סידור בית יעקב (עמדין)/הקדמת המחבר

זה השער לה׳ צדיקים יבואו בו

פלטין בית אל. העומד על שבעה עמודי שמים. ונקרא גם אור שבעת הימים:

הוא ספר ראשון מציור בנין טירת מלכו של עולם בעל הבירה יתברך לכל דבריו וחוקותיו, הבונה בשמים מעלותיו, עלית קי״ר ערה מגן אבות ואמות. ושם מטה שולחן כסא ומנורה (משכן) לאיש האלהים הדר בשני עולמות. להתהלך לפני האלהים באור החיים בימינו נצח שמחות נעימות. ובו שבעה בניינים גדולים ונוראים, וחמישים דיורין נאים מופלאים, סקדשי אל ובתי ממלכה, ממלכת כהנים וגוי קדוש, אשרי העם שלו ככה. הא לכם זרע קודש הנהגה (מסודרת לחיי האדם הישראלי) אלהית שכלית טבעית מלאת ברכה. בסדר ישר נקשר שמורה מכל טוב מדעי ובאושר מדותי ערוכה. ע״פ התורה והמצוה הדין וההלכה. ומעשה המכונות הכונות רצויות על דרך המושכל הנגלה והנעלם קלועה מקלעות פקעים ופטורי ציצים גדילים מעשה שבכה. וסובב על קוטב ימי השבוע סיב ובלה ביה מיניה לא תזוע, מאן בעי חיי ומזוני ובני ואור זרוע. לתאוות מתועבות רסן ושרתוע, לכל בשרו מרפא לכל מחלה קמיע, יום ליום יביע. דרוש וחקור בו כי לתכלית הנכסף מגיע:

מבוא

סידור תפילה (ותיקון ברכות) בית אל במסילה אחת עולה. המתפלל בו בכוונה, תפילתו ריקם אינה חוזרת חלילה. ויקרא יעקב שם המקום בית אל אשר פגע בו ותיקן תפילה עֲרָבִית וערבה לה׳ כמנחה בלולה ולבונה זכה. מדוייקת דקה מן הדקה. ומנופה כל צרכה. מפי סופרים וספרים ערך ערכה. על פי הפשט ועל דרך קבלה אדניה הטבעו במטבע שטבעו חכמים בברכה. מזה ומזה תוכן עמודיה סלה במנהגי וותיקין הכין דרכם. במשענת זקנים סמיכה. לפי הדינים מתוקנת כהלכה. לא נעדר דבר עיקרי מכל מה שצריכה. ולאשר היה הסידור הקדוש עד עתה כגדר פרוצה כי רבו פורצי גדרו הסר משוכה. ודעת בני אדם נבוכה. בל ידעו איזה הדרך הבטוחה שמורה בכל וערוכה. פתח התיב״ה בצדה הושם וצוהר נעשה לה עם נקודת הכת״ב ואל אמ״ת הבניין יכלה מלמעלה והיו תומים מלמטה יתמימו דבריה ויאירו. באורים כיבדו כיבוד הבית אל ה׳ ויאר לנו ועפעפיך יישירו. יכונו יחדיו על שפתיך יתרועעו אף ישירו. ובסופו העמיד הדלת האחת גלילים. גולל אור מפני חושך וענן כבד על ההר בית ה׳ סגור במנעולים. והדלתות לשערים דלתי נחושת. שמה שיבר רשפי קשת. מעשה רשת. כל עושי שכ״ר (למען בצוע בצע) עגמ״י נפש לבדות נוסחא מחודשת. בדמיון חלוש ודעה משובשת. לערות איש בושת. כדלת תיסוב על צירה ציר אמונים מרפא לשון עץ חיים למחזיקים בה ואוהביה יאכל פריה פרי קודש הלולים. והדריך בנעלים במילים פעלים ומשקלים. ואם דלת היא נצור עליה לוח ארש. הנה ארשו ארש ברזל הלא היא ברבת בני עמנו מוחזקת. שבעתים מזוקקת ומבהקת. כאודם פטדה וברקת. ונתן הרבה שערים משערי (הסידור הנדפס עתה מקרוב אשר קראם השוער שערי תפילה. היה לי לקרותן צערי) תפילה. ונעול הדלת אחריהם להסיר המכשלה. נהרסו יסודותיו נפלו אשיותיו אשר שם אותותיו. להרוס ולא לבנות התוה תיו. לשוא עמל בונה בו בשעריו ובתיו. אשר הציב לו יד העתיק ממנו מלין. היאכל תפל מבלי מלח ותבלין. ולא כל הרוצה ליטול את השם זכה. יטול מה שחידש ישתקע הדבר בלתי ראוי לברכה. וידעו הבאים בשעריה האלו. אשר יצא בדפוס בימים הללו. ומלאו פני תבל. אשד עשה ההופך ומבלבל. כל חלקה טובה מנוסחי הקדמונים משחית ומחבל. ואם במקצת מקומות היטיב לראות הלא את הטוב אך לא את הרע ממנו נקבל. במקום שיש חילול השם ואין הדעת סובל. וכל העם עליו קובל. שבא לגרשם מנחלת אבות ולהפקיע מעשה עבות ולחב״ל. הכת״ב אשר לא ירתק ולא במהרה ינתק לראיה מרואה ואינו נראה אך נפש הוא חובל. והיתה ציצת נובל. פרוח תפרח ותחזור לאיתנה. ועטרת האמת תשוב ליושנה. שפת אמת תכון תרים נס תשא דגל תקים על דגל בשמן הדעת הישר טובל. ובבשמים מוטעמים מעשה רוקח ומתבל. בשכר זאת נזכה לעלות אל בית אלהי יעקב ולשוב לאחוזת ירושת אבותינו לשמור שנת היובל. במהרה בימינו אמן כן יאמר ה׳ לך עת רצון תפלתנו ברחמים תתקבל:

