מי האיש החפץ חיים וגו' עד סור מרע ועשה טוב. פי' שדווקא כסדר הזה יעשה להקדים עזיבת הרע להסיר תחלה מעליו בגדיו הצואים ואז וילבש אותך מחלצות: והבנת הכתוב שיהיה נדרש דווקא כך להעשות כסדר שנכתב בו ולא בהיפוך יובן ממה שנבאר אי"ה (בחלק השני דרוש ד') וכדברינו אלה כן שמעתי בשם מופת הדור איש אלקים קדוש המפורסים מוהר"ר ישעיהו זכרו לחיי עולם מ"מ דק"ק דינווץ שפי' כן דברי הגמרא (קידושין י"ג ע"א) כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהיה לו עסק עמהם. פי' מי שאינו יודע לגרש את הרע תחילה ולפטור את עצמו בגט כריתות לכרות ולהרחיק מאתו הרע שבלבו ואח"כ לקדש עצמו להכניס הקדושה אצלו לא יהא לו עסק עמהם כי מגרעות נתן להבית להכניס את הקדושה אל תוך הפסולת והרע. וע"כ צריך לגרש תחילה שורש הרע שבתוכו כדי לזכך את נפשו ולטהרו ואח"כ תוכל לשרות עליו הקדושה ואור החיים לחסות תחת צל כנפי השכינה. ובזה פרשתי מאמר חז"ל (פסיקתא הובא בילקוט תרי עשר רמז תקי"ו) על פסוק וישב ראובן אל הבור כו' רבי ברכיה אומר אמר לו אתה פתחת בתשובה תחילה חייך שבן בנך בא ופותח בתשובה תחלה שנאמר שובה ישראל וגו': והוא תמוה לענין כל רואיו א' שהתורה קדמה להושע ופתחה בתשובה ושבת עד ה' אלהיך ב' הלא ידוע שאדם הראשון וקין עשו תשובה קודם ראובן. אכן יתכן לדברינו כי הנה מה ששב ראובן אל הבור היה לעשות מצוה גדולה הצלת נפשות ולהחזיר בן החביב לאביו כמ"ש [מ"ר בראשית פ' פ"ר ובילקוט שם] וקודם לזה היה עוסק בשקו ובתעניתו ועשה תשובה על בלבול יצועי אביו כמ"ש שם במדרש וע"כ א"ל הקב"ה אתה פתחת בתשובה תחילה כלומר לעשות תשובה תחילה קודם עשיות המצות בדרך סור מרע ואח"כ ועשה טוב חייך שבן בנך כו'. שגם הוא כן הזהיר ואמר תחילה שובה ישראל וגו' ואח"כ וקח טוב שקודם קיחת הטוב צריך אתה לשוב תחלה כדי שיוכל הטוב לשרות בך ושלא יתבטל ברוב הפסולת. ע"כ עשה תשובה תחילה ותוכל אח"כ לקחת הטוב כמבואר למעלה:
ו
[עריכה]וכל הענין הזה נרמז בטבילת המקוה שאנו טובלין בעש"ק והקדוש מוהרח"ו (בפע"ח שם) כתב וצריך לטבול ב' טבילות א' לפשוט בגדי חול מעליו וא' להמשיך עליו תוספות שבת: והוא ע"ד גיטין וקדושין הנזכר. ובאופן שיהיה מעשיו אחר כוונת הלב פי' שקודם יתן אל לבו ומחשבתו לשוב בתשובה שלימה לפני בוראו. כדי שיוכל לפשוט ולהסיר מעליו בגדי חול ע"י הבושת והתשובה כנאמר למעלה. ואז יוכל לגרש מאתו הס"א השורה עליו כי הנה היא מתגרשת ומסתלקת ע"י בחינת המים. כידוע שזו היא טבילת הזבה והנדה לגרש מעליה כח הס"א ששורה עליה בימי נדותה כי דרך הרע והטומאה לשרות במקום המטונף והמאוס לכן בעת נדתה שורה עליה הס"א. וע"י הטבילה במי המקוה מימי החסד תתגרש מאתה ותסתלק ולכן צריכה שתבא כולה במים ולא יהיה עליה שום דבר חוצץ בשום מקום בבשרה ובשערה כדי שתטהר מכל וכל בכל גופה מקום שנוגעין המים ובאין שמה. כן צריך אדם בעש"ק בטבילה אחת להעביר כל הס"א מעליו וכן הוא (בזוה"ק ויקהל ר"ד ע"א) כד עאל שבתא איצטריכו אינון עמא קדישא לאסחא' גרמייהו (פי' לכבס עצמם) משמושא דחול מאי טעמא בגין דבחול רוחא אחרא אזלא ושטיא ושריא על עלמא וכד בעי בר נש לנפקא מן האי רוחא ולאעלא ברוחא אחרא קדישא עלאה בעי לאסחאה גרמי' למשרי' עליה ההוא רוחא עלאה קדישא ע"כ: וע"כ באה הטבילה השני למשוך עליו קדושת שבת. מאחר שדעתו נכון לנקות ולזכך מקום שתוכל לשרות בו הקדושה. אבל לא יועיל לו לעשות מעשה קוף לטבול ולכוין במחשבתו להשליך ואינו משליך כלום. ושמצו וטנופו קבוע בלבו וכמסמרות נטועות במחשבתו ולבבו ודאי שאין תועלת בעשייתו לבד ולא מגרש וממילא לא מקדש. ועל כזה אמרו חז"ל (תענית טז ע"א) טובל ושרץ בידו שאפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלת' לו טבילה ומכש"כ כשטובל ושרצו ושמצו במחשבתו ולבו באברים הפנימים שעיקר החיות תלוי בהן. והוא כשרץ הנמצא במקדש שצריך להוציאו בצבת של עץ שלא להרבות את הטומאה בקצת הקדושה שיפול לתוך טומאתו ועל זה אמרו בגמרא (חגיגה י"ח ע"ב) במשנה טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל ופירש"י שלא הוחזק שלא נתכוין לטבילת טהרה אלא לרחיצה בעלמא ואמרינן שם בגמרא שדוקא לקדשים בעי כונה לטבילה: אבל לחולין לא צריך כונה. וירמז לדברינו שלקדשים כלומר לקבלת קדושה של מעלה ע"י הטבילה צריך כונה שיכוין לטבילת טהרה שיטהר ע"י טבילה זו מטומאת נפשו. ואז טהרה מביאה לידי קדושה שיוכל עי"ז לקבל אור הקדושה של מעלה. והעיקר טהרת הלב כמו שאנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת: שהרוצה לעבוד את ה' צריך מקודם לטהר את לבו באמת מכל הרהורי הלב ותאות החזקות הקשורים בלבו ואז נכון יהיה לבו בטוח בה' שאור יאיר בתוך מעמקי הלב לשכון בתוכו אור שכינת אל. וקדוש עליון הרמב"ם זצלה"ה רמז על זה במתק צח לשונו שכתב [סוף הלכות מקואות] וז"ל דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירת הכתוב הן וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא וכו'. והדבר תלוי בכוונת הלב. ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק וכו'. ואעפ"כ רמז יש בדבר כשם שהמכוין לבו לטהר כיון שטבל טהור ואעפ"י שלא נתחדש בגופו דבר כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאת הנפשות שהם מחשבות האון ודיעות הרעות כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותו העצות והביא נפשו במי הדעת טהר. הרי הוא אומר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם עכ"ל. יורה על האמור בדברינו שעיקר הטהרה תלוי בלב לטהר לבו ומחשבתו ולקבל עליו לעזוב פשעיו. ומעתה מוכן לעבוד את ה' באהבה ויראה. בכל לבבו ונפשו ומאודו ולקשר עצמו עם כל מדותיו ותאוותיו אל חי העולמים ב"ה. ואז יטהר עד שיהא ראוי וכשר להשראת שכינת אל וקדושת השבת. ולכן ר"ת של "לב "טהור "ברא הוא אותיות טבל כידוע. כי עיקר הטבילה הוא שיבוא על ידיה לידי טהרת הלב. ואז טהרה מביאה לידי קדושה שיוכל לקבל בתוכו קדושת אור ה' כאשר בארנו. ואפשר לרמז זאת במאמר חז"ל [שבת קי"ג ע"ב] ורחצת וסכת ושמת שמלותיך א"ר אלעזר אלו בגדים של שבת ופי' רש"י ושמת שמלותיך וכי ערומה היתה אלא שמלות מיוחדות והיינו דשבת. ולכאורה כיון שצותה שתרחץ עצמה ודאי שתהא פשוטה ערומה בעת הרחיצה ומה מקום להקשות וכי ערומה היתה. וראיתי לחז"ל (מ"ר רות ע"פ הלז וז"ל) ורחצת מטינופת ע"ז שלך וסכת אלו מצות וצדקות ושמת שמלותיך עליך וכי ערומה היתה אלא אלו בגדי שבתא וכו' מכאן א"ר חנינא צריך אדם להיות לו שני עטפים א' לחול וא' לשבת. ולזה נכון אומרם וכי ערומה היתה כי לא היתה צריכה לבוא בשרה במים רק לרחוץ מטנופת ע"ז והוא דבר התלוי בלב בלא ביאת מים עליה. ואך פקחתי עיני בדברי המפרשים שם שפרשו וז"ל ורחצת מטנופת ע"ז פי' מדכתיב וא"ו ורחצת והוא מיותר כי אין לו חיבור למעלה אלא אתא להורות שחדא רחיצה כפשוטה וחדא מטינופת ע"ז וכן בוסכת ע"ש. ולפי דבריהם הדרא קושיא לדוכתיה כיון שהיתה צריכה גם לביאת המים כפשוטה אין מקום לקושיות וכי ערומה היתה. אכן לפי דברינו הנזכרים שרחיצת המים מועיל מאוד להעברת הס"א והרע מעל נפש האדם. והעיקר תלוי בכוונת הלב בדרך ואנכי פניתי הבית שהוא מטנופת ע"ז כנ"ל. יבא על נכון. כי הנה רות היתה צריכה לשני דברים בעת ירידתה אל הגורן כדי שתנשא לבועז. א' בפשיטות הנהגות העולם שהוא להתנאות ולקשט עצמה בקישוטין ושמלות נאות כדי שתשא חן וחסד לפניו לפרוש כנפיו עליה. כמאמר רז"ל ופירש"י על פסוק ותרד הגורן ותעש ע"ש. והשני הוא מה שאמרו במדרש שם על וירדתי הגורן אמרה לה זכותי תרד עמך. ופירש"י שם שיסייע לה זכות נעמי כדי שישא אותה בועז: ושני הדברים אלו נרמזים בדברי נעמי במה שאמרה לה ורחצת וסכת ושמת שמלותיך. א' הוא כפשוטו שהוא הרחיצה מכל ליכלוך וטינוף ואח"כ הסיכה ולהתלבש בבגדיה שהוא כדי להתנאות לפניו. והי' קשה לרז"ל בגמרא דידן על מה שהוצרכה להזהירה שתשים שמלותיה עליה ואח"כ לירד הגורן וכי ס"ד שהיתה הולכת ערומה אליו אל הגורן. וע"כ ארז"ל אלו בגדים של שבת שהוא ללבוש שמלות הנאות המיוחדים לשבת להגדיל חינה עליו. ולכן לא הקשו בגמרא דידן וכי ערומה היתה כי היתה ערומה בעת הרחיצה. וע"כ היתה צווי נעמי אליה כפשוטה לרחוץ ולסוף וללבוש בגדי שבת כדי שתשא חן וחסד לפני בועז כנ"ל ורש"י ז"ל נקט ל' המדרש כי לדברי המדרש נכון להקשות כן כאשר יבואר. והשני שהוא שתרד עמה זכות נעמי כדי שישא אותה בועז. רמזה ג"כ בדברים האלה. כי ידוע שבגדי שבת הם אורות לבושי עולם הבריאה. שבו בחי' נועם העליון הבא מנעמי כמ"ש בכוונת ויהי נועם כי בחינת עולם הבריאה הוא בשם ס"ג ורבוע ס"ג עם ד' אותיות השם מספר נעמי והוא בחינת שבת הגדול כמ"ש בפרדס [שער הכנוים כינוי שבת] ולקבלת אור הלז צריך קודם ההכנה שבארנו לעיל וע"י טבילה כאמור. ולכן רמזה להשתים אלו הרחיצה שהיא טבילה במי המקוה כדי להתגרש מאתה כל בחי' הס"א כדי שתוכל לקבל אח"כ אור לבושי הבריאה בחינת נעמי הרמוז בבגדי שבת. ואך העיקר הוא בלב. וע"כ אמר המדרש ורחצת מטנופת ע"ז שלך וסכת אלו מצות וצדקה פי' שתקבל עליך לעשות מצות וצדקות ה' ואח"כ ושמת שמלותיך אלו בגדי שבת אור שבת הגדול ואח"כ וירדתי הגורן שהוא זכות נעמי להיו' חופף עליה אור נועם העליון כדי שתהיה ראוי לבועז בחינת צדיק יסוד עולם. והמבין יבין. ולזה הבחינה מקשה במדרש וכי ערומה היתה כי לפי פשטות דבריו ושמת שמלותיך לפי בחינה זו הוא רומז לבחינת אור עצמה הרומז בבחינתה ודרגתה ולזה לא צריך לההכנה הלז. ותמיד מלובשת באורה וע"כ אמר וכי ערומה היתה מה הלבוש קודם ההכנה הלז אלא שהוא בגדי שבת כנ"ל. וע"כ היתה צריכה לההכנה הנזכרת בטבילה והעיקר בכוונת הלב לרחוץ מטנופת הרהורי הלב של היצר הרע המכונים בשם אל זר שבתוך האדם כמחז"ל [שבת ק"ה ע"ב] ע"פ לא יהיה בך אל זר וכן הוא בזוה"ק (אמור ק"ו ע"ב) ע"ש. כדי שתוכל אח"כ לקבל האורה מקדושת שבת הגדול כנ"ל ועל כוונה זו כתב הרמ"א (בא"ח סימן רמ"ב ס"ג וז"ל) וילבוש עצמו בבגדי שבת מיד אחר שרחץ עצמו ולא נודע טעמו בזה ובדברינו יש סמך לדבריו כי שינוי בגדי שבת מבגדי חול נלמד במדרש הנ"ל מפסוק ורחצת וסכת ושמת שמלותיך כמבואר וסמכן הכתוב אהדדי כי אחר ההכנה ברחיצה ובכוונת הלב יוכל לקבל אור נועם שבת. הרומז בבגדי שבת כמבואר היטב בדברינו למעלה:
ז
[עריכה]ועתה אתה אם איש נלבב אתה ועיני שכל לך ולבך חרד שתשרה עליך הקדושה ואור ה'. כי נכסוף נכספת לבית אביך. להדביק נפשך אל זיו הדרת נועם קדושתו יתברך המתגלה אתה ומאיר ביום השבת ק' אשכילך בינה עשה זאת איפה קח נא את ברכתי אשר הובאת לך. מכל מאמרינו ודבורינו שכתבנו ובארנו היטב מלמעל' ועד הנה והיה ביום הששי ותכין עצמך בהכנה רבה הנזכרת: בעזיבת הרע מקירת לבך באמת. ויותר מזה נעשה בעת תפלת המנחה וקבלת השבת שאז נגמר ההכנה מכל וכל. והכנה זו הוא נטפל להשבת שעי"ז אור יאיר לך בהילו נרו עלי ראשך ביום השבת קודש: והנטפל למצוה כמצוה שע"ז נקרא הכנה זו בשם תוספות שבת שגם העת ההיא לשבת נחשב ושם שבת יקרא לו כי נטפל ובזה י"ל טעם על קריאת השם של שבת והוא ע"פ מ"ש [בפע"ח שער הלימוד בכוונת יום שבת] ששבת גי'. כ"ז פעמים שם הוי'. ולדעתינו רומז על כ"ד שעות היום שבשב' עצמו וזה התוספות שבת שאנו מדברין בו שהוא ערך שתי שעות כנזכר לעיל (בשם המ"א שם) ושעה אחת כל דהוא שהחיוב להוסיף במוצאי שבת כמ"ש (בש"ע א"ח סי' רצ"ג ס"ח) ושלא יהיה כבורח מן השבת כמאמר הגמרא [ברכות נ"ב ע"א] אפוקי יומא כמה דמאחרינן ליה עדיף כי היכי דלא ליהוי עלן כמשאוי. וכפי דברינו שהתוספות הוא נטפל להשבת וכשבת יחשב. לכן רמז הקדוש ברוך הוא בשם שבת גם השעות תוספות שבת אלו להיות בין הכל כ"ז פעמים הוי מספר שבת. כל זאת בארנו בענין התוספות שבת מה שמן ההכרח לעשות בו שיהיה נעשה הכנהו לשבת: