סדר הושענא רבה (אשכנז)
מצד ההלכה, הושענא רבה דינו ככל יום מימי חול המועד. אלא שבמספר פרטים נהגו בו קצת מנהגי יום טוב, לפי שהוא קצת יום דין, וכפי שיתבאר.
בליל הושענא רבה, נוהגים לקרוא חומש דברים (הנקרא משנה תורה), ויש הנוהגים לקראו בציבור מתוך ס"ת בבית הכנסת (אך בלא ברכות ובלי לחלקו למספר קבוע של קוראים, שכן היא קריאת רשות). לאחר מכן יש הקוראים את כל ספר התהילים, ויש הניעורים כל הלילה ולומדים בסדר המיוחד ללילה זה, ולא נדפס סדרו במחזורי אשכנז ועל כן לא הצגנוהו פה.
בשחרית מרבים בנרות בבית הכנסת, ונוהגים שלא לעשות מלאכה מהבוקר עד זמן היציאה מבית הכנסת, ויש המסירים גם את הארנק עם המעות. ומי שיש לו טלפון נייד משאיר אותו בבית או מכבה אותו.
וכתבו הספרים שראוי להוריד לפני התיבה ש"ץ הגון וחסיד כמו בימי הסליחות ובימים נוראים, ויתפלל בניגון הימים הנוראים בכדי לעורר לב העם להתפלל בכוונה וביראה. ומוסיפים בפסוקי דזמרה המזמורים שמוסיפים בשבת ויו"ט עד מזמור שיר ליום השבת ולא עד בכלל, ובמקומו חוזרים לומר מזמור לתודה כמו בשאר חול המועד סוכות, ואין אומרים נשמת. לאחר חזרת הש"ץ שחרית אומרים הלל שלם כבכל חול המועד סוכות, ויש מתירין האגודה העליונה שבלולב (הטבעות מעלי דקלים שכורכים סביבו למעלה), ויש שמתירים אותם לפני ברכת הלולב או אף מאתמול בלילה, ויש המתירין אותם קודם הלל, ויש המתירין אותם קודם ההושענות (והאשכנזים נוהגים לומר את ההושענות לאחר מוסף).
לסדר ההושענות עצמו, ראו הושענות להושענא רבה (אשכנז).
ונוהגים שבהושענא רבה מוציאים להושענות את כל ספרי התורה שבהיכל (בעוד בשאר ימי חול המועד מוציאים רק ס"ת אחד), ומקיפים הבימה שבע פעמים עם הלולב והאתרוג, ואומרים סדר ההושענות הנ"ל, ונוהגים כשמגיעים להושענא "תענה אמונים" מניחים הלולב והאתרוג ונוטלים את אגודת הערבות המכונה הושענות, ובסיום ההושענות חובטים אותן חמש פעמים בקרקע, ואח"כ חובטים ע"ג ספסלים וכיו"ב עד שמסירין כל העלים. ויש שאין נוטלים אותם עד לאחר סיום כל ההושענות, ואינם חובטים אותם כי אם חמש פעמים בקרקע.
ואומר החזן (במנגינה של ימים נוראים) "שמע ישראל יי אלהינו יי אחד" והציבור עונה אחריו, וממשיך החזן "אחד אלהינו, גדול אדונינו, קדוש ונורא שמו", והקהל עונה, והחזן אומר "גדלו ליי אתי ונרוממה שמו יחדיו", והציבור עונה "לך ה' הגדולה" וכו', "על הכל" וכו' כמו בכל הולכת ספר תורה מההיכל לבימה בשבת ויו"ט, וקוראים בתורה ארבעה קרואים בפרשת מוסף היום ("וביום השביעי"). (ובחו"ל יש בקריאה מנהג אחר).
בחזרת הש"ץ של מוסף אומרים קדושה של יום טוב ("נעריצך ונקדישך", "כבודו מלא עולם", "ממקומו הוא יפן", "הוא אלהינו", "אדיר אדירנו" וכו').
לאחר חזרת הש"ץ אומר הש"ץ קדיש תתקבל, ואומרים אין כאלהינו ופיטום הקטורת, עלינו, שיר של יום (ולמנהג הגר"א אומרים מזמור "הרנינו לאלהים עוזנו" (תהלים פא) במקום המזמור הרגיל של היום), לדוד ה' אורי. נפטרים איש מרעהו בברכת "גוט יום טוב" ו"פיתקא טבא" ואוכלים סעודה בסוכה ומרבים בה קצת כמו ביום טוב.