הקדמת המחבר

גם אלה דברי המסדר שורת הבניין והמגיה האפל יעב״ץ השפל, ה׳ אמר לשכון בערפל, בנה בניתי בית זבול למי שאין לו גבול: זה אלי ואנוהו, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו, ובחר בישראל עם קרובו לשכון כבוד בתוכם, בקהל עם ירוממוהו בו יתהללו וחסידיו יברכוהו אליו יחפללו וקרוב אליהם כאשר באמת יקראוהו:

והנה לא נעלם מכל המאמינים באלהי עולם גודל מעלת התפילה ההגונה לשוכן מעונה, אם היא כתקנה. אין מהצורך להאריך כאן במה שידוע לכל יודע ספר. כי היא העומדת לנו במקום הקרבן וגדולה ממנו. אף כי בגלות החל הזה, שבטלו הקרבנות וכהן מזה, אכן אם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין קשב. הלא המה הפה והמחשבה והמעשה שלשת הראשים הרמוזים בכתוב בפיך ובלבבך לעשותו, צריכים שיהיו מתוקנים עשויים באמת ויושר, שבהם שלמות כל פעולה תלויה טבהעדרם בלתי נחשב. וכשהתבוננתי בסידור תפילותינו וברכותינו, מצאתי כי בכל אלה קצרה ידינו:

אם בראשון, הוא הדיבור והלשון, השיגוהו מעיקים באורך גלותנו הקשה, בסיבת סופרים בורים ומעתיקים ריקים, הם הולידו שינויים ותמורות זרות ונוסחאות חלוקים, נוסף לזה כל מדינה ומדינה, שנפוצה בהן אומתנו העדינה, סובלת חילוף במבטא לשונה, ועל ידי כך גם הלשון הקדוש לפגם, ולא נשמע פתגם, כי הוא אינו מקבל החילוף בעצמו. הן שפה ברורה, אחת היא לאו״מה ברה, קרי״ה נאמנה, לא תומר ולא תשתנה:

ואם בשני הנוגע למחשבת הלב, נעלב ולא עולב, אפילו הוא טהור וזך מה יפיו וטובו, ההעדר כרוך בעקבו, כי העיקר חסר אפילו הביאור הפשוט במקומות הצריכים, והספרים שחוברו בזה אינם מצויים ביד כל אדם, גם הם רחבים וארוכים, אף אם לשון תפילה וברכות שתקנו אנשי כנסת הגדולה צח וברור כדבר ראב״ע קהלת ה׳ כן הוא, מכל מקום יצטרך לפעמים לבאר חיבור המלות וקישורם גם אלה לחכמים, ומה נאמר ונזכיר, מכוונת הסודות והרמזים הצפונים בהם, כי אין להם קץ כידוע למכביר:

ואם שלישית, למקרי המעשה המשתתפים בתפילה מעולה לב נשית, ראינו כי רבים המה המעשים המכוונים המתלווים אליה, כי במחוגה אלהית מתוארת, בהנהגה ישרה נקשרת, בחלקיה ופרקיה ובקדימה ואיחור מסודרת, אם בפעולות ממש הנעשות בתפילה וברכה, אם בישיבה אם בעמידה ובהליכה, בכריעה בנפילה ובסמיכה, גם באלה נמצא פעם חילוף או יתרון, פעם חסרון, מבלי משים לנצח, איזה דרך הברור והצח:

ואם אמנם כבר יצאו לאור הדפוס סידורי תפילות בכמה אופנים שונים, הן בעניין הביאור, אם בפשט ואם ברמז וסוד איזה דרך ישכון אור, הן בעניין ההנהגות התלויות בדיבור ובמעשה, בסדר ובנוסח עשו לו מכסה, הן כל אלה ראתה עיני להפיק רצון ולקרב התועלת המבוקש לא הספיקו, כי הגדולים והמבינים שנטפלו בדבר זה הלכו בדרן ארוכה והרחיקו, אם בפירוש ואם בסוד הרחיבו פה ולשון העמיקו, במשל ומליצה וחידה, לא כל מוחא סביל דא, ביחוד בסודות הנשגבות, כבוד אלהים הסתר דבר מקוצר הלבבות, ולא נמסרו כי אם לצנועין, די עם בישרא לא איתי מדרהון, ודי רוח אלהין קדישין בהון, דלא איתי אינש על יבשתא, האידנא הכי השתא, אף כי על אדמה טמאה, הלוואי ועמדנו בדעת התינוק גמול מחלב וחמאה. אפילו בביאור על דרך הנגלה האריכות אינו יפה, שמפסיד הכוונה התמימה, ועדיין אנו במבוכה אודות הסדר הנכון והנהגת ההכרחי ודינים הקשורים בהם כמה וכמה, כרובם כן חסרו דברים רבים מכוסים, ראויים להיות נזכרים ונעשים, ונפקדו אפשר בסיבת שכחה, מחמת גודל היגיעה והטרחה.

לכן תועלת הטפל היה תולעת העיקר, לעקור שרשיו הפך ומחה. גם מי ומי שמילא הסידורים דיני דינים מקריים שאין כאן מקומם, איני יודע טעם לבחירתם, ואס ביקשו להעתיק השולחן ערוך ומפרשיו, מדוע לא השלימו כל הפרטים עד תומם?

ורבים אומרים מי יראנו טוב סידור תפילה ממוצע, למצוא פשר דבר בעניין הביאור ההכרחי בדרך קצרה כי קצר המצע. וכן בעניין המנהגים והדינים ההכרחיים והזכרונות המועילות והחסרונות שיכלו להמנות, וסרח העודף בל יזכר למען לא נלקה ונפסיד הכל מחמת רדיפת היתרונות, ולהלבישן אדר היקר וסדר הנבחר ע״ד האר״י ז״ל והמוסכם מכל הפוסקים, ובפרטות אשר ידעתי שכך היה מנהגו של אדוני מורי הגאון ז״ל, ונצרף רמזים ורזים כוללים, על דרך המקובלים, אמצעי משובח, ובאופן שיהיו קרובים לשכר ורחוקים מהפסד ולא יקרא לה נוב״ח, ולברר הנוסחאות הנאות, המשובחות וצחות, הצרופות ויפות, התמימות ומוסכמות:

ובדבר התחינות ובקשות מחודשות, ראיתי שערוריה, כי לא יספיקו כל עורות אילי נביות, וילאו הפיות, אפילו היה שכולם יפות מתאימות קיימות וחיות, היאך יתכן להטיל חובה על האדם להתחנן בכולן, ותורתו ומלאכתו מתי נעשית בגללן? ואם אמרו רז״ל: הלוואי יתפלל אדם כל היום, לא אמרו אלא כנגד יצר הרע, שלא יעסוק בדברי בטלה והבאי, ולכל זמן ופנאי, זמן תפילה לחוד, וזמן תורה לחוד, שעי דמינם דמיכל ודבית הכסא מי ליכא^[1], ולמלאכה השעה צריכה, ומכל מקום לא כיוונו אלא על תפילה שתקנו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו העטרה ליושנה, וככר הזהירו טוב מעט בכוונה, כל שכן כאלה התוספות שתקני אחרונים ברוב דברים מקום סכנה, ויש לחוש בכמה מהן שהיזקן מרובה משכרן, ושתיקתן יפה מדיבורן. ובירושלמי (פרק תפילת השחר הלכה א) אמרו: חנה בשביל שהרבתה להתפלל קצרה ימיו של שמואל, זהו שאמר הכתוב (משלי יד, כג): "ודבר שפתים אך למחסור". ואף בדבר הנאה הריבוי אינו משובח לפני המקום, והנה העם חוטאים, כמו שאמר הכתוב (קהלת ה, א): "על כן יהיו דבריך מעטים".

לכן בחרתי ובררתי מהם מנה יפה מנופה קב ונקי, מועט מחזיק את המרובה לבקי. גם הוספנו על העיקר, כל ברכות המצות והביננו ותפילה קצרה, ושאר מטבעות ישנות שטבעו חכמים, כמו "התכבדו" לנפנה וכיוצא בזו להמוציא רוח מלמטה בתפילה וזולתן, רבו כמו רבו, שנשכחו ונהגו בהן מנהג הפקר. עוד אספנו הביתה המרגליות הנאות דסוף פרק היה קורא שוהם ספיר ויקר, ומרגליות טובות הללו בידינו היה וכמעט אבדנום, בעזה״י חזרנו ויסדנום:

זה לי עשרים שנה ומעלה, מעת שחברתי ספר לוח ארש, כי קנאתי לציון הלז קנאה גדולה. מאז הפצירו בי רחוקים וקרובים, להוציאו לאור לזכות בו את הרבים, ולא עלתה בידי מחמת הסתבכות תהפוכות זמן בוגד, גם בהיותי עסוק בחיבורים אחרים אשר זיכני השי״ת להדפיס קצתן, על כן הונח החבור הקטן ההוא מן הצד בקרן זוית מנגד, עד עת בוא דברו אמרת ה׳ צרופה ומיושרת מכל עקוב, עד אמצא מקום לה׳ משכנות לאביר יעקב, בתוך כך לא שלותי לא שקטתי ולא נחתי ויבוא רוגז הימים, להם יקרא אימים, ושלל לי ילד שעשועים, גם הון יקר ונעים, ומאה קנאות מפני גאון רעים, כל סמא דמילתא נטל בעל הבית הכוס בידו לא זז משם עד שמרקו, החריב לי ב׳ בתים והגיעני עד שערי מוות כמעט שכנה דומה נפשי, וחזר ועשאני בריה חדשה, ותהי לי נפשי לשלל ובנה לי בית שלישי, נקוה שיהא בניין עדי עד. אז אמרתי במגילת ספר כתוב עלי אודך עולם ועד, נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אגידה ואדברה עצמו מספר כל הניסים, קטונתי מכל החסדים ומכל המעשים, במה אכף ואקדם לאלהי חסדי, התומך בידי, הרועה אותי מעודי גואלי ופודי, האקדמני בעולות, ואומר אבנה לי בית מדות ישרות, וספון באר׳ש ועליות מרווחים וקרע לו חלוני רקיע לקבל תפילות העולות במעלות, על מזבח ה׳ שם יזבחו ובחי צדק עולה וכליל, ישאו תוף וחליל, יהודה ועבר הירדן והגליל, על ירח כי נראה בעליל, ואף אם עדיין יד הזמן עלי קשה ממשא הפרנסה, וצער גידול בנים והמון הטרדות הנועדות עלי היו כולנה כאבן מעמסה, אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי, אוי לי מצרי אוי לי מיסורי. גם היום מרי שיחי חליתי היום שלשה, וכדי שלא להחמיץ המצוה יותר אנסתי עצמי לכתוב ביד חלושה, גם הלום ראיתי, בקשת חברי וכספם רב מהשגתי והקשו לשאול העמק שאלה, כי שיערתי חסרוני הגדול בכל אלה הגדולות כי גבהו למעלה, אף על פי כן נשענתי ברחמי שמים המרובים, ובחסד אל כל היום, אשר עמד לי בכל התלאות הנוראת המוצאות אותי מעודי, ולא נתן למוט רגלי והחזיק בידי, ובזכות המצוה הגדולה זכות הרבים יעמוד לי, הן אל כביר לא ימאס תם, ולא בזה את תפילתם, לא שקץ ענות עני מנוער גווע, ובשוועו אליו שמע, לכן חיל אזרתי, בה׳ בטח לבי ונעזרתי, התחזקתי והתאמצתי וקבלתי עלי שלא להעביר עוד השעה, עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, להודיע ולקבוע מקום תפילה קבועה, כיתד במקום נאמן תקועה. והשתא דקשישנא לדרדקי, חזרתי ונכנסתי לבית הספר ללמוד סדר תפילה וברכה להוציא שאינו בקי, וכמעט שעברתי שנית מצאתי עוד דברים כהנה שלא הרגיש בהם המדקדק הנ״ל. ואמרתי עת לעשות לה׳ חלקי, ה׳ אמרה נפשי לתקן בית תפילה נקי, ולבנותו בית מחדש בכל אלה הדברים הנזכרים לילך בדרך הבינוני טוב וישר בעיני ה׳ ואדם בני פירקי, וה׳ עזר לי כל ישעי וכל חפץ, כי לא יצמיח קוץ ודרדר, ולהכרית שמיר ושית מן הבית כל חשקי, כן ה׳ אלהים יצמיח צדקה ותהלה לשלם נדרי להשלים חוקי. ודחקתי עצמי ובשרי שלא לעבור בבל תאחר, ועשיתי בכל כחי ומאדי להכין אותיות חדשים נאים ומשובחים ולהביא נייר מן המובחר, למען תהיה מלאכת ה׳ זו כולה נאה וחסודה כלילת יופי, מנוקה בצדק מכל דופי, וקורא לה שם חדש אשר פי ה׳ יקבנו, בית אל. לא כראשונים שקראוהו הר ושדה הרומזים להר ציון ששמם ושדה תחרש, הוי אריאל וההראל, אלא כיעקב שקראו בית בנוי זמשוכלל הרומז לבית השלישי הנצחי שיבנה במהרה בימינו אמן כן יאמר האל:

הערות

1. שעות כדי לישון, לאכול, ולצאת לשירותים, האם אינם?