סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/פח
הריעו לאלהי יעקב, היינו כי תרועה מבואר בזוה"ק (אמור צז) שהוא מדת יעקב אבינו כי תרועה היא הפסקת הקול פשוט ורומז על התחלקות הגבולים כדאי' בזוה"ק (ויקרא ח"י) פסקא סלקא קומטרי נחתא חד תקיפא וחד רפיא וכו', פירוש שע"י השברים והפסקות שבין הגבולים ניכר השורש העליון גם בגוון הגבולים כדכתיב באשר חללים שם הוא כלומר שבמקום הנראה לחלול והפסק שם הוא באמת למעלה מהתפיסה כי מלת הוא רומז על עלמא עלאה ובאלו הפסקות הוא מקומו של יעקב אבינו כדאי' בזוה"ק (קדושים פו) קב"ה קרא ליעקב חל הה"ד לפני לא נוצר אל וכו' היינו כי יעקב אבינו לא פסע לשום גבול בלתי הארת רצונו ית' לכך נאמר הריעו לאלהי יעקב: ובמנחה מהו אומר קול ה' יחיל מדבר וגו' (בגמ' שם) כי ענין מנחה הוא כדכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וגו' וכמבואר בגמ' (פסחים) מכי ינטו צללי ערב, היינו כי בבוקר נראה להאדם שיש בידו כח לפעול ובערב הוא כמבואר בזוה"ק (במדבר קכ:) בשעתא דלילא עאל אילנא תתאה דתליא ביה מותא פריש ענפיו ומכסי לכלא וע"ד אתחשיך וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא ואקדים בר נש ויהיב ליה פקדונא וכו', היינו שצריך האדם להקדים ולומר בידך אפקיד רוחי כך אחר כל עבודות היום צריך האדם בעת שינטו צללי ערב למסור אותם להשי"ת קודם שיגיע העת שאילנא קא גרים וזה הוא תפלת מנחה דאיתא עליה (ברכות ו:) לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, היינו כי אליהו הוא ההבלא דגרמי מכל ישראל כי כמו שנשאר בכל פרט נפש בעת שישן קוסטא דחיותא שממנה נתעורר ומקיץ משנתו כך יש בכל פרט נפש קוסטא דחיותא שיתעורר ממנה בתחיית המתים וזאת הקוסטא דחיותא נקרא נמי בזוה"ק הבלא דגרמי וכמו שהוא בהפרט כך הוא נמי בהכלל והקוסטא דחיותא מהכלל ישראל הוא אליהו הנביא שהוא חי וקים לעולם ואצלו היו ביותר כל עבודות החזקות עד שהראה בעוצם עבודתו מפורש ה' הוא האלהים שהשי"ת נמצא בכל הלבושים אפילו הרחוקים מאד כי אלהים מורה על כל הלבושים גם הרחוקים מאד כדאי' בזוה"ק (בחוקותי) אפי' ע"ז נמי בשמא דאלהים אקרי ואליהו הנביא הראה מפורש שאין שום כח אחר בעולם מבלעדי כחו ית' וכדכתיב ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה ולזה היה בכחו גם להקריב בחוץ אף בשעת איסור במות וכמו שנאמר שם ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה וכדאי' בגמ' שאמר להפר השני גם ממך נתקדש שם שמים. וזהו ענין מאמרם ז"ל בגמ' (שם) שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, היינו לאחר שהראה בכל הסתרות הכבוד שמים הנמצא בהם וכמו שנאמר שם ואתה הסבות את לבם אחורנית וגו' כלומר שהראה באותן הסתרות בעצמם איך שהם רק כחו ית' וכן הוא בר"ה ג"כ יען שבזה היום הם גבי ישראל כל העבודות החזקות וכמאמרם ז"ל אמרו לפני מלכיות שממליכין עליהם את השי"ת ברצון ובמה בשופר שמורה על אהבה פשוטה לכן כשמגיע זמן מנחה שישראל מוסרים את כל חוזק עבודתם להשי"ת מחזיר להם השי"ת קול ה' יחיל מדבר וגו' לזה אומרים אז קול ה' וגו' והוא כמו שאמר אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה ענין ישוב ומדבר שברא הקב"ה בעולם, ישוב רומז שרצונו ית' הוא שיכירו הכבוד שמים וענין מדבר שברא השי"ת בעולם כדי לרמז בזה שהוא למעלה מהתפיסה ואין מהצורך אצלו ית' כל הבריאה עם כל הכבוד המתפשט ממנה כי הרי ברא נמי מדבר שאין שם כלל מי שיכיר כבודו ית', אמנם לאחר כל עבודות החזקות של ישראל בזה היום אזי מחזיר להם השי"ת קול ה' יחיל מדבר וגו', היינו שחותם השי"ת על ישראל שאין אצלם שום מקום שיהיה משולל ח"ו מכבוד שמים אפי' באותן המקומות שהיה נראה מלפנים בהבנת תפיסתם שאין שם כבוד שמים ונחשב להם כמדבר גם שם הוא מלא כבוד שמים: