סידורו של שבת/שורש הראשון/ענף א

ענף א

ידבר מעשיו מעניין גודל תוקף קדושת השבת יתר על כל הימים והחגים וזמני המועדים ושארי כל המצות שבתורה כי בשארי המצות ומועדי הזמן כל פעולת החסדים והתגלות האורות ותיקוני העולמות הנעשה בכוחם הכל נעשה על ידינו בבחי' אתערותא דלתתא כידוע משא"כ יום שבת קדשנו נשתנה למעליותא שאור קדושת ה' מאיר ומופיע בו לכל העולמות עליונים ותחתונים בחסדי המקום ב"ה לבד בלי שום אתערותא דידן וכל פעולת החסדים ועליות העולמות הכל נעשים מאליהם ובו י"ד עלים:

עלה א

יתר השאת ויתר העוז. למלכינו אלהינו על כל הטובות וברכות אשר גמלנו כרוב רחמיו וחסדיו אתנו ועוד את זאת הפליא לעשות עמנו את יום קדושתו להנחיל אותנו והיא יום שבת קודש עוזנו ותפארתנו אמנם ערכו האמתי מה מאוד מכוסה ומופלא מעין כל חי מלהבין ולידע גודל קדושה שקדשו המלך ואשר נשאו רם על רמים ואף הנה גדולי חכמינו הקדמונים. משכו יד מלהראות בו פנים לפרש ולבאר את יקר חין ערכו ורב גודל הבהקת זיו אורו הנשפע בו מאור פני אלקים חיים ומלך עולם ואולם אפס קצהו תראה במעלת משיחת שמן והטוב יותר מחברותיה והכלה בין רעותיה משובצה בהפרש והבדל יום שבת קדשינו משארי מקראי קודש כאשר נכבדות מדובר בו במאמר התנא האלהי רשב"י ע"ה (זוה"ק אמור צ"ד ע"א) וז"ל תלתא אינון זמינין מקודש חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות אמר ליה רבי אבא וכי שבת לאו מקודש הוא זמין א"ל לאו וכו' דשבת לאו זמין היא דהא דילי' הוא ירותא ודא דקודש הוא ולאו זמינו הון וע"ד כולהון זמינין בקודש ומתקשרין בשבת ומתעטרים ביה בהאי יומא שביעאה וע"ד שבת לאו זמין הוא וכו' למלכא דהוי ליה ברא יחידא' חביבא דנפשיה וכו' זמין לון להני שושביני ברא לא אתחזי לזמנא אלא למיעל ולמיכל בביתא דאבוהי בשעתא דאיהו בעי וכו' ע"כ. ועוד (שם צ"ה ע"א) בגין כך שבת עדיף מכל זמנין וחגין ואקרי קודש וכן כ' מרן הקדוש איש אלקים מרח"ו ז"ל בספר הקדוש פרי עץ חיים [שער ערבית דפסח פ"א] ע"ש והרב הגדול המקובל בעל המחבר שערי גן עדן הרחיב דברו לבאר ענין זה וכ' וז"ל יום השביעי הוא קודש והוא קדוש מעצמו בלי שום סיוע ממעשה התחתונים ואינו תלוי בתחתונים להחליף אותו לזולתו או לקדשו ע"פ ב"ד כמו שהב"ד מקדשין המועדות וראשי חדשים רק ויקדש אלהים את יום השביעי שהוא קדוש מפי הקדוש ברוך הוא כי קדוש היום לאדונינו ולא מקרא קודש כמו הזמנים וראשי חדשים ולכן בזמנים וראשי חדשים מסיימין הברכה מקדש ישראל והזמנים או מקדש ישראל וראשי חדשים כי המה תלוים בקביעות ע"פ ב"ד משא"כ ביום השביעי מסיימין הברכה מקדש השבת לבד שהקדוש ברוך הוא מקדש השבת ולא ישראל ולכן תדע כי כל הכוונה של שבת מן תפלת ערבית עד מוצאי שבת אין כוונתינו כמו בשאר הימים והזמנים שע"י תפלתינו וכוונתינו ע"י עובדא דלתתא יתער עובדא לעילא ולעילא ולהעלות כל העולמות כפי ערך הזמן שנוכל להעלות העולמו' ע"י כוונתינו אבל כוונת שבת אין אנו מכוונים לעשות ע"י פעולת כוונתינו שום עליה למעלה כי הוא נעשה מאליו רק שכמו שיש עליה בשבת כפי הזמנים שבו נעשה מאליו כך אנו מכוונין איזה פעולה בכל תפלה לכוין בזו התפלה כפי העליה שבאותו הזמן ולא שיעשה כוונתינו איזה פעולה כי כל הפעולות נעשים מאליהם וכו' וזה הוא לעת ערב שהוא שעת תפלת ערבית וכוונת קבלת שבת הוא לעשות הכנה לשבת כד"א והיה ביום הששי והכינו וגו' והוא סוד תוספות שבת שמוסיפין מחול על הקודש עכ"ל הנצרך לענינינו:

ב

ועל המעלה הנפלאה הזאת שיבח אדונינו דוד המלך עליו השלום ואמר בהמזמור שיר ליום השבת כי שמחתני ה' בפעלך במעשה ידיך ארנן פי' שאתה בעצמך שמחתני בפעלך במה שאתה לבד פועל בשבת בלי אתערותא שלי ואני רק לפי מעשה ידיך כפי התחלקות קדושת העתים שביום השבת כן אני ארנן לעשות ולכוין בכל עת ועת כפי ערך אור קדושת ה' המאיר בו כמבואר בדברי הרב הנזכר כפי הזמנים שבו נעשה מאליו:

ג

ולפי הדברים האלה צריך לפרש מאמר הקרא זכור את יום השבת לקדשו לא שנהיה אנחנו מזכירים לקדש אותו כי מאליו הוא קדוש אך שעלינו לזכור בכל שעה מיום השבת ערך מעלת ודרגת הקדושה שהוא מקודש באותו שעה כפי חלוקת הזמנים שיש בו כנז' ואי"ה יבוארו בחיבורי זה כל חילוקי הזמן והפרשה קדושת העתים שביום הקדוש הזה ומצו' הזכיר' הזאת באה בכדי שגם אנחנו נקדש עצמינו בקדושה הראוי לפי אותו השעה וזה זכור את יום השבת בכל עת ועונה שבו לקדשו כלומר לקדושתו שבו שתהיה אתה מקודש כראוי לפי השתנות הקדושה שמאיר בו בכל עת ועת:

ד

ובדברים האלה יבואר בטוב טעם ודעת מה שבמלת בראשית תיכף רמז הקדוש ברוך הוא מצות שבת כמ"ש בתיקוני זוהר כמה פעמים בראשית תמן שבת כי בענין הזה הושוה קדושת השב' לבריא' שמים וארץ כידוע למביני מדע אשר בורא כל עולמים ברוך הוא וברוך שמו האציל וברא ויצר ועש' את עולמו בלי שום אתערותא מזולתו כי לא היה אז שום בריאה לעשות אתערותא מלתתא וכמאמר הקרא (ישעיהו מ״ד:כ״ד) אנכי ה' עשה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי:

ה

ואמרו חז"ל (מ"ר בראשית פ"ג) מי אתי כתיב מי היה שותף עמי בברייתו של עולם וח"ו שיהיה צריך הקרא לומר שלא היה שותף להקב"ה במעשה בראשית כי מי פתי יסור הנה לאסתפק ח"ו על שני רשויו' וכבר הדברים נחקרים ועומדים בדרך השכל והמושכל בגודל בירור אחר בירור ומנופה בשלש עשרה נפה על אחדות הבורא יתברך שהוא בלתי מושג ומוגבל משום צד בעיל' ותתא וד' רוחות העולם והשגת הגבול הוא בהנבראים לא בהבורא יתברך חלילה וחלילה ואך הקרא למעט אתא ולהגדיל שבח הבורא להודיע לנו חסדו הגדול אף שתכלית הבריאה היה לזה שיהיה אתערותא עולה מתתא לעילא בכל הדברים וע"י האתערותא מתעורר לעילא להיות עי"ז הקב"ה מטיב לבריותיו בידו הגדולה וכדרך שבא לראות כך בא ליראות איש כמתנת ידו באתערותא דלבא לערך חיות הקדושה אשר בו וכאשר נבאר (בשורש הזה ענף ב) טוב מהות ענין האתערותא מ"מ בעת הבריאה שלא היה באפשרי לזה היה חסדי המקום ב"ה שיחדש גם את זה להיות האתערות' עולה מניה וביה בכדי לברוא את עולמו כידוע כל זאת מדברי האר"י ז"ל לטועמי מעץ החיים וזה מי אתי כתיב מי היה שותף עמי בברייתו של עולם כלומר מי הי' אתי לעשות אתערותא מלתתא ובחסדו הגדול ברא ועשה בעצמו גם התחלת האתערותא הלז ומאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו ומאחר ששניהן שוין במעלה זו שנעשו שניהם בחסד אל בלתי אתערותא מאתנו רמז בתיבת בראשית מצות שבת להודיע שגם בו יש המעלה מה שהיה בראשית הבריאה:

ו

ואפשר עוד שמרמז הקב"ה המעלה זו שראשית האתערותא נעשה מניה וביה במלת בראשית ברא כלומר שאף בתוך הראשית היה בריאה והוא שעשה התערותא מניה וביה כאשר בארנו ולזה מוטעם יותר להזכיר שם שבת במלת בראשית ע"ד המבואר:

ז

וע"ז אנו אומרים בקידוש היום זכרון למעשה בראשית על שם ההשתוות שהשוו זה לזה להיות מעשה שבת כדוגמת הבריאה שיעשה בלי אתערותא מתחתונים:

ח

וע"ז כיוונו חז"ל (מ"ר שם) הכל מודים שלא נברא ביו' הראשון כלום שלא תאמר מיכאל הי' מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו וכו' הכל ע"ד הזה שלא תאמר שהבריאה היה אתערותא דמלאכים להיות כל אחד נתן אתערותא בדרגתו המיוחד לו ומיכאל מימין מהלל שנתעור' מימין במדת החסד שמכונה בשום דרום וגבריאל משמאל ממלל שנתעור' משמאל במדת הגבורה שמכונה בשם צפון ע"כ אמר לא כן היה רק אנכי ה' לבד עשה כל וגם הראשית ברא אלקים:

ט

וזה ביאור המנחיל מנוחה לעמו ישראל פי' שהוא מנוחה להם שאין צריך לאתערותם רק ממילא בא עליהם הקדושה מאת בורא יתברך שמו כבחינת הירוש' שבא לאדם ממילא שלא מצד פעולות מעשה ידיו והנחיל המנוחה הזאת לעמו ישראל ביום שבת קודש כנזכר:

י

ועם כל דברינו הנזכרים נראה לתת טעם טוב ונכון למבינים על מה שמצות שבת במרה נצטוו כמאמר חז"ל (סנהדרין נ"ו ע"ב) על פסוק כאשר צוך ה' אלהיך א"ר יהודה כאשר צוך במרה ומפני מה לא המתין הוא יתברך לצותו במתן תורה עם שאר כל המצות שציונו וחוץ מן כל הטעמים שיבוארו בפנים בחיבורינו זה בחסד אל יתברך גם בדברים אלו יש לתת טעם יפה וברור כי הנה טעם מה ששלח הקב"ה את משה עבדו קודם נתינת התורה אל בני ישראל ואמר לו כה תאמר לבית יעקב וגומר אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים וגומר עד ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש הכל מאת ה' נסבה זאת בכדי שכשיתרצו על הקבלה ויענו נעשה ונשמע הוא שיעלה לרצון לפניו להיות נעשה מזה אתערותא דלתתא וזה נעשה תחלה אתערותא מאתנו אשר רצונינו בכך במאוד ומאוד לשמוע בדבר ה' כדי שאח"כ נשמע בדברו הטוב' ובא קול יצא ואמר מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו עושי דברו והדר לשמוע וכו' כמאמר חז"ל (שבת פ"א ע"א) ופי' שאותו הדבר ששומעין אח"כ הם בתחילה עושין בבחי' אתערותא כדי שיהיו אח"כ שומעין:

