סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/פז
בגמ' (ר"ה ל:) במוסף מהו אומר הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב וכו'. הענין הוא כדאיתא בזוה"ק (ויחי רכו:) ומאן הוא ראש השנה דא יצחק דאקרי ראש וכו' וזהו כמבואר (שם רמה) מאן שלהבת יה דא שלהובא דאתוקדא ונפקא מגו שופר דאיהו אתער ואוקיד ומאן איהו שמאלא הה"ד שמאלו תחת לראשי וכו', היינו כי ענין שמאל רומז על מדת הגבורה שממנה נתהווה כל ההתחלקות וההבדלות כדאי' בגמ' (שם לא) בשני חילק את מעשיו ומלך עליהם וזאת ההתחלקות הוא השורש מכל הבריאה כי קודם ההתחלקות היה הבריאה נכללת בעצמותו ית' והיה הכל בלי גבול ואין סוף כדאי' בתזוה"ק (הקדמה ה) דעשר ספירות דאצילות מלכא בהון איהו וגרמוי חד בהון, היינו כמו שהוא ית' הוא בלי גבול ואין סוף כך כל מה שהאציל וברא ויצר ועשה הוא הכל בלי גבול ואין סוף אכן היה רצונו ית' שהבריאה תהיה מכרת את עצמה בזה שיהיה נראה בתפיסתה להויה בפני עצמה לכך חילק את מעשיו והבדיל אותם לכמה וכמה פרטים וגבולים וזאת ההתחלקות הגבולים נקרא שמאל ולהיות שבראש השנה נתעורר בחזרה כל הבריאה לשורשה וזה השורש נקרא בזוה"ק (במדבר) אילנא דכניש בגויה כל נשמתין וממילא נתעורר נמי מהעת שלא היה עדיין להבריאה שום הכרה בהוייתה וזאת העת נקרא רמשא ולזה אומרים בהשירה של ר"ה הרנינו כמבואר (שם רכט) שמחה בצפרא ורננה ברמשא וזהו הרנינו לאלהים עוזנו ואלהים מורה על כל התלבשות ועל זה אומרים אלהים עוזנו כלומר שבכל התלבשות הגבולים אנו מכירין שעיקר העוז והתקיפות שלנו הוא רק השי"ת כי מסבת ההבדלות וההפסקות שבין הגבולים שאין בהם שום תפיסה כי שם הוא בלי גבול יכולין לשער מזה היטב שגם הגבולים שהם בהבנת התפיסה המה ג"כ בלי גבול וכל מה שאנו רואים בהם צמצומים מגבול זה הוא רק מצד תפיסה הנמוכה בהגוון מזה העולם אבל מעט למעלה מהגוון של זה העולם מכירין שפיר שהמה ג"כ בלי גבול וזהו מדת יצחק אבינו שהאיר באלו הגבולים שבזה העולם הכרה מפורשת דאית דין ואית דיין וזה הוא הרנינו לאלהים עוזנו כלומר שגם בהשורש שהוא אילנא דכניש בגויה כל נשמתין ששם הוא רננה ברמשא משם נמשך להלבושים שלנו כל מיני עוז ותקיפות ע"ד מאמרם ז"ל (ספרי) כל מקום שנאמר שופר אינו מדבר אלא בטובתן של ישראל היינו כי הקול פשוט של השופר מרמז על השורש שהוא אילנא דכניש בגויה כל נשמתין ושם בינו לבין עצמו הוא נמי כל עסקו ית' רק בטובתן של ישראל: