סוד ישרים (ליינר)/סוכות/כד
(שם) אבל יצחק קאמר גבור בארץ יהיה זרעו וגו' הון ועושר בביתו וגו' הענין הוא כי אאע"ה היה כלי פעולה להשי"ת להשפיע על ידו כל החסדים לזה היה בכחו להכניס עצמו בספיקות ולבררם אח"כ אבל יצחק אבינו איתא עליו במדרש (שיר) יצחק שנא את הניר היינו שהיה זורע תמיד בעומק מאד כי אמר ממ"נ מוטב לי לזרוע ולהטמין גבי השי"ת. אם זאת הטובה יש לה שייכות אצלי באמת אזי בטח יחזיר אותה השי"ת לי ביתר שאת ואם אין לה שום שייכות אצלי אזי בודאי נכון הוא לפני לזרוע ולמסור אותה בחזרה להשי"ת ומה לי לקבלה ולהכניס עצמי בבירורים ילכן מחזיר לו השי"ת באמת כל הברכות היקרות ביותר ועליו נאמר אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וגו' כי השי"ת מנהיג מדה כנגד מדה אברהם אבינו היה כלי לברר את החסד והכניס עצמו לברר כל הספיקות לכן הברכות שהחזיר לו השי"ת המה נמי בבחינת עליון כדכתיב ברוך אברם לאל עליון כלומ' שאין ניכר מפורש הברכות בזה העולם אבל יצחק אבינו שהלך תמיד בטח כי זרע הכל להשי"ת החזיר לו השי"ת נמי הכל מפורש בהבנת תפיסתו כל הברכות כמו שנאמר אצלו ויברכהו ה' וימצא מאה שערים כי עשרה הוא מתפיסת אדם ומאה רומז על למעלה מהתפיסה כלומר שנקבע בהבנת תפיסתו אף אותן הברכות שהם למעלה מהתפיסה ונשאר מהזריעה של יצחק אבינו שיהיה בקביעות בלבבם של ישראל למען תהיה יראתו על פניכם זו הבושה כי כמו שמצינו בההיפך עונותיו חקוקים על עצמותיו כמו כן מדה טובה מרובה שנחקק בלבבם של ישראל בושה גם שלא מדעתם כי עומק הלב של ישראל הוא באמת תמיד פב"פ עם השי"ת לזה אף שהישראל הוא בינו לבין עצמו ואין שום בריה זולתו רואה או שומע בכל זאת יש לו בושה מפני השי"ת וזאת הבושה נשאר לנו מהצמצומים של יצחק אבינו הגם שכל המדות מהאבות הקדושים נשארו בקביעות בלבבם של ישראל כמו שמצינו בש"ס (מגילה כה.) הני תלת אלמלי לא כתבן משה באורייתא ולא תקנון אנשי כנה"ג וכו' היינו שכבר חתם השי"ת על הני תלת מדות הגדול הגבור והנורא שהם בקביעות בלבבם של ישראל. רחמנים. בישנים. גומלי חסדים. מירושת אבות עכ"ז חילוק איכא בין הני תרי מדות גדול ונורא שהם מדות אברהם ויעקב למדת הגבור שהוא מדת יצחק כי הני תרי אין האדם מרגיש בהם אלא אם כן עובד בהם בדעת ובעוצם בהירות אבל הבושה שנשאר בלב ישראל מהגבורה של יצחק אבינו הוא תמיד בלבבם אף בלי דעתם גם שלא בשעת עבודה ולזה קבעו חכמז"ל כל הברכות היקרות בברכת אתה גבור דוקא שהוא ברכת יצחק אבינו וקבעו שם גם תחיית המתים וזהו כדאיתא בגמ' (ברכות לג.) למה מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ללמדך ששקולין הם היינו כי נאמר ואדם אין לעבוד את האדמה כי לא המטיר ה' אלהים וגו' והלא מקודם נאמר ואד יעלה מן הארץ הרי שהיה מקודם ג"כ מטר אלא הפירוש הוא שלא היה בכח המטר לגמור פעולתו עד שנברא הצורת אדם וע"י צעקת האדם אז היה בכח המטר לגמור פעולותיו שיהיה צמיחה ע"י המטר ועיקר הצורת אדם הוא הצמצום של יצחק אבינו לזה נסמך גבורות גשמים ותחיית המתים בברכתו של יצחק אבינו לרמז שע"י הזריעה של יצחק יהיה תקומה ותחיה לכל הלבושים מישראל שלא יהיה נאבד מצד יצחק שום לבוש מישראל לזה נאמר עליו גבור בארץ יהיה זרעו וגו' הון ועושר בביתו וגו': יעקב אמר אז יבקע כשחר אורך וגו'. היינו כי יעקב הוא אותיות עקב שרומז על הלבושים הנמוכים וכן פשוטי הלבושים מתורה ומצות נקראים נמי יעקב ומי שנותן מקום לבריאים הנמיכים ומחדי למסכני. עי"ז מנהיר לו השי"ת נמי כל הלבושים נמוכים שלו ומראה לו שהמה מלאים אור. כי יעקב הוא נמי אותיות יבקע. להורות שמדתו בוקע כל המסכים ומנהיר בהם את האור. לזה אמר אז יבקע כשחר אורך. ויבקע. היינו זריחה בבת אחת כי מדת יעקב הוא תפארת. שרואה איך שנתאחד גבי השי"ת חסד וגבורה בהתכללות גמור. ומזה מכיר שהשי"ת הוא באמת מנושא ומשולל מכל המדות. אלא מאחר שאין בכח הבריאה לקבל אור אחדות פשוט לכך העמיד השי"ת בזה העולם הנהגתו ע"י לבושים ופרטי מדות ואחר שיבקע האדם בעבודתו את לבושי המדות אז יהיה בכחו לקבל את האור פשוט ית' וזהו אז יבקע כשחר אורך: שאר צדיקיא אמרו ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך וגו'. ונחך הוא מלשון הליכה והעברה ממקום למקום וגם הוא לשון נייחא היינו כי מי שיכול למחדי למסכני הוא סימן שיש לו דביקות עם השי"ת וממילא הוא תמיד בנייחא כמו שמצינו גבי אאע"ה כשאמר לו השי"ת לך לך וגו' ומבואר שם במדרש שאמר לו טלטל עצמך ממקום למקום היה אאע"ה בגודל נייחא מזה הטלטול כי עיקר קביעות מקום היה נחשב גבי אאע"ה רק כשנמשך אחר רצונו ית' ולכן היה נחשב אצלו זה הטלטול לנוח במקומו וכענין מאמרם ז"ל בגמ' (שבת לא.) כיון שעל פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו כסותר על מנת לבנות במקומו דמי וזה הוא ונחך ה' תמיד. וזהו שאמרו זאת שאר צדיקיא היינו הכלל ישראל כי כל הספיקות והמחלוקת הנמצאים בכלל ישראל הם כגוונא דמחלוקת שמאי והלל אף שזה אמר להדליק וזה אמר שלא להדליק שניהם לדבר אחד נתכוונו כי בשורש אין ביניהם שום התנגדות כי אם אחר שנסתעפו המחלוקת להתלמידים נראה שיש התנגדות ביניהם ואינו ניכר עוד שורש אחדותם מסבת התרחקותם כך הם כל הספיקות והמחלוקת של כלל ישראל רק מחמת שנתרחקו מן השורש אכן כשמנהיר להם השי"ת משורש אחדותו ית' אזי רואים שאין באמת שום פירוד ביניהם רק כל אחד גודר עצמו כפי שורש נפשו אבל שניהם לדבר אחד נתכוונו ואז הוא לבבם של ישראל בנייחא מאד וזהו ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך וכמבואר בזוה"ק (ויקהל רי.) כל חד וחד איהי צח צחות כד"א צחה צמא וכו' היינו שיתן להם השי"ת נייחא מכל הספיקות והמחלוקת שלהם. דוד מלכא אמר כל כלי יוצר עליך לא יצלח. דהא הוא על כל זיני עלמא אתפקד וכו' היינו כי לדוד המלך היה תמיד ניצוח נגד הטבע ונגד כל אומות העולם כי בזה העולם העמיד השי"ת הסתר וחשך עד שנראה ח"ו דלית דין ולית דיין ודוד המלך היה מברר כפי כחו בזה ההסתר עד שהראה מפורש לעיני כל שמלא כל הארץ כבודו כי דוד המלך הוא לבוש בזה העולם למלכות שמים דלית ליה עיינין ומחמת זה היה תמיד בספיקות ונסיונות ונצמח מחמת זה כל המקטריגים אבל מי שמעמיק במלכות שמים אזי יכול שפיר להכיר אשר יש באמת עיינין למלכות שמים שמשגיח השי"ת תמיד על כל פרט ופרט בכל רגע ורגע ומזה יתבטלו כל המקטריגים לזה אמר דוד מלכא כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי וגו':