סוד ישרים (ליינר)/יום כיפור/לה
איתא בגמ' (שם) מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל וכו'. ביאור הענין כי כתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים וגו', היינו אם יזדמן לאדם פעולה שהיא משוללת אור וזהו אשר לא יבא באש אזי הוא העצה תעבירו במים היינו שיראה להעמיד זאת הפעולה בשורש ההסתר כלומר שיברר אותה עד מקום שכח בחירתו מגעת שלא יהיה נשאר אצלו מצדו רק ההסתר שיש בה מהשורש שהוא כדכתיב הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי שבזה אין מועיל עוד שום בחירה כי זאת ההסתר הוא משורש עליון שהוא למעלה מכח הבחירה של אדם ועל זה השורש שהוא למעלה מהבחירה מרמזין מים כדאיתא במדרש (בראשית רבה) יקוו המים וגו' אל מקום אחד ותראה היבשה מלמדך שכל העולם היה מים במים וכו' היינו כי מים מורה על חסד והתפשטות החסד שהיה מצדו ית' אין בכח הבריאה לקבלו כי הוא בלתי גבול לכן צמצם השי"ת את גודל התפשטות החסד בעשרה לבושין והלבוש האחרון נקרא יבשה ובו מתחיל הגוון מבחירה ועל זה נאמר יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה כדי שיהיה נראה בתפיסת הבריאה שיש לה בחירה וברצון בחירתה הטובה היא בוחרת בטוב ומואסת ברע וע"י אלו הצמצומים יתכן לה הכרה בחסדו ית' וזה הוא שמקוה מטהר את הטמאים כדכתיב תעבירו במים כי ע"י שמברר האדם א"ע עד שנשאר עומד בהשורש הייינו שמברר אשר כל מה שפעל בלי אור בחירתו נמשך עוד מהשורש המשולל בחירה מזה נטהרו ממילא כל הפעולות שהיה אצלו מלפנים משוללי בחירה כי נתבררו שהם למעלה מאור הבחירה ועל זה הענין איתא בזוהר חדש (דף ב) דקב"ה אקרי אחד שנאמר שמע ישראל וגו' ה' אחד וישראל נמי נקראו אחד דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד וכו', היינו מאחר שישראל מכירים בהשי"ת שנקרא אחד חד ולא בחושבן לכך נקראו הם ג"כ אחד לרמז שהם למעלה מהגבול כי ע"י בירורי עבודתם יש בכחם להתיצב עצמם בהשורש שהוא בלי גבול ולכן ביום כפור שנקרא נמי אחד כדאי' במדרש (בראשית רבה פ"ג) יום אחד ואיזה זה יום הכפורים וכו' היה צריך הכ"ג בהתחלת עבודתו לטבול א"ע בשער המים שמורה על השורש וזה השער המים היה גבוה שלש ועשרים אמה ונקרא מי נפתוח כמבואר שם ברש"י ז"ל ואלו שלש ועשרים אמה גובה מורה שהכה"ג היה צריך להתיצב כל קומתו בזה המקום עליון המתחלף מאחד שהוא בלתי גבול על גבול התפיסה של ישראל כי למעלה מעשרים רומז על למעלה מהגבול ולזה היה גבוה שלש ועשרים אמה כי המעין מי נפתוח היה גבוה שלש אמות להורות שהכהן הגדול צריך להגביה את עצמו למעלה מהגבול ולעמוד שם כל קומתו שנחשבת נמי לשלש אמות ועל ידי עבודתו נתחלף מאחד לאחד הקב"ה נקרא אחד וישראל נקראו נמי אחד ומיושב נמי בזה קושית התוס' (שם דף לא ד"ה עין עיטם וכו') ולכן נקרא בתורה זה המעין שהוא עין עיטם מעין מי נפתוח להורות על הפתיחה שנפתח בו משורש העליון שהוא בלתי גבול ובלשון חכמים נקרא בגמ' זה המעין בעצמו עין עיטם להורות שהחכמים התפללו על זה שלא יהיה כ"כ פתוח רק שיהיה סתום מעט זאת הפתיחה בכדי שיהיה מקום לעבודה וזה הוא מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל היינו שמעמיד אותם אצלו בהשורש כי ע"י שישראל מבררים עד מקום שכח בחירתם מגעת לכן כל מה שנמצא אצלם בלי בחירה מעמיד השי"ת אצלו זאת בהשורש ומראה שלא היה עוד בכח בחירתם לברר יותר וממילא שם בהשורש יש טהרה לכל אותן הפעולות ג"כ אף שהיה משוללי אור הבחירה: