סבא אליהו/חלק ג/פרק א
לכו בנים שמעו לי, הטו אזניכם אלי. ואל יבוזו שכליכם מילי. כי זכאה מאן דמליל על אודנין דשמעין, אמר ר' נהוראי סבא לרשב"י בפ' תצוה (זהר חלק ב קפו, ב). ומה חפצי בביתי אחרי כי אם חפץ ה' בידכם יצלח למלאכה מלאכת ה' ואחריתי תבורך, כי זרעו של אדם הוא אחריתו כמ"ש מהרי"א בעמוס ד'. שמעו ותחי נפשכם ונפשי תגיל בה' ובקדוש ישראל. שאו עיניכם וראו מ"ש ב(זהר חלק ג קטו, ב) פ' בחקותי ז"ל, "בן יכבד אב (מלאכי א, ו). האי בחיוהי, בתר דמית אי תימא דפטיר מיניה, לאו הכי, דאע"ג דמית חייב ביקריה יתיר, דאי ההוא ברא אזיל בארח תקלה, ודאי מבזה לאבוהי הוא, והאי עביד ליה קלנא. ואי ההוא ברא אזיל בארח מישור ותקין עובדוהי, ודאי דא מוקיר ליה בההוא עלמא גבי קב"ה" ע"כ. ואחז"ל כבד את אביך ואת אמך. לאחר מיתה. וכתוב בס' הליקוטים של תלמידי הרב כ"י דף רל"א ורל"ג, במשרז"ל "עתה הזנית אפרים. בעוה"ז, נטמא ישראל (הושע ה, ג). לעוה"ב". שז"ס וירעו אותנו מצרים ואת אבותינו, עיין בסמוך פ"ג.
וכאב את בן ארצה, כבן לי יתהלך כמהח"ר חתני אברהם י"ץ, וישמור ארחותי כאחד מבני, שכן מצינו בסוף אידרא דנשא (זהר חלק ג קמה, א), שאחר שיצא רשב"י מלהשלים האידרא, בא לו אליהו ובישרו, "אעטרו לר' פנחס בן יאיר חמיו כמה עיטרין". ומכאן כתבו תלמידי הרב זלה"ה בליקוטים כ"י אשר לי בדף רל"א, שכמו שיש לאדם מעלה ע"י בנו כשהוא צדיק, כן משיג ע"י חתנו.
ואתם כלכם ידידי נפשי, כל הקרוב לנפש משיב את הנפש, זכרו זאת והתאוששו מ"ש במ"ר פ' צו, "אמר משה לפני הקב"ה, בור שנואה ומימיה חביבין, כתבת בתורה וערכו. תמן תנינן, כל העצים כשרים למערכה חוץ מן הגפן ומן הזית, חלקת כבוד לעצים בשביל בניהם, ולא חלקת כבוד לאהרן בשביל בניו" ע"כ. והנה כי כן, הבו גודל וכבוד לאביכם, ושאו עיניכם וראו מ"ש בעל מ"י לבניו, בחלק שפת אמת פכ"ב ז"ל, "כל זה תהיה הערה לכם בני, כי תעשו אתי ברכה, ותשתדלו בכל מאמצי כחכם לזכות אביכם וכו'. ותעשו עצמיכם כשכירי יום, בכל יום בבקר, לאמר היום אהיה עבד נאמן לאדון הכל, ושמרו עצמיכם בכל אותו יום מכעס ושקר ושנאה תחרות וקנאה, ומלהסתכל בנשים, ותמחלו לכל חי שיצער אתכם, ותבקשו רחמים כמו חצי שעה בבה"כ לה' שיעזרכם על התשובה, וכן תעשו למחרתו, ולפחות תקבעו יום א' לשבוע לזה וכו'. ואיני מטריח אתכם לסגף את עצמיכם בתעניות, הגם דהשתא כל בני עלמא בני תשובה נינהו וצריכים סיגוף ותיקון, ויהי מה אילו לעצתי תשמעון, לפחות ביום ב' וה' שבכל שבוע, בימים שאומרים בהם תחינה, מה טוב לנפשיכם, וגם יועיל לבריאות הגוף, אם תנהיגו עצמיכם לאכול לחם צר ומים לחץ במשורה בסעודת הבקר, ותכוונו לתיקון שכינה ולכפרת נפשיכם עם כל ישראל להיותם ימי דין וכו'. ואחר הסעודות ההם תאמרו על נהרות בבל, ומזמור לאסף. ותוספת צדקה לעניים כפי מה שהיה ראוי לכם לאכול, ותקדימו ותחשיכו לבה"כ לעולם, ובפרט בימים האלו שהם ימי דין וכו'" עי"ש עכ"ד. וכתוב בס' החסידים סי' תתשע"א, "אם האבות צוו לבנים שיעשו דברים לאחר מותם, הרי כשיעשו הבנים כאילו יעשו האבות, ומכאן תיקנו שנודרים צדקה, שייטב לאותם שכבר מתו, ומצינו שהמתים מתפללים על הבנים, שנאמר ותעל שכבת הטל (שמות טז, יד). (סי' תתשע"ב) פילול שכיבת שוכבי קבר, וכן מועיל להמתים שהחיים מתפללים עליהם". וכ"כ בס' יש נוחלין בהקדמה, וכתב הלחם הפנים בי"ד בקונטרס אחרון, דאם באיש דעלמא אמרינן בפ' חלק (סנהדרין צט, ב), "כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מע"ה כאלו עשאה, כמ"ש ומטך אשר הכית בו את היאור (שמות יז, ה)". כ"ש באב וכו'. עי"ש.