יא

ובדברינו אלה יתפרש היטב המקרא ק' הנראה ליתור בפרש' יתרו שקודם כתיב וישב משה את דברי העם אל ה' ואח"כ חזר וכתב הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע וגומר וגם בך יאמינו לעולם ויגד משה את דברי העם אל ה' ומה היה מגיד וחוזר ומגיד וכאשר נתעוררו חז"ל [שם פ"ז ע"א] אכן לפי הנזכר יבוא על נכון:

יב

כי הנה עיקר האתערותא שנעשה מדבריהם הוא כאשר אומר שהנה הקב"ה צוה למשה בכפל הלשון כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל וגומר והייתם לי סגולה מכל העמים וממלכת כהנים וגוי קדוש ומסיים אלה הדברים אשר תדבר אל ב"י והכל עבור שהקב"ה הקפיד בלשונו שיאמר להם דוקא בזה הלשון שהתור' תהיה להם לכבוד גדול ולתפארת בין העמים כי לי כל הארץ והמה יהיו הסגולה החביבה מכל וממלכת כהנים כעין דרך הנסיון כאלו בשביל גדולתם יקבלו את תורתו כדרך המשמש את הרב על מנת לקבל פרס אמנם ישראל עם קדושו מחמת רוב טוב לבבם ואהבת ה' והתורה מאסו בכל ולא הטו אזנם לזה והשיבו כולם כא' יחד ממש בפה אחד כמאמר הקרא ויענו כל העם יחדיו כלומר שלא הי' דיבורם נחלק ומאוחר זה מזה כדרך הרבים המשיבים שקצת מהם עונים בדבר ושאר העם נמשכין אחריהם לענות ג"כ כמוהם אף שאין בלבבם כ"כ כן בשלימות אך כאן לא כן היה שהיו ישראל כולם א' ודעתם לקבלה היה וענו כולם פה א' רצונינו רק כל אשר דבר ה' נעשה בלי שום מחשבת חוץ לקבלת הגדולה והכבוד ולטוב ולתועלת לנו רק למען דבר ה' למען שמו באמת ובתמים וזה היה אתערותא שלהם באמת מטוב לבבם ואהבת הבורא ית' בכלות נפשם לה' לבד:

יג

והנה חפץ ד' שגם מפי משה ישמע כזאת להיות גם ממנו יעלה אתרעותא כדברים האלה וכמאמר רז"ל (שם פ"ט ע"א) שאמר הקב"ה למשה היה לך לעזרני ובודאי שאין הקדוש ברוך הוא צריך לעזרת שום בריאה ויתכן לדברינו שרמז לו על ענין אתערות' הלז שיעלה גם מאתו והכל עבור גודל חשיבת בעיני המקום וגם ששקול כנגד כל ישראל לכן אחר שהשיב משה את דברי העם אל ה' איך שרצונם הטוב רק למען שמו באהבה ולא משום צד גדולתם רצונם לקבל תורתו כי אם בדבר ה' החביב עליהם הסיב הקדוש ב"ה גם אותו את הסיבה הלז שסיבב עם ישראל ואמר לו דברים שע"י קבלת התורה יהיה נצמח טובתו וגדולתו שהלא אני בא אליך בעב הענן וגומר וגם בך יאמינו לעולם בכדי שגם מפי משה יתעורר ויגלה מה שלבו חפץ שאין חפץ בשום גדולה בעולם נגד אהבת הבורא יתברך וכן עשה משה ותיכף הישב כאשר היה תשוב' העם כל אשר דבר ה' נעשה בלי שום מחשבת דבר אחר רק למען דבר ה' כן הוא השיב להקב"ה ויגד משה את דברי העם אל ה' שהגיד לו יתברך כאשר דיברו העם ונעשה האתערותא בשלימות מכל ישראל וממשה ששקול כנגד כ"י כמבואר בדברינו:

יד

אכן כל אלו הדברים נאמרו בקבלת כל מצות התורה הצריכין לאתערותא דידן אך לא כן הוא במצות השבת שמאליה נעשה וא"צ לדידן כמבואר ולכן לא הוצרך הקב"ה לשאלת פינו ולאתערותא דידן והקדימם לזכותם במצוה ביותר מהר וחוקותיה במרה צוה להם ולרמז להם בזה מעלת וקדושת השבת העולה הוא על כלנה שא"צ לאתערותינו להיות חיבה יתירה נודעת במצות השבת שאין צורך בה לאתערותא: