סבא אליהו/חלק ג/פרק ח
ואם אב אני, בן יכבד אב, וחנותי לבני בטני, אלי תשמעון לישב באהבה אחוה ורעות, ומה טוב ומה נעים שבתכם גם יחד באגודה אחת, יהי שלום בחיליכם שלוה בארמנותיכם, כי טובים השנים מן האחד, ר"ל כשבאים מן הא' ויש אחדות ביניהם. שתים מלות הנה קוראותי. הקבצו, ושמעו. רצוני לומר להיות שניכם בקיבוץ ואגודה אחת, ותשמעו כברכתו של יעקב אבינו ע"ה, שאמרו בב"ר פ' צ"ח. האספו ואגידה (בראשית מט). רבנן אמרי צוה אותם על המחלוקת, ואמר להו האספו, תהוו כולכון באסיפה א' ע"כ. ובזוהר בראשית דף ל"ז, א"ר יצחק בקוסטרא דפלגא קסטורא שכיח, ולכו חזו מאמר האחוה בס' תוצאות חיים ודבריו שם, בעת האחים חסרי לב יריבון, פארם סג וסר צלם והלב, ויקנו הון והוד כל עוד היותם בלב א' וכיס א' לכולם. ובמטותא מנייכו, לא תנהגו שררה זה על זה, ואיש אל אחיו יעזור, ולא יאמר א' מכם אני עז"ר הראש (ד"ה א' י"ב). אני עשיתי אני אשא, אני אסבול טורח המשפחה כל הרחיים בצוארי, ואני ואפסי עוד, שהרי אמרי' בכתובות דצ"ט, מזלא דבי תרי עדיף. ואינכם יודעים הזה יכשר או זה, או שניכם כא' טובים, ועוד דברכת הבית ברובא, כדאי' בפ' מי שמת (בבא בתרא) דף קמ"ד (ע"ב). ואחרי ה' תלכו, אחר מדותיו, שכל חלק מהפעולה של כל א' וא', כאילו עשה כל הפעולה, אחד המרבה וא' הממעיט, אלקי' חשבה לטובה בכללה מראש ועד סוף, כמ"ש בעל כלי חמדה בפ' ויבואו כל החכמים העושים את מלאכת הקדש איש איש ממלאכתו אשר המה עושים. שאיש ואיש מהם, בחלק מה שבא בחלקו, נחשב לפניו ית' כאילו עושים מלאכת הקדש בכללה, בשביל אותו החלק כל דהו, הואיל דבזולת אותו החלק לא היתה המלאכה בצביונה וביופיה, עם היות שלפי האמת עשה מעט מן המעט, וכ"כ במלכים א' ו', דף שס"ז ע"ג בפ' ויבן הבית, וכתב בעל מלאכת מחשבת פ' פקודי, שיקרא שלם אף מה שאינו שלם כשיעשה כל המוטל עליו, ולכן כתיב וירא משה את כל המלאכה וגו'. ועפ"י הקדמה זו כל עין רואה, דהיינו דכתי' בד"ה א' סי' כ"ח, הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכות התבנית. דהיל"ל כל תבנית המלאכות, אך ירצה שהתבנית שהיה מוטל עליו לעשות ועשה, נחשב לו כל המלאכות, או על דרך של הקדמת כלי יקר הנזכרת, דמאחר דבזול התבנית לא תהיינה המלאכות עשויות כתיקונן, מיקרי התבנית כל המלאכות. ויומתק בזה מ"ש רש"י בפסחים דף פ"ז ע"א, מחוטבות תבנית היכל (תהלים קמד) ז"ל, תבנית לשון בנין ע"כ. וצאו וחשובו וראו בעין יפה בעין שכליכם, שההשואה בדברים נצמדים, היא חשיבות נוסף על חשיבותם, וכן בכל הדברים שדבוקם עולה יפה, והוא הנדרש מחז"ל במדרש חזית, שני שדיך אלו משה ואהרן, מה שדים הללו אין א' מהם גדול מחבירו, כך היו משה ואהרן, הה"ד הוא משה ואהרן (שמות ו, כז). הוא אהרן ומשה (שם כו). לא משה גדול מאהרן, לא אהרן גדול ממשה בתורה. ר' אבא למלך שהיו לו ב' מרגליות טובות, ונתנן בכף מאזנים, לא זו גדולה מזו ולא זו גדולה מזו, כך משה ואהרן וכו'. ויפה פירשו בעל בינה לעתים, בעת צאת דרוש ליום ח' של פסח, שכל א' מהם חשב היותו קטן מחבירו ומושפע ממנו, ור' אבא הגדיל על תוספת ענותנותם, שכל א' חשב בעצמו שאילו היה הוא גדול מהאחר, היה אצלו חסרון ופחיתות גדול, והורה זה במשל זוג המרגליות, שכשאינן שוות לא יגדל כ"כ ערך הגדולה, להיותה בלתי שוה, ואלו תהי' הגדולה יותר מעט קטנה שתשוה אל האחרת בכל חלקיה, אז תשוה יותר ממה שהיתה שוה בהיותה גדולה לבדה יע"ש. והוא אצלינו משל צודק לכל האחים, ק"ו ממשה ואהרן, שכל א' יחשוב בעצמו פחות מחבירו ולא יתגאה עליו. וכזה ראיתי לפרש מ"ש דהע"ה, מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. שמלת גם מיותרת בפ', והכי מיבעי ליה מה טוב ומה נעים וגו' שבת אחים יחד, שהטוב והנעימות שבתם יחד, ומאי גם יחד, אך נ"ל פירושו, דלא סוף דבר שבתם יחד אלא גם יחד, שכל א' יהי' טפל לחבירו ולא יתנשא עליו, וזה כלפי מ"ד בפסחים דף ק"ח, נשים חייבות בד' כוסות, שאף הנה היו באותו הנס. ופירש"י שעיקר הנס על ידן. והקשו עליו התוס' דאף הן היו, משמע שהן טפילות, וכ"כ המרדכי פ"ק דמגילה דף שע"ו ע"ד בהגה"ה, דגם ר"ל טפל, ולפי זה יבקע כשחר פירושו של פסוק, שטוב ונעים שבת אחים, לא בלבד יחד אלא גם יחד, דגם שהוא לשון טפילה, יהיה נטפל עמהם בכל א' וא', שלא יתגאה האחד על חבירו, וגם כלך לדרך זה, שתהיה ההשואה ביניהם, באופן שבשבתם יחד בהשואה, יתוסף חשיבות על חשיבותם ונעימות על נעימותם, כמשל הב' מרגליות שבמדרש הנז'. וז"ש גם יחד דגמין ריבויין הן, וכל הב' דרכים שוין לטובה, ועולין בקנה אחד לכוונת ותוכן הענין שאני דורש מכם, ולא תסורו מן הדרך אשר צויתי אתכם, ואף גם זאת גם יחד, כי מדינא נמי ומחק המדינות הכי הוי, שכל החברים והשותפים בדבר יהי' כל א' משועבד לחבירו, כקונה עבד עברי שקונה אדון לעצמו, ודינא הכי שאין שותף חולק בלא דעת חבירו. וז"ש רש"י על וישימני לאב לפרעה, חבר ופטרון עכ"ל. שבהיותו חבר הוא פטרון, ובמס' י"ט דף כ"ט, א"ל רב נחמן, פוקו ואמרו ליה לאבא. ופירש"י לאבא לחבירי ע"כ. וזו תשובה השיב רבינו סעדי' לאפיקורסים המאמינים בהרבה רשויות, דמאחר דהרבה רשויות יש, נמצא שיש לכל א' שולטנות ואחיזה בעולם, ולכל א' השתעבדות והכרחיות לחבירו, וכיון שרצונו תלוי ברצון אחר, והאחר ברצונו, סמי מכאן אלקותו, דא"א בשום פנים לצייר מחשבה כזו באלקות כ"א בבני אדם המשותפים, שההשתעבדות הוא בהם. והשתא כיון שההשתעבדות הוא בהכרחיות ביני אחי וביני שותפי, א"כ ראוי הוא וטוב להם, וז"א מה טוב וגו' גם יחד, כל א' טפל ומשועבד לחבירו זל"ז וזל"ז, זה יאמר לו שמע"י ורע"י, כלומר משרתי וחברי, שמעי מלשון אר"ח לשמעיה, וכיון שאחים ושותפים כל א' הוא חציו עבד ומשועבד, וחציו בן חורין ושליט, אפשר לפרש בזה מ"ש בעירובין, קדרה דשותפי לא קרירא ולא חמימא, כי המשועבד נידון בקרירי, והשליט בחמימי, כדאמר שמואל לרב יהודה בפ"ה דשבת, רישך בקרירי ורישא דרישך בחמימי, שהוא אינו נכוה. ומר עוקבא שבידו לעשות נכוה. וא"כ השותפים לא קרירא לפי חלק השולטנות שיש לו, וגם לא חמימא בשביל צד ההשתעבדות שלו לחבירו, וראוי לדעת שההשואה בין האנשים, היא הנותנת אהבה, ויותר שתהי' ביניכם, כ"ש שתוסיף בכם אהבה ואחוה שלום וריעות, כמו שהוכיח הר"ב העקידה בפ' החיבור שער ח'. והעלה שיתאמץ קשר האהבה בהתרבות הדימוי, ובהסתלק השיווי והיחס נחלשת האהבה, ופירש בזה פסוק וישקו את רעהו עד דוד הגדיל, עד שדוד נעשה גדול והעדיף במעלה עליו יע"ש.